MARCH 30
PSALMS: 30, 60 90, 120, 150
PROVERBS: 30
OLD TESTAMENT: 1 KINGS 20:1 - 21:29
NEW TESTAMENT: ACTS 12:24 - 13:15
PSALMS: 30
1 I will extol you, LORD, for you have raised me up,
And have not made my foes to rejoice over me.
2 LORD my God, I cried to you, and you have healed me.
3 LORD, you have brought up my soul from She'ol.
You have kept me alive, that I should not go down to the pit.
4 Sing praise to the LORD, you holy ones of his.
Give thanks to his holy name.
5 For his anger is but for a moment;
His favor is for a lifetime.
Weeping may stay for the night,
But joy comes in the morning.
6 As for me, I said in my prosperity, "I shall never be moved."
7 You, LORD, when you favored me, made my mountain to stand strong.
But when you hid your face, I was troubled.
8 I cried to you, LORD.
To the LORD I made supplication:
9 "What profit is there in my destruction, if I go down to the pit?
Shall the dust praise you?
Shall it declare your truth?
10 Hear, LORD, and have mercy on me. LORD, be my helper."
11 You have turned my mourning into dancing for me.
You have removed my sackcloth, and clothed me with gladness,
12 To the end that my heart may sing praise to you, and not be silent.
LORD my God, I will give thanks to you forever.
PSALMS: 60
1 God, you have rejected us.
You have broken us down.
You have been angry.
Restore us to you, again.
2 You have made the land tremble.
You have torn it.
Mend its fractures,
For it quakes.
3 You have shown your people hard things.
You have made us drink the wine that makes us stagger.
4 You have given a banner to those who fear you,
That it may be displayed because of the truth.
Selah.
5 So that your beloved may be delivered,
Save with your right hand, and answer us.
6 God has spoken from his sanctuary:
"I will triumph.
I will divide Shekhem,
And measure out the valley of Sukkot.
7 Gil`ad is mine, and Menashsheh is mine.
Efrayim also is the defense of my head.
Yehudah is my scepter.
8 Mo'av is my wash basin.
I will throw my shoe on Edom.
I shout in triumph over Peleshet."
9 Who will bring me into the strong city?
Who has led me to Edom?
10 Haven't you, God, rejected us?
You don't go out with our armies, God.
11 Give us help against the adversary,
For the help of man is vain.
12 Through God we shall do valiantly,
For it is he who will tread down our adversaries.
PSALMS: 90
1 Lord, you have been our dwelling place In all generations.
2 Before the mountains were brought forth,
Or ever you had formed the eretz and the world,
Even from everlasting to everlasting, you are God.
3 You turn man to destruction, saying,
"Return, you children of men."
4 For a thousand years in your sight
Are but as yesterday when it is past,
As a watch in the night.
5 You sweep them away as they sleep.
In the morning they sprout like new grass.
6 In the morning it sprouts and springs up.
By evening, it is withered and dry.
7 For we are consumed in your anger.
We are troubled in your wrath.
8 You have set our iniquities before you,
Our secret sins in the light of your presence.
9 For all our days have passed away in your wrath.
We bring our years to an end as a sigh.
10 The days of our years are seventy,
Or even by reason of strength eighty years;
Yet their pride is but labor and sorrow,
For it passes quickly, and we fly away.
11 Who knows the power of your anger,
Your wrath according to the fear that is due to you?
12 So teach us to number our days,
That we may gain a heart of wisdom.
13 Relent, LORD! How long?
Have compassion on your servants.
14 Satisfy us in the morning with your loving kindness,
That we may rejoice and be glad all our days.
15 Make us glad for as many days as you have afflicted us,
For as many years as we have seen evil.
16 Let your work appear to your servants;
Your glory to their children.
17 Let the favor of the Lord our God be on us;
Establish the work of our hands for us;
Yes, establish the work of our hands.
PSALMS: 120
1 The LORD says to my Lord, "Sit at my right hand,
Until I make your enemies your footstool for your feet."
2 The LORD will send forth the rod of your strength out of Tziyon.
Rule in the midst of your enemies.
3 Your people offer themselves willingly in the day of your power,
In holy array.
Out of the womb of the morning,
you have the dew of your youth.
4 The LORD has sworn, and will not change his mind:
"You are a Kohen forever in the order of Malki-Tzedek."
5 The Lord is at your right hand.
He will crush kings in the day of his wrath.
6 He will judge among the nations.
He will heap up dead bodies.
He will crush the ruler of the whole eretz.
7 He will drink of the brook in the way;
Therefore will he lift up his head.
PSALMS: 150
1 Deliver me, LORD, from the evil man.
Preserve me from the violent man;
2 Those who devise mischief in their hearts.
They continually gather themselves together for war.
3 They have sharpened their tongues like a serpent.
Viper's poison is under their lips. Selah.
4 LORD, keep me from the hands of the wicked.
Preserve me from the violent men:
Who have determined to trip my feet.
5 The proud have hidden a snare for me,
They have spread the cords of a net by the path.
They have set traps for me. Selah.
6 I said to the LORD, "You are my God."
Listen to the cry of my petitions, LORD.
7 LORD, the Lord, the strength of my yeshu`ah,
You have covered my head in the day of battle.
8 LORD, don't grant the desires of the wicked.
Don't let their evil plans succeed,
or they will become proud.
Selah.
9 As for the head of those who surround me,
Let the mischief of their own lips cover them.
10 Let burning coals fall on them.
Let them be thrown into the fire,
Into miry pits, from where they never rise.
11 An evil speaker won't be established in the eretz.
Evil will hunt the violent man to overthrow him.
12 I know that the LORD will maintain the cause of the afflicted,
And justice for the needy.
13 Surely the righteous will give thanks to your name.
The upright will dwell in your presence.
PROVERBS: 30
1 The words of Agur the son of Yakeh, the oracle:
The man says to 'Iti'el, To 'Iti'el and Ucal:
2 "Surely I am the most ignorant man,
And don't have a man's understanding.
3 I have not learned wisdom,
Neither do I have the knowledge of the Holy One.
4 Who has ascended up into heaven, and descended?
Who has gathered the wind in his fists?
Who has bound the waters in his garment?
Who has established all the ends of the eretz? ‘
What is his name, and what is his son's name, if you know?
5 "Every word of God is flawless.
He is a shield to those who take refuge in him.
6 Don't you add to his words,
Lest he reprove you, and you be found a liar.
7 "Two things I have asked of you;
Don't deny me before I die:
8 Remove far from me falsehood and lies.
Give me neither poverty nor riches.
Feed me with the food that is needful for me;
9 Lest I be full, deny you, and say,
'Who is the LORD?'
Or lest I be poor, and steal,
And so dishonor the name of my God.
10 "Don't slander a servant to his master,
Lest he curse you, and you be held guilty.
11 There is a generation that curses their father,
And doesn't bless their mother.
12 There is a generation that is pure in their own eyes,
Yet are not washed from their filthiness.
13 There is a generation, oh how lofty are their eyes!
Their eyelids are lifted up.
14 There is a generation whose teeth are like swords,
And their jaws like knives,
To devour the poor from the eretz,
and the needy from among men.
15 "The leach has two daughters:
'Give, give.'
"There are three things that are never satisfied;
Four that don't say, 'Enough:'
16 She'ol, the barren womb;
The eretz that is not satisfied with water;
The fire that doesn't say, 'Enough;'
17 And the eye that mocks at his father,
And scorns obedience to his mother:
The ravens of the valley shall pick it out,
The young eagles shall eat it.
18 "There are three things which are too amazing for me,
Four which I don't understand:
19 The way of an eagle in the air;
The way of a serpent on a rock;
The way of a ship in the midst of the sea;
And the way of a man with a maiden.
20 So is the way of an adulterous woman:
She eats and wipes her mouth,
And says, 'I have done nothing wrong.'
21 "For three things the eretz tremble,
And under four, it can't bear up:
22 For a servant when he is king;
A fool when he is filled with food;
23 For an unloved woman when she is married;
And a handmaid who is heir to her mistress.
24 "There are four things which are little on the eretz,
But they are exceeding wise:
25 The ants are not a strong people,
Yet they provide their food in the summer;
26 The conies are but a feeble folk,
Yet make they their houses in the rocks;
27 The locusts have no king,
Yet they advance in ranks;
28 You can catch a lizard with your hands,
Yet she is in kings' palaces.
29 "There are three things which are stately in their march,
Four which are stately in going:
30 The lion, which is mightiest among animals,
And doesn't turn away for any;
31 The greyhound, the male goat also;
And the king against whom there is no rising up.
32 "If you have done foolishly in lifting up yourself,
Or if you have thought evil,
Put your hand over your mouth.
33 For as the churning of milk brings forth butter,
And the wringing of the nose brings forth blood;
So the forcing of wrath brings forth strife."
OLD TESTAMENT: 1 KINGS 20:1 - 21:29
20:1 Ben-Hadad the king of Aram gathered all his host together; and there were thirty-two kings with him, and horses and chariots: and he went up and besieged Shomron, and fought against it. 2 He sent messengers to Ach'av king of Yisra'el, into the city, and said to him, Thus says Ben-Hadad, 3 Your silver and your gold is mine; your wives also and your children, even the best, are mine. 4 The king of Yisra'el answered, It is according to your saying, my lord, O king; I am yours, and all that I have. 5 The messengers came again, and said, Thus speaks Ben-Hadad, saying, I sent indeed to you, saying, You shall deliver me your silver, and your gold, and your wives, and your children; 6 but I will send my servants to you tomorrow about this time, and they shall search your house, and the houses of your servants; and it shall be, that whatever is pleasant in your eyes, they shall put it in their hand, and take it away. 7 Then the king of Yisra'el called all the Zakenim of the land, and said, Please notice how this man seeks mischief: for he sent to me for my wives, and for my children, and for my silver, and for my gold; and I didn't deny him. 8 All the Zakenim and all the people said to him, Don't you listen, neither consent. 9 Therefore he said to the messengers of Ben-Hadad, Tell my lord the king, All that you did send for to your servant at the first I will do; but this thing I may not do. The messengers departed, and brought him word again. 10 Ben-Hadad sent to him, and said, The gods do so to me, and more also, if the dust of Shomron shall suffice for handfuls for all the people who follow me. 11 The king of Yisra'el answered, Tell him, Don't let him who girds on [his armor] boast himself as he who puts it off. 12 It happened, when [Ben-Hadad] heard this message, as he was drinking, he and the kings, in the pavilions, that he said to his servants, Set [yourselves in array]. They set [themselves in array] against the city. 13 Behold, a prophet came near to Ach'av king of Yisra'el, and said, Thus says the LORD, Have you seen all this great multitude? behold, I will deliver it into your hand this day; and you shall know that I am the LORD. 14 Ach'av said, By whom? He said, Thus says the LORD, By the young men of the princes of the provinces. Then he said, Who shall begin the battle? He answered, You. 15 Then he mustered the young men of the princes of the provinces, and they were two hundred and thirty-two: and after them he mustered all the people, even all the children of Yisra'el, being seven thousand. 16 They went out at noon. But Ben-Hadad was drinking himself drunk in the pavilions, he and the kings, the thirty-two kings who helped him. 17 The young men of the princes of the provinces went out first; and Ben-Hadad sent out, and they told him, saying, There are men come out from Shomron. 18 He said, Whether they are come out for shalom, take them alive, or whether they are come out for war, taken them alive. 19 So these went out of the city, the young men of the princes of the provinces, and the army which followed them. 20 They killed everyone his man; and the Aram fled, and Yisra'el pursued them: and Ben-Hadad the king of Aram escaped on a horse with horsemen. 21 The king of Yisra'el went out, and struck the horses and chariots, and killed the Aram with a great slaughter. 22 The prophet came near to the king of Yisra'el, and said to him, Go, strengthen yourself, and mark, and see what you do; for at the return of the year the king of Aram will come up against you. 23 The servants of the king of Aram said to him, Their god is a god of the hills; therefore they were stronger than we: but let us fight against them in the plain, and surely we shall be stronger than they. 24 Do this thing: take the kings away, every man out of his place, and put captains in their room; 25 and number you an army, like the army that you have lost, horse for horse, and chariot for chariot; and we will fight against them in the plain, and surely we shall be stronger than they. He listened to their voice, and did so. 26 It happened at the return of the year, that Ben-Hadad mustered the Aram, and went up to Afek, to fight against Yisra'el. 27 The children of Yisra'el were mustered, and were provisioned, and went against them: and the children of Yisra'el encamped before them like two little flocks of kids; but the Aram filled the country. 28 A man of God came near and spoke to the king of Yisra'el, and said, Thus says the LORD, Because the Aram have said, the LORD is a god of the hills, but he is not a god of the valleys; therefore will I deliver all this great multitude into your hand, and you shall know that I am the LORD. 29 They encamped one over against the other seven days. So it was, that in the seventh day the battle was joined; and the children of Yisra'el killed of the Aram one hundred thousand footmen in one day. 30 But the rest fled to Afek, into the city; and the wall fell on twenty-seven thousand men who were left. Ben-Hadad fled, and came into the city, into an inner chamber. 31 His servants said to him, See now, we have heard that the kings of the house of Yisra'el are merciful kings: let us, we pray you, put sackcloth on our loins, and ropes on our heads, and go out to the king of Yisra'el: peradventure he will save your life. 32 So they girded sackcloth on their loins, and [put] ropes on their heads, and came to the king of Yisra'el, and said, Your servant Ben-Hadad says, please let me live. He said, Is he yet alive? he is my brother. 33 Now the men observed diligently, and hurried to catch whether it were his mind; and they said, Your brother Ben-Hadad. Then he said, Go you, bring him. Then Ben-Hadad came forth to him; and he caused him to come up into the chariot. 34 [Ben-Hadad] said to him, The cities which my father took from your father I will restore; and you shall make streets for you in Dammesek, as my father made in Shomron. I, [said Ach'av], will let you go with this covenant. So he made a covenant with him, and let him go. 35 A certain man of the sons of the prophets said to his fellow by the word of the LORD, Please strike me. The man refused to strike him. 36 Then said he to him, Because you have not obeyed the voice of the LORD, behold, as soon as you are departed from me, a lion shall kill you. As soon as he was departed from him, a lion found him, and killed him. 37 Then he found another man, and said, Please strike me. The man struck him, smiting and wounding him. 38 So the prophet departed, and waited for the king by the way, and disguised himself with his headband over his eyes. 39 As the king passed by, he cried to the king; and he said, Your servant went out into the midst of the battle; and, behold, a man turned aside, and brought a man to me, and said, Keep this man: if by any means he be missing, then shall your life be for his life, or else you shall pay a talent of silver. 40 As your servant was busy here and there, he was gone. The king of Yisra'el said to him, So shall your judgment be; yourself have decided it. 41 He hurried, and took the headband away from his eyes; and the king of Yisra'el discerned him that he was of the prophets. 42 He said to him, Thus says the LORD, Because you have let go out of your hand the man whom I had devoted to destruction, therefore your life shall go for his life, and your people for his people. 43 The king of Yisra'el went to his house heavy and displeased, and came to Shomron.
21:1 It happened after these things, that Navot the Yizre`eli had a vineyard, which was in Yizre`el, hard by the palace of Ach'av king of Shomron. 2 Ach'av spoke to Navot, saying, Give me your vineyard, that I may have it for a garden of herbs, because it is near to my house; and I will give you for it a better vineyard than it: or, if it seem good to you, I will give you the worth of it in money. 3 Navot said to Ach'av, the LORD forbid it me, that I should give the inheritance of my fathers to you. 4 Ach'av came into his house heavy and displeased because of the word which Navot the Yizre`eli had spoken to him; for he had said, I will not give you the inheritance of my fathers. He laid him down on his bed, and turned away his face, and would eat no bread. 5 But Izevel his wife came to him, and said to him, Why is your spirit so sad, that you eat no bread? 6 He said to her, Because I spoke to Navot the Yizre`eli, and said to him, Give me your vineyard for money; or else, if it please you, I will give you [another] vineyard for it: and he answered, I will not give you my vineyard. 7 Izevel his wife said to him, Do you now govern the kingdom of Yisra'el? arise, and eat bread, and let your heart be merry: I will give you the vineyard of Navot the Yizre`eli. 8 So she wrote letters in Ach'av's name, and sealed them with his seal, and sent the letters to the Zakenim and to the nobles who were in his city, [and] who lived with Navot. 9 She wrote in the letters, saying, Proclaim a fast, and set Navot on high among the people: 10 and set two men, base fellows, before him, and let them testify against him, saying, You did curse God and the king. Then carry him out, and stone him to death. 11 The men of his city, even the Zakenim and the nobles who lived in his city, did as Izevel had sent to them, according as it was written in the letters which she had sent to them. 12 They proclaimed a fast, and set Navot on high among the people. 13 The two men, the base fellows, came in and sat before him: and the base fellows bore witness against him, even against Navot, in the presence of the people, saying, Navot did curse God and the king. Then they carried him forth out of the city, and stoned him to death with stones. 14 Then they sent to Izevel, saying, Navot is stoned, and is dead. 15 It happened, when Izevel heard that Navot was stoned, and was dead, that Izevel said to Ach'av, Arise, take possession of the vineyard of Navot the Yizre`eli, which he refused to give you for money; for Navot is not alive, but dead. 16 It happened, when Ach'av heard that Navot was dead, that Ach'av rose up to go down to the vineyard of Navot the Yizre`eli, to take possession of it. 17 The word of the LORD came to Eliyah the Tishbi, saying, 18 Arise, go down to meet Ach'av king of Yisra'el, who dwells in Shomron: behold, he is in the vineyard of Navot, where he is gone down to take possession of it. 19 You shall speak to him, saying, Thus says the LORD, Have you killed and also taken possession? You shall speak to him, saying, Thus says the LORD, In the place where dogs licked the blood of Navot shall dogs lick your blood, even your. 20 Ach'av said to Eliyah, Have you found me, my enemy? He answered, I have found you, because you have sold yourself to do that which is evil in the sight of the LORD. 21 Behold, I will bring evil on you, and will utterly sweep you away and will cut off from Ach'av every man-child, and him who is shut up and him who is left at large in Yisra'el: 22 and I will make your house like the house of Yarov`am the son of Nevat, and like the house of Ba`sha the son of Achiyah for the provocation with which you have provoked me to anger, and have made Yisra'el to sin. 23 Of Izevel also spoke the LORD, saying, The dogs shall eat Izevel by the rampart of Yizre`el. 24 Him who dies of Ach'av in the city the dogs shall eat; and him who dies in the field shall the birds of the sky eat. 25 (But there was none like Ach'av, who did sell himself to do that which was evil in the sight of the LORD, whom Izevel his wife stirred up. 26 He did very abominably in following idols, according to all that the Amori did, whom the LORD cast out before the children of Yisra'el.) 27 It happened, when Ach'av heard those words, that he tore his clothes, and put sackcloth on his flesh, and fasted, and lay in sackcloth, and went softly. 28 The word of the LORD came to Eliyah the Tishbi, saying, 29 See you how Ach'av humbles himself before me? because he humbles himself before me, I will not bring the evil in his days; but in his son's days will I bring the evil on his house.
NEW TESTAMENT: ACTS 12:24 - 13:15
12:24 But the word of God grew and multiplied. 25 Bar-Nabba and Sha'ul returned to Yerushalayim, when they had fulfilled their service, also taking with them Yochanan whose surname was Mark.
13:1 Now in the assembly that was at Antioch there were some prophets and teachers: Bar-Nabba, Shim`on who was called Niger, Lucius of Cyrene, Menachem the foster-brother of Herod the tetrarch, and Sha'ul. 2 As they served the Lord and fasted, the Ruach HaKodesh said, "Separate Bar-Nabba and Sha'ul for me, for the work to which I have called them." 3 Then, when they had fasted and prayed and laid their hands on them, they sent them away. 4 So, being sent forth by the Ruach HaKodesh, they went down to Seleucia. From there they sailed to Cyprus. 5 When they were at Salamis, they proclaimed the word of God in the synagogues of the Yehudim. They had also Yochanan as their attendant. 6 When they had gone through the island to Paphos, they found a certain sorcerer, a false prophet, a Yehudi, whose name was Bar-Yeshua, 7 who was with the proconsul, Sergius Paulus, a man of understanding. The same summoned Bar-Nabba and Sha'ul, and sought to hear the word of God. 8 But Elymas the sorcerer (for so is his name by interpretation) withstood them, seeking to turn aside the proconsul from the faith. 9 But Sha'ul, who is also called Sha'ul, filled with the Ruach HaKodesh, fastened his eyes on him, 10 and said, "Full of all deceit and all cunning, you son of the devil, you enemy of all righteousness, will you not cease to pervert the right ways of the Lord? 11 Now, behold, the hand of the Lord is on you, and you will be blind, not seeing the sun for a season!" Immediately there fell on him a mist and darkness. He went around seeking someone to lead him by the hand. 12 Then the proconsul, when he saw what was done, believed, being astonished at the teaching of the Lord. 13 Now Sha'ul and his company set sail from Paphos, and came to Perga in Pamphylia. Yochanan departed from them and returned to Yerushalayim.14 But they, passing through from Perga, came to Antioch of Pisidia. They went into the synagogue on the day of Shabbat, and sat down. 15 After the reading of the law and the prophets, the rulers of the synagogue sent to them, saying, "Brothers, if you have any word of exhortation for the people, speak."
30 במרץ
תהילים: 30, 60, 90, 120, 150
משלי: 30
ברית הישנה: מלכים א' כ':1 - 21:29
ברית חדשה: מעשי השליחים י"ב:24 - 13:15
תהילים: 30
1 אשיר אותך ה' כי הקימת אותי,
ולא שמחת עלי אויביי.
2 ה' אלוהי, אקרא לך ורפאתני.
3 ה' העלית את נפשי משאול.
החייתי מבלתי ארד בור.
4 שירו לה' קדושיו.
הודו לשמו הקדוש.
5 כי רגע אפו,
לכל עולם חסדו. בכי יישאר ללילה,
ובבוקר תבוא שמחה.
6 ואני אמרתי בשגודי, "לעולם לא יזוז".
7 אתה, ה', בחסדך, עמדת הררי.
וכאשר הסתרת פניך, נבהלתי.
8 אליך, ה', צעקתי.
אל ה' התחננתי:
9 "מה יתרון באבדתי, אם ארד בור?
האם יהללך עפר?
האם יגיד אמתך?
10 שמע, ה', ורחמני. ה', היה לי לעזר."
11 הפכת את אבלי למחולות עבורי.
הסרת את שקי, ולבשתני שמחה,
12 למען ישיר לך ליבי ולא ישתוק.
ה' אלוהי, אודה לך לעד.
תהילים: ס
1 אלוהים, דַסְתָּנוּ. שַׁבְרְתָּנוּ. כעסת. השיבנו אליך, שוב.
2 רעדת ארץ. קרעתה. תקנת את סדקיה,
כי רעדה.
3 הראתה את עמך דברים קשים. השקתנו יין תנועע.
4 נתת דגל ליראיך,
למען יתנוסס בזכות אמת. סלה. 5 למען יצילו אהוביך,
הושיע ביד ימינך וענה לנו.
ו אלוהים דיבר ממקדשו:
"אנצח.
אחלק שכם,
ואמד את עמק סוכות.
7 לי גלעד ומנשה לי.
ואפרים מגן ראשי.
יהודה שרביטי.
8 מואב כיורי.
אשלוך נעלי על אדום.
על פלשת ארע ניצחון."
9 מי יביאני אל עיר מבצר?
מי הובילני אדום?
10 הלא אתה, אלוהים, דחת אותנו?
לא תצא עם צבאותינו, אלוהים.
11 תן לנו עזרה מפני צָר,
כי הבל עזר אדם.
12 באלוהים נעשה חיל,
כי הוא ירמוס צָרֵינוּ.
תהילים: צ
1 אדוני, היית לנו משכן בכל דור ודור.
2 בטרם ילדו הרים,
ולא יצרת ארץ ותבל,
ומעולם ועד עולם אתה אלוהים.
3 תשחית את האדם לאבדון, אמרת:
"שובו בני אדם".
4 כי אלף שנה בעיניך
כאתמול כי עבר,
כמשמרת לילה.
5 תטאטא אותם בישנם.
בבוקר ינבלו כעשב חדש.
6 בבוקר ינבל וצמח,
ערב יבול ויבש.
7 כי באפסך כלינו.
בחרדתנו.
8 את עוונותינו נתת לפניך,
את חטאינו הסודיים באור פניך.
9 כי כלפו כל ימינו בחמתך. שנותינו כלו כאנחה.
10 ימי שנותינו שבעים,
או אפילו מכוח שמונים שנה;
וגאוותם היא רק עמל ויגון,
כי מהר תעבור ואנחנו נעוף.
11 מי יודע את כוח אפסך,
את זעמך כפחדך?
12 לכן למדנו למנות את ימינו,
למען נקדיש לב חוכמה.
13 נחם, ה', עד מתי?
רחם על עבדיך.
14 שבעה אותנו בבוקר בחסדך,
למען נשמח ונשמח כל ימינו.
15 שמחנו כמספר הימים אשר ענית אותנו,
כמספר השנים אשר ראינו רע.
16 יגלה מעשיך לעבדיך;
כבודך לבניהם.
17 יהי חסדו של ה' אלוהינו עלינו;
כוננו מעשה ידינו;
כן כוננו מעשה ידינו.
תהילים: קכ
1 יְהוָה אָמַר אֲדֹנִי, "שֵׁב יְמִינִי,
עד אשר אשים אֹיְבֶיךָ הַדְגֹם לְרַגְלֶיךָ."
2 יְהוָה יְשַׁלֵחַ שֵׁבֶט עֲזֶךָ מִצִּיּוֹן,
מִשְׁלֹחַ בְּקִרְבֵּי אֹיְבֶיךָ.
3 עַמְּךָ נִתְנַדֵּב בְּיוֹם עֲזֹרֶיךָ,
בְּקֹדֶשׁ.
מִבֶּטֶן בֹקֶר,
טל נְעוּרֶיךָ יִרְצֶה.
4 נִשְׁבַּע יְהוָה, וְלֹא יַשְׁנֵּה דְּעַמּוֹ:
"כֹהֵן אַתָּה עַל עֹלָם בְּמִצְדַּת מַלְכִּי צֶדֶק."
5 יְהוָה לִימִינֶךָ,
יְרַחֵץ מַלכים בְּיוֹם אֶפְרוֹ.
6 יֵשְׁפּוֹן בְּגוֹיִם,
יַעֲרֹם פְּגָווֹת,
יְרַחֵץ מִשְׁלֵחַ כָּל־אָרֶץ.
7 מן הנחל ישתה בדרך; לכן ירים ראשו.
תהילים: קנ
1 הצילני, ה', מאיש רע. שמורני מאיש חמס.
2 חושי רעה בלבם. תמיד מתאספים למלחמה.
3 חידדו לשונם כנחש. ארס צפעונים תחת שפתיהם. סלה.
4 ה', שמורני מידי רשעים. שמורני מאנשי חמס.
אשר חשבו להכשיל רגלי.
5 גאים טמנו לי פח.
פרשו חבלי רשת על דרך. טמנו לי מלכודות. סלה.
6 אמרתי לה', "אתה אלוהי". שמע לצעקת תחנוני, ה'.
7 ה', מעוז ישועתי,
כסית את ראשי ביום מלחמה.
8 אדוני, אל תעשה משאלות רשעים.
אל תצליח מחשבותיהם הרעות,
פן יתגאו.
סלה.
9 ראש סבבי,
תכסה רעת שפתיהם.
10 תיפול עליהם גחלים בוערות.
ישליכו באש,
אל בורות בוץ, משם לא יקומו.
11 לא יקום דובר רע בארץ.
רשע יצוד איש אלים להפילו.
12 אני יודע כי יהוה יִשְׁמֹר עֲנִיִים,
וצדק לנזקקים.
13 אך צדיקים יודו לשמך.
ישרים ישכנו לפניך. משלי: ל
1 דברי אגור בן יעק, נביא:
אמר איש לאיתיאל, לאיתיאל ולאוכל:
2 "אכן אני אדם בור,
ואין לי תבונת אדם.
3 לא למדתי חכמה,
וגם אין לי דעת הקדוש.
4 מי עלה השמים וירד?
מי אסף רוח באגרופיו?
מי אסר מים בבגדו?
מי קבע את כל קצות הארץ?
מה שמו, ומה שם בנו, אם תדע?
5 כל דבר אלוהים תמים.
מגן הוא לחסים בו.
6 אל תוסיף על דבריו,
פן יוכיחך, ותמצא כזב. 7 "שני דברים ביקשתי ממך:
אל תכחש בי לפני מותי:
8 הרחק ממני שקר וכזב.
אל תתן לי עוני ואל עושר.
האכילני באוכל צרכי;
9 פן אהיה שבעה, אכחש בך, ואמר:
'מי ה'?'
או פן אהיה עני, ואגנוב,
ואחבל שם אלוהי.
10 אל תדפיס עבד בפני אדוניו,
פן יקלל אותך, ואתה אשם.
11 דור מקלל את אביו,
ואת אמו לא יברך.
12 דור טהור בעיניו,
וממטומאתו לא נשטף.
13 דור, מה גאוות עיניו!
עפעפיו נשאו. יד דור אשר שיניו כחרבות,
ולסתותיו כסכינים,
לטרוף עניים מן הארץ,
ואביונים מבני אדם.
טו "לשונית שתי בנות:
'תן, תן'.
שלושה דברים אשר לעולם לא שבעו:
ארבע אשר לא יאמרו 'די':
טז שאול, רחם עקרה;
הארץ אשר לא תשבע מים;
אש אשר לא תאמר 'די';
יז ועין אשר לועגת לאביו,
ובוזה לציות לאמו:
עורבי עמק יבחרו בו,
נשרים צעירים יאכלו בו.
18 "שלושה דברים מדהימים ממני,
ארבעה שאיני מבין:
19 דרך נשר באוויר;
דרך נחש על סלע;
דרך ספינה בתוך הים;
ודרך איש עם בתולה.
20 כן דרך אישה נואפת:
תאכלה ותנגב את פיה,
ותאמר 'לא עשיתי כלום'.
21 "על שלושה דברים רועדת הארץ,
ותחת ארבעה לא תוכל לשאת:
22 לעבד כשהוא מלך;
כסיל כשהוא שבע;
23 לאישה לא אהובה כשהיא נשואה;
ושפחה היורשת את גבירתה." 24 "ארבעה דברים קטנים בארץ,
והם חכמים מאוד:
25 הנמלים אינן עם חזק,
ובכל זאת הן מספקות את מזונן בקיץ;
26 החרוטים הן עם חלש,
ובכל זאת הן בונות את בתיהם בסלעים;
27 לארבה אין מלך,
ובכל זאת הן מתקדמות בשורות;
28 לטאה תוכל לתפוס בידיך,
ובכל זאת היא בארמונות מלכים.
29 "שלושה דברים מפוארים בצעדתם,
ארבעה מפוארים בהליכתם:
30 האריה, שהוא גיבור החיות,
ולא יפנה מפני אף אחד;
31 כלב ציד, וגם עז זכר;
ומלך אשר אין לקום נגדו.
32 "אם טיפשות עשית בהתנשאותך,
או אם רעה חשבת,
שים ידך על פיך.
33 כי כמחבטת חלב תוציא חמאה,
וסחיטת אף תוציא דם;
כן כעס זעם תוציא ריב."
הברית הישנה: מלכים א' כ':1 - כ"א:29
כ':1 בן הדד מלך ארם אסף את כל צבאו ושלושים ושנים מלכים עמו וסוסים ומרכבות ויעל ויצר על שומרון וילחם עליה. ב' וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העיר ויאמר אליו כה אמר בן הדד ג' כספך וזהבך לי וגם נשיך ובניך הטובים לי הם. ד' ויען מלך ישראל כדבריך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי. ה' וישבו המלאכים ויאמרו כה אמר בן הדד לאמר שלחתי אליך לאמר תן לי את כספך וזהבך ואת נשיך ואת בניך ו אשלח אליך את עבדי מחר בעת הזאת, וחיפשו את ביתך ואת בתי עבדיך, והיה כל אשר טוב בעיניך, ישימו בידם ויקחו אותו. ז ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ, ויאמר, שימו לב, כי האיש הזה מחפש רעה, כי שלח אלי על נשיי ועל בני ועל כספיי ועל זהבי, ולא מנעתי ממנו. ח ויאמרו אליו כל הזקני וכל העם, אל תשמע, ואל תסכים. ט ויאמר אל מלאכי בן הדד, אמרו לאדני המלך, את כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה, ואת הדבר הזה לא אוכל לעשות. הלכו המלאכים, וישיבו לו דבר. 10 וישלח אליו בן הדד ויאמר כה יעשו לי האלהים וכך יעשו אם יספיק עפר שומרון לחופים לכל העם אשר אחריי. 11 ויען מלך ישראל אמור לו אל יתהלל החוגר כמי שפשט אותו. 12 ויהי כאשר שמע [בן הדד] את הדבר הזה והוא שותה הוא והמלכים בסכות ויאמר לעבדיו הסתדרו וסתרו על העיר. 13 הנה נביא ניגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל ההמון הגדול הזה הנה אנכי נתן אותו בידך היום וידעת כי אני יהוה. 14 ויאמר אחאב על ידי מי ויאמר כה אמר יהוה בבחורי שרי המדינות ויאמר מי יחל במלחמה ויאמר אתם׃ 15 ויפקד את בחורי שרי המדינות והיו מאתים שלושים ושנים ואחריהם יפקד את כל העם את כל בני ישראל שבעת אלפים׃ 16 ויצאו בצהריים ובן הדד שתה שיכור בסכות הוא והמלכים שלושים ושנים המלכים אשר עזרו לו׃ 17 בחורי שרי המדינות יצאו ראשנים וישלח בן הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משומרון׃ 18 ויאמר אם לשלום יצאו תפסו חיים ואם למלחמה יצאו תפסו חיים׃ 19 ויצאו אלה מן העיר בחורי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם׃ 20 איש הרגו את אישו, והארם ברח, וישראל רדוף אחריהם, ובן הדד מלך ארם נמלט על סוס עם פרשים. 21 ויצא מלך ישראל, ויכה את הסוסים ואת המרכבות, ויכה את הארם מכה גדולה. 22 ויגש הנביא אל מלך ישראל, ויאמר אליו, לך, התחזק, והיזהר, וראה מה אתה עושה, כי בתשובת השנה יעלה עליך מלך ארם. 23 ויאמרו אליו עבדי מלך ארם, אלוהיהם אלוהי ההרים, לכן חזקים הם מאיתנו, אך נלחם בהם במישור, והנה נהיה חזקים מהם. 24 עשה את הדבר הזה, הוציא את המלכים, איש ממקומו, ושימו שרים תחתיהם; 25 ותספור לך חיל כחיל אשר אבדת, סוס לסוס ומרכבה לרכבה, ונלחמה בהם במישור, והנה נחזק מהם. הוא שמע בקולם, ויעש כן. 26 ויהי בתשובת השנה, ויאגד בן הדד את ארם, ויעל אפק, להילחם בישראל. 27 ויאספו בני ישראל, ואכלו, וילכו לקראתם, ובני ישראל חנו לפניהם כשני עדרים קטנים של גדי, וארם מלא את הארץ. 28 איש אלהים נגש, וידבר אל מלך ישראל, ויאמר, כה אמר יהוה, יען אמרו ארם, יהוה אלוהי הרים, ולא אלוהי עמקים, לכן אתן את כל ההמון הגדול הזה בידך, וידעת כי אני יהוה. 29 וחנו זה על זה שבעת ימים. ויהי ביום השביעי ותתחיל המלחמה, ובני ישראל הרגו בארם מאה אלף רגלים ביום אחד. 30 והשאר ברח אפק אל העיר, ותפל החומה עליה.30 והשאר ברח אפק אל העיר, והחומה נפלה על עשרים ושבעה אלף איש אשר נותרו. בן הדד ברח, ובא העיר, אל חדר פנימי. 31 ויאמרו אליו עבדיו, ראה נא, שמענו כי מלכי בית ישראל מלכים רחמנים הם; הבה נא נשימת שק על מתנינו וחבלים על ראשינו, ונצא אל מלך ישראל, אולי יושיע את נפשך. 32 ויחגרו שק על מתניהם, ויתנו חבלים על ראשם, ויבאו אל מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן הדד אמר, החיה נא, ויאמר, העוֹד הוא חי, אחי הוא. 33 והאנשים התבוננו היטב, וימהרו לדעת אם לבו, ויאמרו, בן הדד אחיך. ויאמר, לך אתה והבא אותו. ויצא אליו בן הדד ויעלה אותו על המרכבה. לד ויאמר אליו [בן הדד] את הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב, ואתה תעשה לך רחובות בדמשק כאשר כרת אבי בשומרון. אני [אמר אחאב] אשלח אותך בברית הזאת. ויכרת לו ברית וישלח אותו. לה ויאמר איש אחד מבני הנביאים אל רעהו בדבר ה' הכה אותי נא. מאן האיש להכותו. לו ויאמר אליו יען לא שמעת בקול ה' הנה כי תסתלק ממני והרגך אריה. כי יסלק אותו ממני ומצא אותו אריה והרג אותו. לז וימצא איש אחר ויאמר הכה אותי נא. והאיש הכה אותו ויפצע אותו. 38 וילך הנביא וימת למלך בדרך, ויתחפש וסרטו יכסה את עיניו. 39 כעבר המלך, ויצעק אל המלך, ויאמר, יצא עבדך אל תוך המלחמה, והנה איש סב, ויביא איש אלי, ויאמר, שמור את האיש הזה, אם ייעדר, והייתה נפשך תחת נפשו, או תשלם ככר כסף. 40 בהיות עבדך עסוק פה ושם, והלך. ויאמר אליו מלך ישראל, כה יהיה משפטך, אתה פסק. 41 הוא מיהר, ויסר את סרטו מעל עיניו, ויידע אותו מלך ישראל כי מן הנביאים הוא. 42 ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען ששחררת מידך את האיש אשר החרמתי, לכן נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו. מג וילך מלך ישראל אל ביתו עצבן וזעף, ויבא שומרון.
כא:א ויהי אחרי הדברים האלה, וילַב נבות היזרעאלי כרם, אשר ביזרעאל, על פני בית אחאב מלך שומרון. ב וידבר אחאב אל נבות לאמר, תן לי את כרמך, ויהיה לי לגנת עשב, כי קרוב הוא לביתי, ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו, או אם טוב בעיניך, אתן לך את ערכו בכסף. ג ויאמר נבות אל אחאב, חלילה לי ה' ממני, משום שאתן לך את נחלת אבותי. ד בא אחאב אל ביתו עצבן וזעף, על הדבר אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי, כי אמר, לא אתן לך את נחלת אבותי. וַיַּשְׁכִּיב אֹתוֹ עַל־מִשְׁכֵּב וַיְסַב פָּנָיו וְלֹא־אֹכֵל לֶחֶם. ה' וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ רוּחַךְ וְאֵינְתָּ אוֹכֵל לֶחֶם. ו' וַיֹּאמֶר לָהּ יְדַבֵּר אֶל־נְבוֹת הִיזְרָאֵלי וַיֹּאמֶר לוֹ תָּנָה־לִי אֶת־כֶרֶם בַּכֶּסֶף וְאִם־חָפֶץ בָּךְ אֶתְנַתָּךְ כֶּרֶם אַחֵר תַּחְפָּה וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתְנַתָּ אֶת־כֶרֶם אֲשֶׁר בָּעִירו. וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתְנַתָּךְ אֶת־כֶרְמָתִי. ז' וַתֹּאמֶר לוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ הַעֲתָה שָׁלַח בְּמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל. קום וְאֹכֵל לֶחֶם וְיַשְׁבֵּל לִבְנֶב. ח' וַתִּתְכַּבֶּת אֶת־מְבָרִים בְּשֵׁם־אחָב וַתַּחֲתֹם בְּחוֹתְמוֹ וַתַּשְׁלַח אֶת־הַמְּבָרִים לְזְקֵנִים וְלַחֲרֵי הַגָּדָרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ אֲשֶׁר־יֹשְׁבִים אֶת־נְבוֹת. ט ותכתב באגרות לאמר, הכריזו צום, והעמידו את נבות על העם. י ותעמידו שני אנשים בזויים לפניו, ויעידו עליו לאמר, קללת את האלהים ואת המלך. והוציאו אותו, וסקלו אותו עד מוות. יא אנשי עירו, הזקנים והאדירים אשר יושבים בעירו, עשו כאשר שלח אליהם איזבל, ככתוב באגרות אשר שלחה אליהם. יב הכריזו צום, והעמידו את נבות על העם. יג שני האנשים הבזויים באו וישבו לפניו, והבוזים העידו עליו, על נבות, לעיני העם, לאמר, נבות קלל את האלהים ואת המלך. וייקחו אותו אל מחוץ לעיר, וסקלו אותו באבנים עד מוות. יד וישלחו אל איזבל לאמר, נבות נסקל ומת. טו ויהי כאשר שמע איזבל כי נסקל נבות ומת ויאמר איזבל אל אחאב קום יורש את כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת לך בכסף כי נבות אינו חי כי מת. טז ויהי כאשר שמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו. יז ויהי דבר ה' אל אליה התשבי לאמר: יח קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר יושב בשומרון הנה הוא בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו. יט ודבר אליו לאמר כה אמר ה' הרגתם וגם ירשתם דבר אליו לאמר כה אמר יהוה במקום אשר ליקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך. 20 ויאמר אחאב אל אליה המצאתני אויבי ויאמר מצאתך כי מכרת את עצמך לעשות הרע בעיני יהוה. 21 הנה אנכי מביא עליך רעה והחרמתי אותך והכרתי מאחאב כל זכר ועצור ופריץ בישראל. 22 ועשיתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט וכבית בשא בן אחיה, על הכעסה אשר הכעסתני ותחטאת את ישראל. 23 ועל איזבל דבר יהוה לאמר הכלבים יאכלו את איזבל על חומת יזרעאל. 24 את המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים ואת המת בשדה יאכלו עוף השמים. 25 (ולא היה כאחאב, אשר מכר את עצמו לעשות את הרע בעיני ה', אשר הסית אותו איזבל אשתו. 26 הוא עשה תועבה מאוד ללכת אחרי האלילים, ככל אשר עשה האמורי, אשר גרש ה' מפני בני ישראל.) 27 ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם שק על בשרו, ויצום, ושכב בשק, והלך בשקט. 28 ויהי דבר ה' אל אליה התשבי לאמר: 29 ראית כי אחאב משפיל את עצמו לפניי? כי משפיל את עצמו לפניי, לא אביא את הרעה בימיו, כי בימי בנו אביא את הרעה על ביתו. הברית החדשה: מעשי השליחים יב:24 - יג:15
יב:24 אך דבר אלוהים גדל וגדל. 25 בר נבא ושאול חזרו לירושלים, לאחר שסיימו את עבודתם, ולקחו עמם גם את יוחנן ששמו מרקוס.
יג:1 ובקהל אשר באנטיוכיה היו נביאים ומורים: בר נבא ושמעון הנקרא ניג'ר, ולוקיוס הקירון, מנחם אחיו המטפח של הורדוס הרטרקר, ושאול. 2 כאשר עבדו את האדון וצמו, אמר רוח הקודש: "הפרידו לי את בר נבא ושאול, לעבודה אשר קראתי להם." 3 לאחר שצמו, התפללו וסמכו עליהם את ידיהם, שלחו אותם. 4 לאחר ששלחו אותם על ידי רוח הקודש, ירדו לסלוקיה, ומשם הפליגו לקפריסין. 5 כאשר הגיעו לסלמיס, הם הכריזו את דבר אלוהים בבתי הכנסת של היהודים. גם יוחנן היה משרתם. 6 כאשר עברו דרך האי עד פאפוס, הם מצאו מכשף אחד, נביא שקר, יהודי, ששמו בר-ישוע, 7 אשר היה עם המושל סרגיוס פאולוס, איש חכם. הוא קרא לבר-נבא ולשאול, וביקש לשמוע את דבר אלוהים. 8 אך אלימס המכשף (כי כך פירוש שמו) עמד בפניהם, וביקש להסיט את המושל מן האמונה. 9 אבל שאול, הנקרא גם שאול, מלא רוח הקודש, נעץ בו את עיניו. 10 ואמר: "מלא בכל מרמה ובכל תחבולה, בן השטן ואויב כל צדקה, האם לא תחדל לסלף את דרכי ה' הישרות? 11 עתה הנה יד ה' עליך, ותהיה עיוור ולא תראה את השמש לזמן מה!" מיד נפלה עליו ערפל וחושך. הוא התהלך וחיפש מישהו שינחה אותו בידו. 12 כשראת המושל את הנעשה, האמין, נדהם מתורת ה'. 13 שאול וחבריו הפליגו מפאפוס והגיעו לפרגה שבפמפיליה. יוחנן עזב אותם וחזר לירושלים. 14 אבל הם עברו מפרגה והגיעו לאנטיוכיה שבפיסידיה. הם נכנסו לבית הכנסת ביום השבת וישבו. 15 לאחר קריאת התורה והנביאים שלחו אליהם ראשי בית הכנסת לאמר: "אחים, אם יש לכם דבר עידוד לעם, דברו."
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
