MARCH 4
PSALMS: 4
PROVERBS: 4
OLD TESTAMENT: 2 SAMUEL 4:1 - 6:23
NEW TESTAMENT: JOHN 13:31 - 14:14
PSALMS: 4
1 For the leader.
With stringed instruments.
A psalm of David:
O God, my vindicator!
Answer me when I call!
When I was distressed, you set me free;
now have mercy on me, and hear my prayer.
2 Men of rank, how long will you shame my honor,
love what is vain, chase after lies?
(Selah)
3 Understand that ADONAI sets apart the godly person for himself;
ADONAI will hear when I call to him.
4 You can be angry, but do not sin!
Think about this as you lie in bed, and calm down.
(Selah)
5 Offer sacrifices rightly,
and put your trust in ADONAI.
6 Many ask, "Who can show us some good?"
ADONAI, lift the light of your face over us!
7 You have filled my heart with more joy
than all their grain and new wine.
8 I will lie down and sleep in peace;
for, ADONAI, you alone make me live securely.
PSALMS: 34
1 By David,
when he pretended to be insane before Avimelekh,
who then drove him away;
so he left:
I will bless ADONAI at all times;
his praise will always be in my mouth.
2 When I boast, it will be about ADONAI;
the humble will hear of it and be glad.
3 Proclaim with me the greatness of ADONAI;
let us exalt his name together.
4 I sought ADONAI, and he answered me;
he rescued me from everything I feared.
5 They looked to him and grew radiant;
their faces will never blush for shame.
6 This poor man cried;
ADONAI heard and saved him from all his troubles.
7 The angel of ADONAI,
who encamps around those who fear him, delivers them.
8 Taste, and see that ADONAI is good.
How blessed are those who take refuge in him!
9 Fear ADONAI, you holy ones of his,
for those who fear him lack nothing.
10 Young lions can be needy, they can go hungry,
but those who seek ADONAI lack nothing good.
11 Come, children, listen to me;
I will teach you the fear of ADONAI.
12 Which of you takes pleasure in living?
Who wants a long life to see good things?
13 [If you do,] keep your tongue from evil
and your lips from deceiving talk;
14 turn from evil, and do good;
seek peace, go after it!
15 The eyes of ADONAI watch over the righteous,
and his ears are open to their cry.
16 But the face of ADONAI opposes those who do evil,
to cut off all memory of them from the earth.
17 [The righteous] cried out, and ADONAI heard,
and he saved them from all their troubles.
18 ADONAI is near those with broken hearts;
he saves those whose spirit is crushed.
19 The righteous person suffers many evils,
but ADONAI rescues him out of them all.
20 He protects all his bones;
not one of them gets broken.
21 Evil will kill the wicked, and those who
hate the righteous will be condemned.
22 But ADONAI redeems his servants;
no one who takes refuge in him will be condemned.
PSALMS: 64
1 For the leader.
A psalm of David:
Hear my voice, God, as I plead:
preserve my life from fear of the enemy.
2 Hide me from the secret intrigues of the wicked
and the open insurrection of evildoers.
3 They sharpen their tongues like a sword;
they aim their arrows, poisoned words,
4 in order to shoot from cover at the innocent,
shooting suddenly and fearing nothing.
5 They support each other's evil plans;
they talk of hiding snares and ask, "Who would see them?"
6 They search for ways to commit crimes,
bringing their diligent search to completion when each
of them has thought it through in the depth of his heart.
7 Suddenly God shoots them down with an arrow,
leaving them with wounds;
8 their own tongues make them stumble.
All who see them shake their heads.
9 Everyone is awestruck they acknowledge that it is God at work,
they understand what he has done.
10 The righteous will rejoice in ADONAI;
they will take refuge in him;
all the upright in heart will exult.
PSALMS: 94
1 God of vengeance, ADONAI!
God of vengeance, appear!
2 Assert yourself as judge of the earth!
Pay back the proud as they deserve!
3 How long are the wicked, ADONAI,
how long are the wicked to triumph?
4 They pour out insolent words,
they go on bragging, all these evildoers.
5 They crush your people, ADONAI,
they oppress your heritage.
6 They kill widows and strangers
and murder the fatherless.
7 They say, "Yah isn't looking;
the God of Ya'akov won't notice."
8 Take notice, yourselves, you boors among the people!
You fools, when will you understand?
9 Will the one who planted the ear not hear?
Will the one who formed the eye not see?
10 Will the one who disciplines nations not correct them?
Will the teacher of humanity not know?
11 ADONAI understands that people's thoughts
are merely a puff of wind.
12 How happy the man whom you correct, Yah,
whom you teach from your Torah,
13 giving him respite from days of trouble,
till a pit is dug for the wicked!
14 For ADONAI will not desert his people,
he will not abandon his heritage.
15 Justice will once again become righteous,
and all the upright in heart will follow it.
16 Who will champion my cause against the wicked?
Who will stand up for me against evildoers?
17 If ADONAI hadn't helped me,
I would soon have dwelt in the land of silence.
18 When I said, "My foot is slipping!"
your grace, ADONAI, supported me.
19 When my cares within me are many,
your comforts cheer me up.
20 Can unjust judges be allied with you,
those producing wrong in the name of law?
21 They band together against the righteous
and condemn the innocent to death.
22 But ADONAI has become my stronghold,
my God is my rock of refuge.
23 But he repays them as their guilt deserves;
he will cut them off with their own evil;
ADONAI our God will cut them off.
PSALMS: 124
1 A song of ascents.
By David:
If ADONAI hadn't been for us -let Isra'el repeat it -
2 If ADONAI hadn't been for us
when people rose to attack us,
3 then, when their anger blazed against us,
they would have swallowed us alive!
4 Then the water would have engulfed us,
the torrent would have swept over us.
5 Yes, the raging water would have swept right over us.
6 Blessed be ADONAI,
who did not leave us to be a prey for their teeth!
7 We escaped like a bird from the hunter's trap;
the trap is broken, and we have escaped.
8 Our help is in the name of ADONAI,
the maker of heaven and earth.
PROVERBS: 4
1 Listen, children, to a father's instruction;
pay attention, in order to gain insight;
2 for I am giving you good advice;
so don't abandon my teaching.
3 For I too was once a child to my father;
and my mother, too, thought of me as her special darling.
4 He too taught me; he said to me,
"Let your heart treasure my words;
keep my commands, and live;
5 gain wisdom, gain insight;
don't forget or turn from the words I am saying.
6 Don't abandon [wisdom];
then she will preserve you;
love her, and she will protect you.
7 The beginning of wisdom is: get wisdom!
And along with all your getting, get insight!
8 Cherish her, and she will exalt you;
embrace her, and she will bring you honor;
9 she will give your head a garland of grace,
bestow on you a crown of glory."
10 Listen, my son, receive what I say,
and the years of your life will be many.
11 I'm directing you on the way of wisdom,
guiding you in paths of uprightness;
12 when you walk, your step won't be hindered;
and if you run, you won't stumble.
13 Hold fast to discipline, don't let it go;
guard it, for it is your life.
14 Don't follow the path of the wicked
or walk on the way of evildoers.
15 Avoid it, don't go on it,
turn away from it, and pass on.
16 For they can't sleep if they haven't done evil,
they are robbed of sleep unless they make someone fall.
17 For they eat the bread of wickedness
and drink the wine of violence.
18 But the path of the righteous is like the light of dawn,
shining ever brighter until full daylight.
19 The way of the wicked is like darkness;
they don't even know what makes them stumble.
20 My son, pay attention to what I am saying;
incline your ear to my words.
21 Don't let them out of your sight,
keep them deep in your heart;
22 for they are life to those who find them
and health to their whole being.
23 Above everything else, guard your heart;
for it is the source of life's consequences.
24 Keep crooked speech out of your mouth,
banish deceit from your lips.
25 Let your eyes look straight ahead,
fix your gaze on what lies in front of you.
26 Level the path for your feet,
let all your ways be properly prepared;
27 then deviate neither right nor left;
and keep your foot far from evil.
OLD TESTAMENT: 2 SAMUEL 4:1 - 6:23
4:1 When [Ish-Boshet], Sha'ul's son, heard that Aviner was dead in Hevron, his hands became feeble, and all the Yisra'elites were troubled. 2 [Ish-Boshet], Sha'ul's son, [had] two men who were captains of bands: the name of the one was Ba`anah, and the name of the other Rechav, the sons of Rimmon the Be'erotite, of the children of Binyamin (for Be'erot also is reckoned to Binyamin: 3 and the Be'erotites fled to Gittayim, and have been sojourners there until this day). 4 Now Yonatan, Sha'ul's son, had a son who was lame of his feet. He was five years old when the news came of Sha'ul and Yonatan out of Yizre`el; and his nurse took him up, and fled: and it happened, as she made haste to flee, that he fell, and became lame. His name was Mefivoshet. 5 The sons of Rimmon the Be'erotite, Rechav and Ba`anah, went, and came about the heat of the day to the house of Ish-Boshet, as he took his rest at noon. 6 They came there into the midst of the house, as though they would have fetched wheat; and they struck him in the body: and Rechav and Ba`anah his brother escaped. 7 Now when they came into the house, as he lay on his bed in his bedchamber, they struck him, and killed him, and beheaded him, and took his head, and went by the way of the `Aravah all night. 8 They brought the head of Ish-Boshet to David to Hevron, and said to the king, Behold, the head of Ish-Boshet, the son of Sha'ul, your enemy, who sought your life; and the LORD has avenged my lord the king this day of Sha'ul, and of his seed. 9 David answered Rechav and Ba`anah his brother, the sons of Rimmon the Be'erotite, and said to them, As the LORD lives, who has redeemed my soul out of all adversity, 10 when one told me, saying, Behold, Sha'ul is dead, thinking to have brought good news, I took hold of him, and killed him in Tziklag, which was the reward I gave him for his news. 11 How much more, when wicked men have slain a righteous person in his own house on his bed, shall I not now require his blood of your hand, and take you away from the eretz? 12 David commanded his young men, and they killed them, and cut off their hands and their feet, and hanged them up beside the pool in Hevron. But they took the head of Ish-Boshet, and buried it in the grave of Aviner in Hevron.
5:1 Then came all the tribes of Yisra'el to David to Hevron, and spoke, saying, Behold, we are your bone and your flesh. 2 In times past, when Sha'ul was king over us, it was you who led out and brought in Yisra'el: and the LORD said to you, You shall be shepherd of my people Yisra'el, and you shall be prince over Yisra'el. 3 So all the Zakenim of Yisra'el came to the king to Hevron; and king David made a covenant with them in Hevron before the LORD: and they anointed David king over Yisra'el. 4 David was thirty years old when he began to reign, and he reigned forty years. 5 In Hevron he reigned over Yehudah seven years and six months; and in Yerushalayim he reigned thirty-three years over all Yisra'el and Yehudah. 6 The king and his men went to Yerushalayim against the Yevusi, the inhabitants of the land, who spoke to David, saying, Except you take away the blind and the lame, you shall not come in here; thinking, David can't come in here. 7 Nevertheless David took the stronghold of Tziyon; the same is the city of David. 8 David said on that day, Whoever strikes the Yevusi, let him get up to the watercourse, and [strike] the lame and the blind, who are hated of David's soul. Therefore they say, There are the blind and the lame; he can't come into the house. 9 David lived in the stronghold, and called it the city of David. David built round about from Millo and inward. 10 David grew greater and greater; for the LORD, the God Tzva'ot,, was with him. 11 Hiram king of Tzor sent messengers to David, and cedar trees, and carpenters, and masons; and they built David a house. 12 David perceived that the LORD had established him king over Yisra'el, and that he had exalted his kingdom for his people Yisra'el's sake. 13 David took him more concubines and wives out of Yerushalayim, after he was come from Hevron; and there were yet sons and daughters born to David. 14 These are the names of those who were born to him in Yerushalayim: Shammua, and Shovav, and Natan, and Shlomo, 15 and Yivchar, and Elishua, and Nefeg, and Yafia, 16 and Elishama, and Elyada, and Elifelet. 17 When the Pelishtim heard that they had anointed David king over Yisra'el, all the Pelishtim went up to seek David; and David heard of it, and went down to the stronghold. 18 Now the Pelishtim had come and spread themselves in the valley of Refa'im. 19 David inquired of the LORD, saying, Shall I go up against the Pelishtim? will you deliver them into my hand? the LORD said to David, Go up; for I will certainly deliver the Pelishtim into your hand. 20 David came to Ba`al-Peratzim, and David struck them there; and he said, the LORD has broken my enemies before me, like the breach of waters. Therefore he called the name of that place Ba`al-Peratzim. 21 They left their images there; and David and his men took them away. 22 The Pelishtim came up yet again, and spread themselves in the valley of Refa'im. 23 When David inquired of the LORD, he said, You shall not go up: make a circuit behind them, and come on them over against the mulberry trees. 24 It shall be, when you hear the sound of marching in the tops of the mulberry trees, that then you shall bestir yourself; for then is the LORD gone out before you to strike the host of the Pelishtim. 25 David did so, as the LORD commanded him, and struck the Pelishtim from Geva until you come to Gezer.
6:1 David again gathered together all the chosen men of Yisra'el, thirty thousand. 2 David arose, and went with all the people who were with him, from Ba`ale-Yeudah, to bring up from there the ark of God, which is called by the Name, even the name of the LORD of Hosts who sits [above] the Keruvim. 3 They set the ark of God on a new cart, and brought it out of the house of Avinadav that was in the hill: and Uzzah and Achyo, the sons of Avinadav, drove the new cart. 4 They brought it out of the house of Avinadav, which was in the hill, with the ark of God: and Achyo went before the ark. 5 David and all the house of Yisra'el played before the LORD with all manner of [instruments made of] fir-wood, and with harps, and with psalteries, and with timbrels, and with castanets, and with cymbals. 6 When they came to the threshing floor of Nakhon, Uzzah put forth [his hand] to the ark of God, and took hold of it; for the oxen stumbled. 7 The anger of the LORD was kindled against Uzzah; and God struck him there for his error; and there he died by the ark of God. 8 David was displeased, because the LORD had broken forth on Uzzah; and he called that place Peretz-Uzzah, to this day. 9 David was afraid of the LORD that day; and he said, How shall the ark of the LORD come to me? 10 So David would not remove the ark of the LORD to him into the city of David; but David carried it aside into the house of `Oved-'Edom the Gittite. 11 The ark of the LORD remained in the house of `Oved-'Edom the Gittite three months: and the LORD blessed `Oved-'Edom, and all his house. 12 It was told king David, saying, the LORD has blessed the house of `Oved-'Edom, and all that pertains to him, because of the ark of God. David went and brought up the ark of God from the house of `Oved-'Edom into the city of David with joy. 13 It was so, that, when those who bore the ark of the LORD had gone six paces, he sacrificed an ox and a fattened calf. 14 David danced before the LORD with all his might; and David was girded with a linen efod. 15 So David and all the house of Yisra'el brought up the ark of the LORD with shouting, and with the sound of the shofar. 16 It was so, as the ark of the LORD came into the city of David, that Mikhal the daughter of Sha'ul looked out at the window, and saw king David leaping and dancing before the LORD; and she despised him in her heart. 17 They brought in the ark of the LORD, and set it in its place, in the midst of the tent that David had pitched for it; and David offered burnt offerings and peace-offerings before the LORD. 18 When David had made an end of offering the burnt offering and the peace-offerings, he blessed the people in the name of the LORD of Hosts. 19 He dealt among all the people, even among the whole multitude of Yisra'el, both to men and women, to everyone a cake of bread, and a portion [of flesh], and a cake of raisins. So all the people departed everyone to his house. 20 Then David returned to bless his household. Mikhal the daughter of Sha'ul came out to meet David, and said, How glorious was the king of Yisra'el today, who uncovered himself today in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the vain fellows shamelessly uncovers himself!
21 David said to Mikhal, [It was] before the LORD, who chose me above your father, and above all his house, to appoint me prince over the people of the LORD, over Yisra'el: therefore will I play before the LORD. 22 I will be yet more vile than this, and will be base in my own sight: but of the handmaids of whom you have spoken, of them shall I be had in honor. 23 Mikhal the daughter of Sha'ul had no child to the day of her death.
NEW TESTAMENT: JOHN 13:31 – 14:14
13:31 When he had gone out, Yeshua said, "Now the Son of Man has been glorified, and God has been glorified in him.
32 If God has been glorified in him, God will also glorify him in himself, and he will glorify him immediately.
33 Little children, yet a little while I am with you. You will seek me, and as I said to the Yehudim, 'Where I am going, you can't come,' so now I tell you.
34A new mitzvah I give to you, that you love one another, just like I have loved you; that you also love one another.
35 By this everyone will know that you are my talmidim, if you have love for one another."
36Shim`on Kefa said to him, "Lord, where are you going?" Yeshua answered, "Where I am going, you can't follow now, but you will follow afterwards."
37 Kefa said to him, "Lord, why can't I follow you now? I will lay down my life for you."
38 Yeshua answered him, "Will you lay down your life for me? Most assuredly I tell you, the rooster won't crow until you have denied me three times.
Jesus Comforts His Disciples
1 “Do not let your hearts be troubled. You believe in God; believe also in me.
2 My Father’s house has many rooms; if that were not so, would I have told you that I am going there to prepare a place for you?
3 And if I go and prepare a place for you, I will come back and take you to be with me that you also may be where I am.
4 You know the way to the place where I am going.”
Jesus the Way to the Father
5 Thomas said to him, “Lord, we don’t know where you are going, so how can we know the way?”
6 Jesus answered, “I am the way and the truth and the life. No one comes to the Father except through me.
7 If you really know me, you will know my Father as well. From now on, you do know him and have seen him.”
8 Philip said, “Lord, show us the Father and that will be enough for us.”
9 Jesus answered: “Don’t you know me, Philip, even after I have been among you such a long time? Anyone who has seen me has seen the Father. How can you say, ‘Show us the Father’?
10 Don’t you believe that I am in the Father, and that the Father is in me? The words I say to you I do not speak on my own authority. Rather, it is the Father, living in me, who is doing his work.
11 Believe me when I say that I am in the Father and the Father is in me; or at least believe on the evidence of the works themselves.
12 Very truly I tell you, whoever believes in me will do the works I have been doing, and they will do even greater things than these, because I am going to the Father.
13 And I will do whatever you ask in my name, so that the Father may be glorified in the Son.
14 You may ask me for anything in my name, and I will do it.
4 במרץ
תהילים: 4
משלי: 4
הברית הישנה: שמואל ב' ד':1 - 6:23
הברית החדשה: יוחנן י"ג:31 - 14:14
תהילים: 4
1 למנחה. בכלי מיתר. מזמור לדוד:
אלוהים מצידי! ענני בקראתי! בצר לי שחררתני; עתה רחמני ושמע תפלתי.
2 אנשי מעלה, עד מתי תביישו את כבודי,
אהבו את הבל, תרדפו אחרי שקר?
(סלה)
3 הבינו כי ה' מבדיל לעצמו את הצדיק; ה' ישמע בקראתי אליו.
4 כעסו, אך אל תחטאו! חשוב על כך כשאתם שוכבים במיטה, ותירגעו.
(סלה)
5 הקריבו זבחים בצדק,
ושמו בטחכם בה'.
6 רבים שואלים: "מי יראה לנו טוב?"
ה', הרים עלינו אור פניך!
7 מלאת לבי שמחה רבה
מכל דגנם ותירושם.
8 אשכב ואישן בשלווה;
כי ה' לבדיך תושיב אותי בבטחה.
תהילים: 34
1 לדוד,
כאשר התחזה משוגע לפני אבימלך,
ואז גירשנו;
אז הלך:
אברך את ה' בכל עת;
תמיד יהיה תהילתו בפי.
2 כאשר אתפאר, בה' יהיה;
ענווים ישמעו ושמחו.
3 הודיעו עמי את גדולת ה';
נעלה שמו יחד. 4 בקשתי את ה' ויענני; הוא הציל אותי מכל אשר יראתי.
5 הביטו אליו ויזהרו; פניהם לעולם לא יסומיקו מבושה.
6 העני הזה צעק; ה' שמע ויציל אותו מכל צרותיו.
7 מלאך ה',
החונה סביב יראיו, ויצילם.
8 טעמו וראו כי טוב ה'.
מה אשרי החוסים בו!
9 יראו את ה', קדושיו,
כי יראיו לא יחסר דבר.
10 אריות צעירים יכולים להיות נזקקים, הם יכולים לרעוב,
אבל מבקשי ה' לא יחסר דבר טוב.
11 בואו, בנים, הקשיבו לי; אלמד אתכם יראת ה'.
12 מי מכם חפץ בחיים?
מי חפץ חיים ארוכים כדי לראות דברים טובים?
13 [אם תעשה,] שמור לשונך מרע
ומשפתיך מדברי מרמה;
14 סור מרע ועשה טוב;
בקש שלום, לך אחריו!
15 עיני ה' שומרות על הצדיקים,
ואזניו לצעקתם.
16 ופני ה' יריבים את עושי הרשע,
לכרות כל זכרם מן הארץ.
17 [הצדיקים] צעקו, וישמע ה',
והושיעם מכל צרותיהם.
18 קרוב ה' לשבורי לב,
הוא מושיע את שבורי רוחם.
19 צדיק סובל רעות רבות,
ומכולן ה' מצילנו.
20 כל עצמותיו הוא שומר;
אחת מהן לא נשברת.
21 הרשע יהרוג את הרשעים, ושונאי הצדיקים יירשעו.
22 וה' יגאל את עבדיו;
כל אשר חוס בו לא יירשעו.
תהילים: ס"ד
1 למנחה.
מזמור לדוד:
שמע קולי אלוהים, מתחננתי:
שמור חיי מפחד אויב.
2 הסתרני מתכסיסי רשעים
וממרדת עושי רע.
3 מחדדים לשונם כחרב;
מכוונים חיציהם, דברי רעל,
4 לירות מחסה על התמים,
יורים פתאום ולא יראים דבר.
5 תומכים זה בזה בתוכניות רעות;
מדברים על הסתרת מלכודות ושואלים, "מי יראה אותם?".
6 מחפשים דרכים לבצע פשעים,
ומביאים את חיפושם השקדני לשלמות כאשר כל אחד מהם
חשב זאת לעומק ליבו.
7 פתאום יורה בהם אלוהים בחץ,
וישאיר אותם פצעים;
8 לשונם תגרום להם למעוד.
כל הרואים אותם מנענעים בראשם.
9 כולם נדהמים, מכירים בכך שאלוהים הוא פועל,
הם מבינים את אשר עשה.
10 צדיקים ישמחו בה',
בו יחסו,
כל ישרי לב יללו.
תהילים: 94
1 אל נקמה, ה'!
אל נקמה, הופיע!
2 הצהיר כשופט ארץ!
שלם לגאים כראוי!
3 עד מתי רשעים, ה',
עד מתי ינצחו רשעים?
4 ישפכו דברי חוצפה,
יתפארו כל עושי הרשע האלה.
5 הם מוחצים את עמך, ה',
הם מדכאים את נחלתך.
6 אלמנות וזרים יהרגו
ויתומים.
7 יאמרו: "לא יהוה רואה;
אלוהי יעקב לא ישים לב."
8 שימו לב, נבלים בעם!
מתי תבינו?
9 האם לא ישמע נטע אוזן?
האם לא יראה עֹצֵר עין?
10 האם לא יַסְכֵּר גויים?
האם לא ידע מורה אנוש?
11 ה' יודע כי מחשבות האדם
הן רק משב רוח.
12 אשרי האיש אשר תִסְכֵּר יהוה,
אשר תלמד מתורתך,
13 נותן לו מנוחה מימי צרה,
עד יִחפר גומה לרשעים!
14 כי לא יעזוב ה' את עמו,
לא יעזוב את נחלתו.
15 ישוב צדק,
וכל ישרי לב ילכו אחריו. 16 מי יפעל נגד רשעים? מי יעמוד לי נגד עושי רע? 17 אילו לא עזר לי ה',
הייתי שוכב בארץ דוממה. 18 כאשר אמרתי, "רגלי מחליקה!"
חסדך, ה', תמך בי. 19 כאשר רבו דאגותיי בקרבי,
נחמותיך יעודדו אותי. 20 האם שופטים עוולים יתאחדו איתך,
עושי עוול בשם החוק? 21 נגד צדיקים הם יתאחדו
וגוזרים תמימים למוות. 22 אך ה' היה לי למעוז,
אלוהיי צור מחסתי.
23 אך כעוונם ישלם להם; ברעתם יכרתם; ה' אלוהינו יכרתם. תהילים: קכד
1 שיר עליות.
לדוד:
לולא ה' עמנו, יאמר ישראל.
2 לולא ה' עמנו,
כאשר קמו אנשים לתקוף אותנו,
3 אז, כאשר בער אפו בנו,
היו בולעים אותנו חיים!
4 אז היו מים צורפים אותנו,
היה נחל שוטף אותנו.
5 כן, מים שוצפים היו שוטפים אותנו.
6 ברוך ה',
אשר לא עזבנו טרף לשיניהם!
7 כציפור ממלכודת ציידים נמלטנו,
המלכודת נשברה, וניצלנו.
8 עזרתנו בשם ה',
עושה שמים וארץ.
משלי: 4
1 שמעו בָּנִים לְתוֹרַת אָב; הקשיבו למען תבינו;
2 כי עצה טובה אנכי נותן לכם; ואל תזניחו את תורתי.
3 כי גם אני הייתי ילד לאבי; וגם אמי ראתה אותי כחביבה.
4 גם הוא לימד אותי; אמר לי,
"ליבך יאצור את דברי;
שמור מצותיי וחיה;
5 השיג חכמה, השיג תובנה;
אל תשכח ואל תסור מדברי דברי.
6 אל תעזוב [חוכמה];
והיא תשמור אותך;
ואהבת אותה, והיא תגן עליך.
7 ראשית חכמה: השיג חכמה!
ועם כל רכושך השיג תובנה!
8 הוקירה אותה, והיא תרומם אותך;
חבק אותה, והיא תביא לך כבוד;
9 היא תיתן לראשך זר חן,
תעניק לך עטרת כבוד."
10 הקשב בני, קבל את דברי,
ורבו שני חייך.
11 אני מכוון אותך בדרך חכמה,
ומנחה אותך בנתיבי ישרות;
12 בהלכתך, לא יעוכב צעדיך;
ואם תרוץ, לא תיכשל.
13 החזק במשמעת, אל תניח לה; שמור אותה, כי חייך היא.
14 אל תלך בדרך רשעים
ואל תלך בדרך עושי רע.
15 הימנע ממנה, אל תלך בה,
סור ממנה ועבור.
16 כי לא יוכלו לישון אם לא עשו רע,
שינהם נשדדת אלא אם כן יפלו.
17 כי לחם רשעות אוכלים
ויין חמס שותים.
18 ודרך צדיקים כאור שחר,
זורחת בהירות רבה עד אור יום מלא.
19 דרך רשעים כחושך; הם אפילו לא יודעים מה יפגע בהם.
20 בני, שים לב למה שאני אומר; הטה אזנך לדברי.
21 אל תניחם מעיניך,
שמורם עמוק בלבך;
22 כי חיים הם למוצאיהם
ובריאות לכל נפשם.
23 מעל הכל, שמור לבך;
כי מקור תוצאות החיים הוא.
24 הרחיק דיבור עקום מפיך,
גרש מרמה משפתיך.
25 תני עיניך להישאר,
נעץ מבטך אל אשר לפניך.
26 ישר נתיב לרגליך,
יהיו כל דרכיך מוכנות כראוי;
27 ואל תטו ימינה ושמאלה;
ורחק רגלך מרע.
הברית הישנה: שמואל ב' ד':1 - ו':23
ד':1 וישמע בן שאול [איש בשת] כי מת אבינר בחברון, וידיו נפלו, וכל ישראל נבהלו. ב' לבן שאול [איש בשת] שני אנשים שרי גדודים, שם האחד בענה, ושם השני רחב, בני רימון הבארותי מבני בנימין (כי גם בארות נחשבת לבנימין). 3 והבארותי ברח גיתים, והיו גרים שם עד היום הזה). ד' וליונתן בן שאול היה בן צוח רגליו. הוא היה בן חמש שנים כשבא השמועה על שאול ויונתן מיזרעאל; ותשא אותו אומנתו ותברח; ויהי בהמהרה לברוח וייפל ויצלע. שמו מפיבשת. ה בני רימון הבארותי רחב ובענה הלכו ויבאו בחום היום אל בית איש בשת כאשר ישן בצהריים. ו ובאו שם אל תוך הבית כאלו ייקחו חיטים ויכהו בגופה ורחב ובענה אחיו נמלט. ז וכאשר באו הבית והוא שוכב על משכבו בחדר משכבו ויכהו והרגו אותו וכרתו את ראשו ולקחו את ראשו וילכו וילכו דרך הערבה כל הלילה. ח ויביאו את ראש איש בשת אל דוד חברון ויאמרו אל המלך הנה ראש איש בשת בן שאול אויבך אשר מבקש את נפשך וה' נקם את אדני המלך היום משאול ואת זרעו. ט ויען דוד את רחב ואת בענה אחיו בני רימון הבארותי ויאמר אלהם חי ה' אשר גאל את נפשי מכל צרה. י כאשר הגיד לי לאמר הנה שאול מת וחשב שהוא מבשר טובות ואחז בו ואמיתו בצקלג אשר נתתי לו על שמירתו. יא וכמה כי הרגו רשעים צדיק בביתו על משכבו לא אדרוש עתה את דמו מידכם ואוציא אתכם מן הארץ 12 וַיְצַו דָּוִד אֶת־נַעֲרָיו וַיַּרְגוּ אֹתָם וַיַּרְגוּ אֶת־יָדָם וְאֶת־רַגְלָם וַיַּתְּלוּ אֹתָם עַל־הַבִּרְכָּה בְּחֶבְרוֹן וַיִּקְחוּ אֶת־רֹאשׁ־אֵשׁ־בּוֹשֶׁת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּקַבֵּר־אָבִינֵר בְּחֶבְרוֹן
5:1 ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברון ויאמרו לאמר הנה עצמותך ובשרך אנחנו. 2 בימים שלמים בהיות שאול מלך עלינו ואתה הוציא והביא את ישראל ויאמר לך ה' רעה את עמי ישראל ואתה תהיה נשיא על ישראל. 3 ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברון ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה' וימשחו את דוד למלך על ישראל. 4 בן שלשים שנה היה דוד במלכו וארבעים שנה מלך. 5 בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חדשים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ועל יהודה. ו וילך המלך ואנשיו ירושלים על היבוסים יושבי הארץ, אשר דברו אל דוד לאמר, אם לא תסיר את העיוורים והפיסחים, לא תבוא הנה, לאמר, דוד לא יוכל לבוא הנה. ז וילכוד דוד את מצוד ציון, היא עיר דוד. ח ויאמר דוד ביום ההוא, מי שיכה את היבוסים, יעלה אל-הנחל ויכה את-הפיסחים והעיוורים, אשר שנואים לנפש דוד. לכן אמרו, שם עיוורים ופיסחים, לא יוכל לבוא הביתה. ט וישב דוד במצודה, ויקרא לה עיר דוד. דוד בנה סביב, ממלו ופנימה. יגדל דוד וגדל, כי ה' אלהי צבעות, היה עמו. יא וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד ועצי ארז, נגרים וחרשים, ויבנו לדוד בית. יב וידע דוד כי ה' העניק לו מלך על ישראל וכי רם את ממלכתו למען עמו ישראל. יג ויקח דוד עוד פילגשים ונשים מירושלים אחרי בוא מחברון ועוד בנים ובנות נולדו לדוד. יד אלה שמות הנולדים לו בירושלים שמוע ושובב ונתן ושלמה. טו ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע. טז ואליששמע ואלידע ואליפלט. יז כששמעו הפלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל, ועלו כל הפלשתים לבקש את דוד; וישמע דוד וירד אל המבצר. יח והפלשתים באו ויתפשטו בעמק רפאים. 19 וישאל דוד את-יהוה לאמר: "האעלה על הפלשתים? התמסרתם בידי?" ויאמר יהוה אל-דוד: "עלה כי אתן את הפלשתים בידך." 20 ויבא דוד אל-בעל-פרצים, ויכהם דוד שם, ויאמר: "שבר יהוה את-אויבי לפניי כמפרץ מים." על כן קרא שם המקום ההוא "בעל-פרצים". 21 והשאירו שם את-צלמותיהם, ודוד ואנשיו לקחו אותם. 22 והפלשתים עוד עלו, ויתפשטו בעמק רפאים. 23 וישאל דוד את-יהוה, ויאמר: "לא תעלה, סבב אחריהם, ובא עליהם, מול עצי התות." 24 והיה כששמעת קול צעידה בראשי עצי התות, ורק אתה. כִּי-אז יצא יהוה לפניך, להכות במחנה הפלשתים. כה וַיַּעַשׁ דָּוִד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוֹ יהוה, וַיַּכֶּה אֶת-הפלשתים מִגֶּבַע עַד-בֹאֶת גֶזֶר.
ו:א ויאסף דוד עוד את כל בחירי ישראל שלושים אלף. ב ויקם דוד וילך וכל העם אשר עמו מבעל יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא עליו שם יהוה צבאות היושב על הכרובים. ג ויעלו את ארון האלהים על עגלה חדשה ויוציאו מבית אבינדב אשר בגבעה ועוזה ואחיו בני אבינדב נהגו בעגלה החדשה. ד וייקחו אותה מבית אבינדב אשר בגבעה את ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון. ה וַיַּנְגְנוּ דָּוִד וְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה בְּכָל־עֵץ־אוּשׁוּחַ וְבִנְבָלִים וְבִנְבָלִים וְבִתּוֹף וְבַקְרָנִים וְבַמִּלָּתִים. וַיָּבֹאוּ אֶל־גַּרְן־נַחוֹן וַיַּשְׁט עוּזָה אֶל־אֱלֹהִים וַיַּחֲזֹק בָּהּ כִּי־מַכְשָׁלוּ הַבָּקָר. ז וַיַּחֲרֶה אֶפֶן יְהוָה בַּעוּזָה וַיַּכֵּו שָׁם עַל־עֲבֹד עַל־אֱלֹהִים וַיָּמָת שָׁם עַל־אֱלֹהִים עַל־אֱלֹהִים. ח וַיַּעֲצֵא דָּוִד, כִּי־פָרַץ יְהוָה בַּעוּזָה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עוּזָה עַד־הַיּוֹם הַזֶּה. ט וַיָּרָא דָּוִד מִפְּנֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר, אֵיכָה יָבֹא אֲרוֹן יְהוָה אֵלַי? יוֹת וַיָּבֹא דָּוִד אֶת־אֱרוֹן יְהוָה אֵלָי עִיר־דָּוִד ויַשִּׂיאוּ דָּוִד בֵּית עֲבָדָם הַגִּתִּי. יא וַיָּשָׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֲבָדָם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים וַיְבָרֵךְ יְהוָה אֶת־עֲבָדָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לוֹ בְּגַן אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. הָלֵךְ דָּוִד וַיַּעֲלֹךְ אֶת־אֱלֹהִים מֵבֵּית עֲבָדָם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי כַּהֲלַכוּ נְשָׁאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צַדָּעִים וַיְקַרֵב שׁוֹר וַיַּרְקֵד עַגָּל מִפְּנֵי יְהוָה בְּכָל־כֹחוֹ וְדָוִד חָגֵר בַּאֶפוֹד פֶשֶׁן. טו ויעלו דוד וכל בית ישראל את ארון ה' בתרועה ובקול שופר. טז ויהי כי בא ארון ה' עיר דוד ותביט מיכל בת שאול בעד החלון ותרא את המלך דוד מקפץ ורוקד לפני ה' ותבזה אותו בליבה. ז ויבאו את ארון ה' ויעמדו אותו במקומו בתוך האהל אשר נטה לו דוד ויעלה דוד עולות ושלמים לפני ה'. יח ויכל דוד להקריב את העולה ואת השלמים ויברך את העם בשם ה' צבאות. טז וחלק לכל העם לכל המון ישראל לאיש ולנשים עוגת לחם ומנת בשר ועוגת צימוקים לכל אחד וילך כל העם איש לביתו. 20 וישב דוד לברך את ביתו. מיכל בת שאול יצאה לקראת דוד ותאמר מה היה כבוד היום מלך ישראל אשר גילה היום לעיני שפחות עבדיו כאשר יגלה אחד הבלים בושה!
21 ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו למנותני נגיד על עם ה' על ישראל לכן אשחק לפני ה'. 22 עוד אהיה שפלה מזה ואשפל בעיניי, ובין השפחות אשר דברת עליהן אכבד. 23 למיכל בת שאול לא היה ילד עד יום מותה.
הברית החדשה: יוחנן 13:31 – 14:14
13:31 כשהוא יצא, אמר ישוע: "עכשיו בן האדם התפאר, ואלוהים התפאר בו.
32 אם אלוהים התפאר בו, גם אלוהים יפאר אותו בעצמו, והוא יפאר אותו מיד.
33 ילדים קטנים, עוד מעט אני עמכם. אתם תחפשו אותי, וכמו שאמרתי ליהודים, 'לאן שאני הולך, לא תוכלו לבוא', כך אני אומר לכם עכשיו.
34מצווה חדשה אני נותן לכם, שתאהבו זה את זה, כשם שאהבתי אתכם; שגם אתם תאהבו זה את זה.
35 בזאת ידעו כולם שאתם תלמידיי, אם תהיה לכם אהבה זה לזה."
36 אמר לו שמעון כיפא: "אדוני, לאן אתה הולך?" ישוע ענה: "לאן שאני הולך, אינך יכול ללכת אחריך כעת, אך לאחר מכן תלך."
37 אמר לו כיפא: "אדוני, מדוע איני יכול ללכת אחריך כעת? אני אתן את נפשי עבורך."
38 ענה לו ישוע: "האם תתן את נפשך עבורי? אמן אני אומר לך, לא יקרא התרנגול עד שתכחיש אותי שלוש פעמים."
ישוע מנחם את תלמידיו
1 "אל תיבהלו לבבכם. אתם מאמינים באלוהים; האמינו גם בי.
2 בבית אבי יש חדרים רבים; אלמלא כן, האם הייתי אומר לכם שאני הולך לשם להכין לכם מקום?
3 ואם אלך ואכין לכם מקום, אחזור ואקח אתכם איתי כדי שגם אתם תהיו במקום שאני נמצא בו.
4 אתם יודעים את הדרך למקום שאליו אני הולך."
ישוע הדרך אל האב
5 אמר לו תומאס: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך, אז איך נוכל לדעת את הדרך?"
6 ענה ישוע: "אני הדרך, האמת והחיים. איש אינו בא אל האב אלא דרכי.
7 אם אתם מכירים אותי באמת, תכירו גם את אבי. מעתה ואילך אתם מכירים אותו וראיתם אותו."
8 אמר פיליפוס: "אדוני, הראה לנו את האב וזה יספיק לנו."
9 ענה ישוע: "האם אינך מכיר אותי, פיליפוס, גם לאחר שאני ביניכם זמן רב כל כך? כל מי שראה אותי ראה את האב. איך אתה יכול לומר 'הראה לנו את האב'?
10 האם אינך מאמין שאני באב, ושהאב בי? את הדברים שאני אומר לכם איני מדבר מעצמי. אלא האב, שחי בי, הוא שעושה את עבודתו." 11 האמינו לי כשאני אומר שאני באב והאב בי; או לפחות האמינו במעשים עצמם.
12 אמן אמן אני אומר לכם, מי שיאמין בי יעשה את המעשים שאני עושה, והוא יעשה דברים גדולים מאלה, כי אני הולך אל האב.
13 ואעשה כל מה שתבקשו בשמי, כדי שהאב יתפאר בבן.
14 כל דבר שתבקשו ממני בשמי, ואני אעשה.
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
