Genesis 1:1 1 In the beginning God created the heavens and the earth.
FEBRUARY 17
PSALMS: 17, 47, 77, 107, 137
PROVERBS: 17
OLD TESTAMENT: 1 SAMUEL 5:1 - 7:17
NEW TESTAMENT: JOHN 6:1 - 21
PSALMS: 17
1 Hear, LORD, my righteous plea;
Give ear to my prayer, that doesn't go out of deceitful lips.
2 Let my sentence come forth from your presence;
Let your eyes look on equity.
3 You have proved my heart;
you have visited me in the night;
You have tried me, and found nothing;
I have resolved that my mouth shall not disobey.
4 As for the works of men,
by the word of your lips I have kept myself from the ways of the violent.
5 My steps have held fast to your paths,
My feet have not slipped.
6 I have called on you, for you will answer me, God:
Turn your ear to me.
Hear my speech.
7 Show your marvelous loving kindness,
You who save those who take refuge by
your right hand from their enemies.
8 Keep me as the apple of your eye;
Hide me under the shadow of your wings,
9 From the wicked who oppress me,
My deadly enemies, who compass me about.
10 They close up their callous hearts.
With their mouth they speak proudly.
11 They have now surrounded us in our steps.
They set their eyes to cast us down to the eretz.
12 He is like a lion that is greedy of his prey,
As it were a young lion lurking in secret places.
13 Arise, LORD, Confront him, cast him down.
Deliver my soul from the wicked by your sword;
14 From men by your hand, LORD,
From men of the world, whose portion is in this life,
Whose belly you fill with your treasure:
They are satisfied with children,
Leave the rest of their substance to their babes.
15 As for me, I shall see your face in righteousness;
I shall be satisfied, when I awake, with seeing your form.
PSALMS: 47
1 Oh clap your hands, all you nations.
Shout to God with the voice of triumph!
2 For the LORD Elyon is awesome.
He is a great King over all the eretz.
3 He subdues nations under us,
And peoples under our feet.
4 He chooses our inheritance for us,
The glory of Ya`akov whom he loved.
Selah.
5 God has gone up with a shout,
The LORD with the sound of a shofar.
6 Sing praise to God, sing praises.
Sing praises to our King, sing praises.
7 For God is the King of all the eretz.
Sing praises with understanding.
8 God reigns over the nations.
God sits on his holy throne.
9 The princes of the peoples are gathered together,
The people of the God of Avraham.
For the shields of the eretz belong to God.
He is greatly exalted!
PSALMS: 77
1 My cry goes to God! Indeed,
I cry to God for help,
And for him to listen to me.
2 In the day of my trouble I sought the Lord.
My hand was stretched out in the night, and didn't get tired.
My soul refused to be comforted.
3 I remember God, and I groan.
I complain, and my spirit is overwhelmed.
Selah.
4 You hold my eyelids open.
I am so troubled that I can't speak.
5 I have considered the days of old,
The years of ancient times.
6 I remember my song in the night.
I consider in my own heart;
My spirit diligently inquires:
7 "Will the Lord reject us forever?
Will he be favorable no more?
8 Has his loving kindness vanished forever?
Does his promise fail for generations?
9 Has God forgotten to be gracious?
Has he, in anger, withheld his compassion?"
Selah.
10Then I thought,
"I will appeal to this:
The years of the right hand of Ha`Elyon."
11 I will remember the LORD's deeds;
For I will remember your wonders of old.
12 I will also meditate on all your work,
And consider your doings.
13 Your way, God, is in the sanctuary.
What god is great like God?
14 You are the God who does wonders.
You have made your strength known among the peoples.
15 You have redeemed your people with your arm,
The sons of Ya`akov and Yosef. Selah.
16 The waters saw you, God.
The waters saw you, and they writhed.
The depths also convulsed.
17 The clouds poured out water.
The skies resounded with thunder.
Your arrows also flashed around.
18 The voice of your thunder was in the whirlwind.
The lightnings lit up the world.
The eretz trembled and shook.
19 Your way was through the sea;
Your paths through the great waters.
Your footsteps were not known.
20 You led your people like a flock,
By the hand of Moshe and Aharon.
PSALMS: 107
1 Give thanks to the LORD,
For he is good,
For his loving kindness endures forever.
2 Let the redeemed by the LORD say so,
Whom he has redeemed from the hand of the adversary,
3 Gathered out of the lands,
From the east and from the west,
From the north and from the south.
4 They wandered in the wilderness in a desert way.
They found no city to live in.
5 Hungry and thirsty,
Their soul fainted in them.
6 Then they cried to the LORD in their trouble,
And he delivered them out of their distresses,
7 He led them also by a straight way,
That they might go to a city to live in.
8 Let them praise the LORD for his loving kindness,
For his wonderful works to the children of men!
9 For he satisfies the longing soul.
He fills the hungry soul with good.
10 Some sat in darkness and in the shadow of death,
Being bound in affliction and iron,
11 Because they rebelled against the words of God,
And condemned the counsel of Ha`Elyon.
12 Therefore he brought down their heart with labor.
They fell down, and there was none to help.
13 Then they cried to the LORD in their trouble,
And he saved them out of their distresses.
14 He brought them out of darkness and the shadow of death,
And broke their bonds in sunder.
15 Let them praise the LORD for his loving kindness,
For his wonderful works to the children of men!
16 For he has broken the gates of brass,
And cut through bars of iron.
17 Fools are afflicted because of their disobedience,
And because of their iniquities.
18 Their soul abhors all kinds of food.
They draw near to the gates of death.
19 Then they cry to the LORD in their trouble,
He saves them out of their distresses.
20 He sends his word, and heals them,
And delivers them from their graves.
21 Let them praise the LORD for his loving kindness,
For his wonderful works to the children of men!
22 Let them offer the sacrifices of thanksgiving,
And declare his works with singing.
23 Those who go down to the sea in ships,
Who do business in great waters;
24 These see the LORD's works,
And his wonders in the deep.
25 For he commands, and raises the stormy wind,
Which lifts up its waves.
26 They mount up to the sky;
they go down again to the depths.
Their soul melts away because of trouble.
27 They reel back and forth, and stagger like a drunken man,
And are at their wits' end.
28 Then they cry to the LORD in their trouble,
He brings them out of their distress.
29 He makes the storm a calm,
So that its waves are still.
30 Then are they glad because it is calm,
So he brings them to their desired haven.
31 Let them praise the LORD for his loving kindness,
For his wonderful works to the children of men!
32 Let them exalt him also in the assembly of the people,
And praise him in the seat of the Zakenim.
33 He turns rivers into a desert,
Water springs into a thirsty ground,
34 And a fruitful land into a salt waste,
For the wickedness of those who dwell in it.
35 He turns a desert into a pool of water,
And a dry land into water springs.
36 There he makes the hungry to live,
That they may prepare a city to live in,
37 Sow fields, plant vineyards,
And reap the fruits of increase.
38 He blesses them also, so that they are multiplied greatly.
He doesn't allow their cattle to decrease.
39 Again, they are diminished and bowed down
Through oppression, trouble, and sorrow.
40 He pours contempt on princes,
And causes them to wander in a trackless waste.
41 Yet he lifts the needy out of their affliction,
And increases their families like a flock.
42 The upright will see it, and be glad.
All the wicked will shut their mouths.
43 Whoever is wise will pay attention to these things.
They will consider the loving
kindnesses of the LORD.
PSALMS: 137
1 By the rivers of Bavel, there we sat down.
Yes, we wept, when we remembered Tziyon.
2 On the willows in the midst of it,
We hung up our harps.
3 For there, those who led us captive asked us for songs.
Those who tormented us demanded songs of joy:
"Sing us one of the songs of Tziyon!"
4 How can we sing the LORD's song in a foreign land?
5 If I forget you, Yerushalayim,
Let my right hand forget its skill.
6 Let my tongue stick to the roof of my mouth,
If I don't remember you;
If I don't prefer Yerushalayim above my chief joy.
7 Remember, LORD, against the children of Edom,
The day of Yerushalayim;
Who said, "Raze it! Raze it even to its foundation!"
8 Daughter of Bavel, doomed to destruction,
He will be happy who rewards you,
As you have served us.
9 Happy shall he be,
Who takes and dashes your little ones against the rock.
PROVERBS: 17
1 Better is a dry morsel with quietness,
Than a house full of feasting with strife.
2 A servant who deals wisely will rule over a son who causes shame,
And shall have a part in the inheritance among the brothers.
3 The refining pot is for silver, and the furnace for gold,
But the LORD tests the hearts.
4 An evil-doer gives heed to wicked lips.
A liar gives ear to a mischievous tongue.
5 Whoever mocks the poor reproaches his Maker.
He who is glad at calamity shall not be unpunished.
6 Children's children are the crown of old men;
The glory of children are their parents.
7 Arrogant speech isn't fitting for a fool,
Much less do lying lips fit a prince.
8 A bribe is a precious stone in the eyes of him who gives it;
Wherever he turns, he prospers.
9 He who covers an offense promotes love;
But he who repeats a matter separates best friends.
10 A rebuke enters deeper into one who has understanding
Than a hundred lashes into a fool.
11 An evil man seeks only rebellion;
Therefore a cruel messenger shall be sent against him.
12 Let a bear robbed of her cubs meet a man,
Rather than a fool in his folly.
13 Whoever rewards evil for good,
Evil shall not depart from his house.
14 The beginning of strife is like breaching a dam,
Therefore stop contention before quarreling breaks out.
15 He who justifies the wicked, and he who condemns the righteous,
Both of them alike are an abomination to the LORD.
16 Why is there money in the hand of a fool to buy wisdom,
Seeing he has no understanding?
17 A friend loves at all times;
And a brother is born for adversity.
18 A man void of understanding strikes hands,
And becomes collateral in the presence of his neighbor.
19 He who loves disobedience loves strife.
One who builds a high gate seeks destruction.
20 One who has a perverse heart doesn't find prosperity,
And one who has a deceitful tongue falls into trouble.
21 He who becomes the father of a fool grieves.
The father of a fool has no joy.
22 A cheerful heart makes good medicine,
But a crushed spirit dries up the bones.
23 A wicked man receives a bribe in secret,
To pervert the ways of justice.
24 Wisdom is before the face of one who has understanding,
But the eyes of a fool wander to the ends of the eretz.
25 A foolish son brings grief to his father,
And bitterness to her who bore him.
26 Also to punish the righteous is not good,
Nor to flog officials for their integrity.
27 He who spares his words has knowledge.
He who is even tempered is a man of understanding.
28 Even a fool, when he keeps silent, is counted wise.
When he shuts his lips, he is thought to be discerning.
OLD TESTAMENT: 1 SAMUEL 5:1 - 7:17
5:1 Now the Pelishtim had taken the ark of God, and they brought it from Even-Ha`ezer to Ashdod. 2 The Pelishtim took the ark of God, and brought it into the house of Dagon, and set it by Dagon. 3 When they of Ashdod arose early on the next day, behold, Dagon was fallen on his face to the ground before the ark of the LORD. They took Dagon, and set him in his place again. 4 When they arose early on the next day morning, behold, Dagon was fallen on his face to the ground before the ark of the LORD; and the head of Dagon and both the palms of his hands [lay] cut off on the threshold; only [the stump of] Dagon was left to him. 5 Therefore neither the Kohanim of Dagon, nor any who come into Dagon's house, tread on the threshold of Dagon in Ashdod, to this day. 6 But the hand of the LORD was heavy on them of Ashdod, and he destroyed them, and struck them with tumors, even Ashdod and the borders of it. 7 When the men of Ashdod saw that it was so, they said, The ark of the God of Yisra'el shall not abide with us; for his hand is sore on us, and on Dagon our god. 8 They sent therefore and gathered all the lords of the Pelishtim to them, and said, What shall we do with the ark of the God of Yisra'el? They answered, Let the ark of the God of Yisra'el be carried about to Gat. They carried the ark of the God of Yisra'el [there]. 9 It was so, that after they had carried it about, the hand of the LORD was against the city with a very great confusion: and he struck the men of the city, both small and great; and tumors broke out on them. 10 So they sent the ark of God to `Ekron. It happened, as the ark of God came to `Ekron, that the `Ekroni cried out, saying, They have brought about the ark of the God of Yisra'el to us, to kill us and our people. 11 They sent therefore and gathered together all the lords of the Pelishtim, and they said, Send away the ark of the God of Yisra'el, and let it go again to its own place, that it not kill us and our people. For there was a deadly confusion throughout all the city; the hand of God was very heavy there.12 The men who didn't die were struck with the tumors; and the cry of the city went up to heaven.
6:1 The ark of the LORD was in the country of the Pelishtim seven months. 2 The Pelishtim called for the Kohanim and the diviners, saying, "What shall we do with the ark of the LORD? Show us with which we shall send it to its place." 3 They said, "If you send away the ark of the God of Yisra'el, don't send it empty; but by all means return him a trespass-offering: then you shall be healed, and it shall be known to you why his hand is not removed from you." 4 Then they said, "What shall be the trespass-offering which we shall return to him?" They said, "Five golden tumors, and five golden mice, [according to] the number of the lords of the Pelishtim; for one plague was on you all, and on your lords. 5 Therefore you shall make images of your tumors, and images of your mice that mar the land; and you shall give glory to the God of Yisra'el: peradventure he will lighten his hand from off you, and from off your gods, and from off your land. 6 Why then do you harden your hearts, as the Mitzrim and Par`oh hardened their hearts? When he had worked wonderfully among them, didn't they let the people go, and they departed? 7 Now therefore take and prepare yourselves a new cart, and two milk cattle, on which there has come no yoke; and tie the cattle to the cart, and bring their calves home from them; 8 and take the ark of the LORD, and lay it on the cart; and put the jewels of gold, which you return him for a trespass-offering, in a coffer by the side of it; and send it away, that it may go. 9 Behold; if it goes up by the way of its own border to Beit-Shemesh, then he has done us this great evil: but if not, then we shall know that it is not his hand that struck us; it was a chance that happened to us." 10 The men did so, and took two milk cattle, and tied them to the cart, and shut up their calves at home; 11 and they put the ark of the LORD on the cart, and the coffer with the mice of gold and the images of their tumors. 12 The cattle took the straight way by the way to Beit-Shemesh; they went along the highway, lowing as they went, and didn't turn aside to the right hand or to the left; and the lords of the Pelishtim went after them to the border of Beit-Shemesh. 13 They of Beit-Shemesh were reaping their wheat harvest in the valley; and they lifted up their eyes, and saw the ark, and rejoiced to see it. 14 The cart came into the field of Yehoshua the Beit-Shimshite, and stood there, where there was a great stone: and they split the wood of the cart, and offered up the cattle for a burnt offering to the LORD.15 The Levites took down the ark of the LORD, and the coffer that was with it, in which the jewels of gold were, and put them on the great stone: and the men of Beit-Shemesh offered burnt offerings and sacrificed sacrifices the same day to the LORD. 16When the five lords of the Pelishtim had seen it, they returned to `Ekron the same day. 17 These are the golden tumors which the Pelishtim returned for a trespass-offering to the LORD: for Ashdod one, for `Aza one, for Ashkelon one, for Gat one, for `Ekron one; 18 and the golden mice, according to the number of all the cities of the Pelishtim belonging to the five lords, both of fortified cities and of country villages, even to the great stone, whereon they set down the ark of the LORD, [which stone remains] to this day in the field of Yehoshua the Beit-Shimshite. 19 He struck of the men of Beit-Shemesh, because they had looked into the teivah of the LORD, he struck of the people fifty thousand seventy men; and the people mourned, because the LORD had struck the people with a great slaughter. 20 The men of Beit-Shemesh said, Who is able to stand before the LORD, this holy God? and to whom shall he go up from us? 21 They sent messengers to the inhabitants of Kiryat-Ye`arim, saying, The Pelishtim have brought back the ark of the LORD; come you down, and bring it up to you.
7:1 The men of Kiryat-Ye`arim came, and fetched up the ark of the LORD, and brought it into the house of Avinadav in the hill, and sanctified El`azar his son to keep the ark of the LORD. 2 It happened, from the day that the ark abode in Kiryat-Ye`arim, that the time was long; for it was twenty years: and all the house of Yisra'el lamented after the LORD. 3 Shemu'el spoke to all the house of Yisra'el, saying, If you do return to the LORD with all your heart, then put away the foreign gods and the `Ashtarot from among you, and direct your hearts to the LORD, and serve him only; and he will deliver you out of the hand of the Pelishtim. 4 Then the children of Yisra'el did put away the Ba`alim and the `Ashtarot, and served the LORD only. 5 Shemu'el said, Gather all Yisra'el to Mitzpah, and I will pray for you to the LORD. 6 They gathered together to Mitzpah, and drew water, and poured it out before the LORD, and fasted on that day, and said there, We have sinned against the LORD. Shemu'el judged the children of Yisra'el in Mitzpah. 7 When the Pelishtim heard that the children of Yisra'el were gathered together at Mitzpah, the lords of the Pelishtim went up against Yisra'el. When the children of Yisra'el heard it, they were afraid of the Pelishtim. 8 The children of Yisra'el said to Shemu'el, "Don't cease to cry to the LORD our God for us, that he will save us out of the hand of the Pelishtim." 9 Shemu'el took a sucking lamb, and offered it for a whole burnt-offering to the LORD: and Shemu'el cried to the LORD for Yisra'el; and the LORD answered him. 10 As Shemu'el was offering up the burnt offering, the Pelishtim drew near to battle against Yisra'el; but the LORD thundered with a great thunder on that day on the Pelishtim, and confused them; and they were struck down before Yisra'el. 11 The men of Yisra'el went out of Mitzpah, and pursued the Pelishtim, and struck them, until they came under Beit-Kar. 12 Then Shemu'el took a stone, and set it between Mitzpah and Shen, and called the name of it Even-Ha`ezer, saying, Hitherto has the LORD helped us. 13 So the Pelishtim were subdued, and they came no more within the border of Yisra'el: and the hand of the LORD was against the Pelishtim all the days of Shemu'el. 14 The cities which the Pelishtim had taken from Yisra'el were restored to Yisra'el, from `Ekron even to Gat; and the border of it did Yisra'el deliver out of the hand of the Pelishtim. There was shalom between Yisra'el and the Amori. 15 Shemu'el judged Yisra'el all the days of his life. 16 He went from year to year in circuit to Beit-El and Gilgal, and Mitzpah; and he judged Yisra'el in all those places. 17 His return was to Ramah, for there was his house; and there he judged Yisra'el: and he built there an altar to the LORD.
NEW TESTAMENT: JOHN 6:1 - 21
6:1 After these things, Yeshua went away to the other side of the sea of the Galil, which is also called the Sea of Tiberias.
2 A great multitude followed him, because they saw his signs which he did on those who were sick.
3 Yeshua went up into the mountain, and he sat there with his talmidim.
4 Now the Pesach, the feast of the Yehudim, was at hand.
5 Yeshua therefore lifting up his eyes, and seeing that a great multitude was coming to him, said to Pilipos, "Where are we to buy bread, that these may eat?"
6 This he said to test him, for he himself knew what he would do.
7 Pilipos answered him, "Two hundred denarii worth of bread is not sufficient for them, that everyone of them may receive a little."
8 One of his talmidim, Andrai, Shim`on Kefa's brother, said to him,
9 "There is a boy here who has five barley loaves and two fish, but what are these among so many?"
10 Yeshua said, "Have the people sit down." Now there was much grass in that place. So the men sat down, in number about five thousand.
11 Yeshua took the loaves; and having given thanks, he distributed to the talmidim, and the talmidim to those who were sitting down; likewise also of the fish as much as they desired.
12 When they were filled, he said to his talmidim, "Gather up the broken pieces which are left over, that nothing be lost."
13 So they gathered them up, and filled twelve baskets with broken pieces from the five barley loaves, which were left over by those who had eaten.
14 When therefore the people saw the sign which Yeshua did, they said, "This is truly the prophet who comes into the world."
15 Yeshua therefore, perceiving that they were about to come and take him by force, to make him king, withdrew again into the mountain by himself.
16 When evening came, his talmidim went down to the sea,
17 and they entered into the boat, and were going over the sea to Kafar-Nachum. It was now dark, and Yeshua had not come to them.
18 The sea was rising by reason of a great wind that blew.
19 When therefore they had rowed about twenty-five or thirty stadia, they saw Yeshua walking on the sea, and drawing near to the boat; and they were afraid.
20 But he said to them, "I AM. Don't be afraid."
21 They were willing therefore to receive him into the boat. Immediately the boat was at the land where they were going.
17 בפברואר
תהילים: 17, 47, 77, 107, 137
משלי: 17
ברית הישנה: שמואל א' ה':1 - 7:17
ברית חדשה: יוחנן ו':1 - 21
תהילים: 17
1 שמע ה' תפילתי צדקה; האזן לתפילתי, אשר לא תצא משפתיים מרמה.
2 יצא משפטי מלפניך; עיניך ישמרו על יושר.
3 בחנת את ליבי; פקדת אותי בלילה; ניסיתני ולא מצאת; החלטתי כי פי לא יפגע.
4 ומעשיהם של אנשים,
בדבר שפתיך שמרתי מדרך חוצבים.
5 צעדי נאחזו באתרכיך,
רגלי לא נשמטו.
6 קראתיך כי תענני, אלוהים:
הטה אזנך אלי.
שמע דברי.
7 הראה חסדו הנפלא,
מושיע חוסיך ביד ימינך מאויביהם.
8 שמרני כחבת עינך;
הסתרני בצל כנפיך,
9 מרשעים עושקים אותי,
אויבי קטלני, הקיפים אותי.
10 יסגרו את לבם הקשה.
בפיהם ידברו בגאווה.
11 עתה הקיפו אותנו בצעדינו.
הטילו עיניהם להשליכנו ארץ.
12 הוא כאריה חמד טרפו,
כאריה צעיר אורב במסתרים.
13 קום יהוה, עמד בפניו, הפיל אותו. הציל את נפשי מרשעים בחרבך;
יד מאנשים בידך ה',
מאנשי עולם אשר חלקם בחיים האלה,
אשר בטנם מלא אוצרך:
שבעו בנים,
שאר רכושם הניח לתינוקות.
טו ואראה פניך בצדק;
אשבעה בהקיץ לראות דמותך.
תהילים: מז
א מחאו כפיים כל הגויים.
הריעו לאלוהים בקול ניצחון!
ב כי נורא ה' עליון.
מלך גדול הוא על כל הארץ.
ג הוא כובש גויים תחתינו,
ועמים תחת רגלינו.
ד הוא בוחר לנו נחלתנו,
כבוד יעקב אשר אהב.
סלה. 5 אלוהים עלה בתרועה,
יהוה בקול שופר.
6 שירו תהלה לאלוהים, שירו תהלה.
שירו למלכנו, שירו תהלה.
7 כי אלוהים מלך כל הארץ.
שירו תהלה בתבונה.
8 אלוהים מלך על גויים.
אלוהים יושב על כסאו הקדש.
9 שרֵי עמים נאספו יחד,
עם אלוהי אברהם.
כי לאלוהים מגני הארץ.
הוא מרומם מאוד!
תהילים: עז
1 אל אלוהים צעקתי! אמנם,
אל אלוהים אצעק לעזרה,
וישמע לי.
2 ביום צרתי בקשתי את ה'.
ידי נטויה בלילה ולא תיגע.
נפשי מאנה להנחם.
3 אזכור את אלוהים ואנח.
אתלון ורוחי נפגעה.
סלה.
4 אתה מחזיק את עפעפי פקוחות. אני נסער ולא אוכל לדבר.
5 חשבתי ימי קדם,
שנות קדם.
6 אזכור את שירתתי בלילה. אחשוב בלבי;
רוחי שואלת בשקידה:
7 "האם ידחה אותנו ה' לנצח?
האם לא יתן עוד חן?
8 האם נבלם לנצח חסדו?
האם תיפול הבטחתו לדורות?
9 השכח אלוהים לחן?
האם באף עצור רחמיו?"
סלה.
10 אז אמרתי,
"אפנה אל זה:
שנות ימין האל."
11 אזכור את מעשי ה';
כי אזכור נפלאותיך מקדם.
12 וגם אהרהר בכל מעשיך,
ואראה מעלליך.
13 דרכך, ה', במקדש.
מי אל גדול כאלוהים?
14 אתה ה', ה', עושה נפלאות.
הודעת בעמים את כוחך. טו פדית עמך בזרועך, בני יעקב ויוסף, סלה.
טז ראו אותך מים, אלוהים.
ראו אותך מים ויתפתלו.
גם תהומות רעדו.
יז עננים שפכו מים.
שמיים רעמו רעם.
גם חיציך הבזיק.
יח קול רעמך היה בסערה.
ברקים האירו תבל.
ארץ רעדה וזעזעה.
יט בים הייתה דרכך,
במים רבים נתיבותיך.
צעדיך לא נודעו.
20 כצאן הובלת את עמך,
ביד משה ואהרן.
תהילים: קז
1 הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו.
2 יאמרו גאולי ה' כֹּה,
אשר גאל מיד צר,
3 אספו מן הארצות,
ממזרח וממערב,
מצפון ומדרום.
4 נדדו במדבר בדרך מדבר,
לא מצאו עיר לשבת בה.
5 רעבים וצמאים,
נפשם יתעפה בהם.
6 ויצעקו אל ה' בצרתם,
והצילם ממצוקתם,
7 וינהגם בדרך ישרה,
למען ילכו אל עיר לשבת בה.
8 יהללו ליהוה על חסדו,
על נפלאותיו לבני אדם.
9 כי משביע נפש תאווה. ימלא נפש רעבה בטוב.
10 ישבים בחושך ובצל מות,
אסורים בצרה ובברזל,
11 כי מרדו בדברי אלוהים,
וגינו את עצת עליון.
12 לכן השפיל את לבם בעמל.
נפלו, ואין עוזר.
13 וצעקו אל ה' בצרתם,
והושיעם ממצוקתם.
14 הוציאם מחושך ומצל מות,
ונתק את אסירותיהם.
15 יהללו את ה' על חסדו,
על נפלאותיו לבני אדם!
16 כי שבר שערי נחשת,
ובריחי ברזל כרת.
17 כועסים נגעלים בגלל אי ציותם,
ובגלל עוונותיהם.
18 כל מאכל תיאב נפשם.
אל שערי מות יקרבו.
19 אז יצעקו אל ה' בצרתם,
ממצוקתם יושיע אותם.
20 ישלח דברו וירפא אותם,
ומקברותיהם יציל אותם.
21 יהללו את ה' על חסדו,
על נפלאותיו לבני אדם!
22 יזבחו זבחי תודה,
והגידו מעשיו בשירה.
23 יורדים ים באניות,
עושים עסקים במים רבים;
24 אלה רואים מעשי ה',
ונפלאותיו במהומה.
25 כי הוא מצווה, ומרים רוח סערה,
אשר מרים גליה.
26 הם עולים השמימה;
ישובים לרדת למהומה. נפשם נמסה מצרה.
27 יתנדנדו הלוך ושוב, ויתנדנדו כשיכור,
ויתאבדו.
28 אז יצעקו אל ה' בצרתם,
ממצוקתם יוציאם.
29 ישים סערה לשקט,
וישקטו גליה.
30 אז ישמחו כי שקט,
והביאם אל מקלט חפצם.
31 יהללו את ה' על חסדו,
על נפלאותיו לבני אדם!
32 וירומנו בקהל העם,
והללונו במושב זקנים.
33 יהפוך נהרות למדבר,
מעיין מים לאדמה צמאה,
34 וארץ פורייה לשממה מלוחה,
על רעת יושביה.
35 יהפוך מדבר לבריכת מים,
וארץ יבשה למעיין מים.
36 שם הוא נותן לרעבים לחיות,
למען יכינו עיר לגור בה,
37 יזרעו שדות, יטעו כרמים,
וקצרו פרי פרי.
38 גם יברכם וירבו מאוד.
לא יתן לבהרם לרדת.
39 עוד הם מעטים וכפופים
מדכא, צרה ויגון.
40 שופך בוז על שרים,
ומשוטט בשממה ללא דרך.
41 אך ירים נזקקים מצרם,
וירבה משפחותיהם כעדרן.
42 ישרים יראו וישמחו.
כל רשעים יסגרו את פיהם.
43 מי חכם ישים לב אל אלה.
וישקלו את חסדי ה'. תהילים: קלז
1 על נהרות בבל, שם ישבנו.
כן בכינו, בזכרנו את ציון.
2 על ערבות בתוכה,
תלינו נבלינו.
3 כי שם, שבי אותנו, בקשו מאיתנו שירים.
ייסורינו דרשו שירים של שמחה:
"שירו לנו משירי ציון!"
4 איך נשיר שיר ה' בארץ נוכריה?
5 אם אשכחך ירושלים,
תשכח ימיני את כישרונה.
6 לשוני תדבק לחך פי,
אם לא אזכירך;
אם לא אעדיף את ירושלים על ראש שמחתי.
7 זכר ה' לבני אדום,
את יום ירושלים;
מי אמר "הרס אותה! הרס אותה עד יסודותיה!"
8 בת בבל, נידון לחורבן,
אשרי מי שגמל לך,
כפי שעבדת לנו.
9 אשרי מי שיתפוס ויכה את טפך אל הצוק.
משלי: יז
1 טוב פת יבשה בשקט,
מבית מלא משתה עם ריב.
2 עבד חכם ימשול בבן מביש,
ובין אחים יהיה לו חלק בירושה.
3 כורה לכסף וכבשן לזהב,
וה' בוחן לבבות.
4 עושה רשע שומע לשפתיים רעות.
שקרן אזין ללשון רעה.
5 מי שלעג לעני מחרף את יוצרו.
מי שמח על אסון לא יינקה.
6 בני בנים הם עטרת זקנים;
תפארת בנים הם הוריהם.
7 דיבור יהיר אינו ראוי לכסיל,
וכי פחות שפתי שקר הולמות לנסיך.
8 שוחד הוא אבן יקרה בעיני נותן;
לכל אשר יפנה, ישגשג.
9 המסתיר על עבירה מקדם אהבה;
וחוזר על דבר מפריד בין חברים טובים.
10 תוכחה חודרת עמוק יותר לאדם בעל תבונה
ממאה מלקות לכסיל.
11 איש רשע מחפש רק מרד;
לכן ישלח עליו שליח אכזר.
12 יפגש דוב שנגזלה מגורה את גוריו עם אדם,
ולא כסיל בסכלותו.
13 הגמל רעה תחת טובה,
לא יסור רעה מביתו.
14 ראשית מריבה כפריצת סכר,
לכן עצרו ריב לפני שפרוץ ריב.
15 מצדיק רשע, ומרשיע צדיק,
שניהם כאחד תועבת ה'.
16 למה כסף ביד כסיל לקנות חוכמה,
ואין לו תבונה? יז אהב רעה בכל עת,
ולצר נולד אח.
יח איש חסר תבונה מכה ידיים,
והיה ערבון לפני רעהו.
יט אהב מריבה אהב מריבה.
בונה שער גבוה מחפש אובדן.
כב לא ימצא שגשוג,
ולשונה מרמה יפול לצרה.
כב לאב כסיל יגרום צער.
אב כסיל לא שמח.
כב לב טוב מרפא,
ורוח מרוסקת מייבשת עצמות.
כג רשע מקבל שוחד בסתר,
לסלף דרכי צדק.
כד חוכמה לנגד פני נבון,
ועיני כסיל נדדו עד קצה הארץ.
25 בן כסיל יביא עצב לאביו,
ומרר לילדתו.
26 גם להעניש צדיק לא טוב,
וללקות פקידים על תומתם.
27 חוסך בדבריו ידע,
ואפילו רגוע הוא איש בינה.
28 גם כסיל, כששותק, נחשב לחכם,
כשהוא סוגר את שפתיו, הוא נחשב לבעל תבונה.
הברית הישנה: שמואל א' ה':1 - ז':17
ה':1 ולקחו הפלשתים את ארון האלהים, ויביאו אותו מאבן העזר אשדוד. 2 לקחו הפלשתים את ארון האלהים, ויביאו אותו בית דגון, ויעמדו אותו על יד דגון. 3 והשכימו האשדודים למחרת, והנה דגון נפל על פניו ארצה לפני ארון ה', ולקחו את דגון, וישיבו אותו על מקומו. 4 והשכימו למחרת בבוקר, והנה דגון נפל על פניו ארצה לפני ארון ה', וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתו על הסף, רק גדם דגון נשאר לו. ה לכן לא-דרכו כהני דגון וכל הבא בית דגון על מפתן דגון באשדוד עד היום הזה. ו ותכבד יד ה' על אשדודים ויאבדם ויכם בשחיתים את אשדוד ואת גבולותיה. ז ויראו אנשי אשדוד כי-כן, ויאמרו לא-ישאר ארון אלוהי ישראל עמנו כי-כבדה ידו עלינו ועל דגון אלוהינו. ח וישלחו ויאספו אליהם את-כל-אדני הפלשתים ויאמרו מה-נעשה לארון אלוהי ישראל ויאמרו יישא ארון אלוהי ישראל גת ויישאו שם את ארון אלוהי ישראל ט ויהי, אחרי שנשאו אותו, יד ה' הייתה בעיר מהומה גדולה מאוד, ויכה את אנשי העיר מקטן ועד גדול, ופצעו בהם גיחים. 10 וישלחו את ארון האלוהים עקרון. ויהי, בבוא ארון האלוהים עקרון, ויצעקו העקרונים לאמר, הביאו אלינו את ארון אלוהי ישראל להמית אותנו ואת עמנו. 11 וישלחו ויאספו את כל שר הפלשתים, ויאמרו, שלחו את ארון אלוהי ישראל, והחזירו למקומו, פן יהרג אותנו ואת עמנו. כי הייתה מהומה כבדה בכל העיר, יד האלוהים הייתה שם כבדה מאוד. 12 האנשים אשר לא מתו, נגעו בגחים, ותשעקת העיר עלתה השמים.
ז:א ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו את ארון ה' ויביאו אותו בית אבינדב בגבעה ויקדו את אלעזר בנו לשמור את ארון ה'. ב ויהי מיום שישב הארון בקרית יערים וירבה הימים כי עשרים שנה ויתאבדו כל בית ישראל אחרי ה'. ג וידבר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם שובתם אל ה' בכל לבבכם והסרתם את אלהי הנכר ואת העשתרות מקרבכם והפנו את לבבכם אל ה' ועבדתם אותו לבדו והוא יושיע אתכם מיד הפלשתים. ד וסרבו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה' לבדו. ה ויאמר שמואל, אספו את כל ישראל אל המצפה, ואתפלל בעדכם אל ה'. ו ויאספו אל המצפה, וישאבו מים, וישפכו לפני ה', ויצמו ביום ההוא, ואמרו שם, חטאנו לה'. שמואל שפט את בני ישראל במצפה. ז וכאשר שמעו הפלשתים כי נאספו בני ישראל אל המצפה, עלו סרני הפלשתים על ישראל. וכאשר שמעו בני ישראל, יראו מפני הפלשתים. ח ויאמרו בני ישראל אל שמואל, אל תפסיק לצעוק אל ה' אלהינו בעדנו, ויושיע אותנו מיד הפלשתים. ט וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טֶשֶׁה מִינְק וַיַּעֲלָהּ עוֹלָה שְׁלָם לַיהוָה וַיְעַנֶּה יְהוָה. י' וַיַּעֲלָה שְׁמוּאֵל וַיִּגְרַב הַעוֹלָה וַיִּגְרַב הַפְּלִשְׁתִּים לִמְחֲמָה עַל־יִשְׂרָאֵל וַיְרַעַם יְהוָה קָל גָדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל־הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּכָּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. יא' וַיֵּצְאוּ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּכוּם עַד־בֹאוּ אֶת־בֵּית־כָר. יב וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן וַיַּעֲמֹדָה בֵּין מִצְפָּה וּבֵן־שֶׁן וַיִּקְרָא שְׁמָהּ אָבֶן־הַעֲזֶר לֵאמֹר עַד־עֵלָה יְהוָה עָזְרָנוּ. יג ויכנעו הפלשתים ולא באו עוד אל גבול ישראל, ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל. יד והערים אשר לקחו הפלשתים מישראל הושבו לישראל מעקרון ועד גת, ואת גבולה הציל ישראל מיד הפלשתים. שלום היה בין ישראל ובין האמורי. טו שמואל שפט את ישראל כל ימי חייו. טז שנה בשנה הסובב בית אל וגלגל ומצפה, ושפט את ישראל בכל המקומות האלה. יז שב לרמה כי שם ביתו, ושם שפט את ישראל, ויבן שם מזבח לה'.
הברית החדשה: יוחנן ו':1-21
ו':1 אחרי הדברים האלה הלך ישוע אל עבר ים הגליל, הנקרא גם ים טבריה.
2 המון רב הלך אחריו, כי ראו את אותותיו אשר עשה בחולים.
3 ישוע עלה להר וישב שם עם תלמידיו.
4 פסח, חג היהודים, קרב.
5 ישוע נשא את עיניו וראה כי המון רב בא אליו, ואמר לפיליפוס: "איפה נקנה לחם כדי שיאכלו אלה?"
6 אמר זאת כדי לבחון אותו, כי הוא עצמו ידע מה יעשה.
7 פיליפוס ענה לו: "לחם בשווי מאתיים דינרים לא יספיק להם, כדי שכל אחד מהם יקבל מעט." 8 אמר לו אחד מתלמידיו, אנדריי אחיו של שמעון כיפא:
9 "יש כאן נער שיש לו חמש כיכרות שעורה ושני דגים, אבל מה אלה לכל כך הרבה?"
10 אמר ישוע: "הניחו לאנשים לשבת." במקום היה עשב רב. האנשים התיישבו, כחמשת אלפים איש במספר.
11 לקח ישוע את הכיכרות, ברוך וחילק לתלמידים, והתלמידים ליושבים, וכך גם מהדגים ככל שרצו.
12 כששבעו אמר לתלמידיו: "אספו את החתיכות שנשארו, כדי שלא יאבד דבר."
13 אספו אותן ומלאו שנים עשר סלים בחתיכות מחמש כיכרות השעורה שנשארו מאלה שאכלו. 14 כאשר ראו העם את האות אשר עשה ישוע, אמרו: "זה באמת הנביא הבא לעולם."
15 ישוע, כשהבין כי עומדים לבוא ולקחתו בכוח כדי להמליכו, חזר אל ההר לבדו.
16 עם רדת הערב ירדו תלמידיו אל הים.
17 והם נכנסו לסירה והלכו אל כפר נחום. כבר היה חשוך, וישוע טרם בא אליהם.
18 הים התמלא רוח חזקה שנשבה.
19 לאחר שחרו כעשרים וחמש או שלושים סטדי, ראו את ישוע הולך על הים ומתקרב לסירה, והם פחדו.
20 אך הוא אמר להם: "אני הוא. אל תפחדו."
21 לכן רצו לקבלו אל הסירה, ומיד הגיעה הסירה ליבשה שאליה עמדו ללכת.
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
