FEBRUARY 12
PSALMS: 12, 42, 72, 102, 132
PROVERBS: 12
OLD TESTAMENT: JUDGES 19:1 - 20:48
NEW TESTAMENT: JOHN 3:22 - 4:3
PSALMS: 12
1 Help, LORD;
for the godly man ceases.
For the faithful fail from among the children of men.
2 Everyone lies to his neighbor.
With flattering lips, and with a double heart, do they speak.
3 May the LORD cut off all flattering lips,
And the tongue that boasts,
4 Who have said, "With our tongue will we prevail.
Our lips are our own. Who is lord over us?"
5 "Because of the oppression of the weak and because of the groaning of the needy,
I will now arise," says the LORD;
"I will set him in safety from those who malign him."
6 The words of the LORD are flawless words,
As silver refined in a clay furnace, purified seven times.
7 You will keep them, LORD,
You will preserve them from this generation forever.
8 The wicked walk on every side,
When what is vile is exalted among the sons of men.
PSALMS: 42
So pants my soul after you, God.
2 My soul thirsts for God, for the living God.
When shall I come and appear before God?
3 My tears have been my food day and night,
While they continually ask me, "Where is your God?"
4 These things I remember, and pour out my soul within me,
How I used to go with the crowd, and led them to the house of God,
With the voice of joy and praise, a multitude keeping a holy day.
5 Why are you in despair, my soul?
Why are you disturbed within me?
Hope in God!
For I shall still praise him for the saving help of his presence.
6 My God, my soul is in despair within me.
Therefore I remember you from the land of the Yarden,
The heights of Hermon, from the hill Mitz`ar.
7 Deep calls to deep at the noise of your waterfalls.
All your waves and your billows have swept over me.
8 The LORD will command his loving kindness in the daytime.
In the night his song shall be with me:
A prayer to the God of my life.
9 I will ask God, my rock,
"Why have you forgotten me?
Why do I go mourning because of the oppression of the enemy?"
10 As with a sword in my bones, my adversaries reproach me,
While they continually ask me, "Where is your God?"
11 Why are you in despair, my soul?
Why are you disturbed within me?
Hope in God!
For I shall still praise him,
The saving help of my countenance, and my God.
PSALMS: 72
1 God, give the king your justice;
Your righteousness to the royal son.
2 He will judge your people with righteousness,
And your poor with justice.
3 The mountains shall bring prosperity to the people;
The hills bring the fruit of righteousness.
4 He will judge the poor of the people.
He will save the children of the needy,
And will break the oppressor in pieces.
5 They shall fear you while the sun endures;
And as long as the moon, throughout all generations.
6 He will come down like rain on the mown grass,
As showers that water the eretz.
7 In his days, the righteous shall flourish,
And abundance of shalom, until the moon is no more.
8 He shall have dominion also from sea to sea,
From the River to the ends of the eretz.
9 Those who dwell in the wilderness shall bow before him.
His enemies shall lick the dust.
10 The kings of Tarshish and of the isles will bring tribute.
The kings of Sheva and Seva shall offer gifts.
11 Yes, all kings shall fall down before him.
All nations shall serve him.
12 For he will deliver the needy when he cries;
The poor, who has no helper.
13 He will have pity on the poor and needy.
He will save the souls of the needy.
14 He will redeem their soul from oppression and violence.
Their blood will be precious in his sight.
15 They shall live, and to him shall be given of the gold of Sheva.
Men shall pray for him continually.
They shall bless him all day long.
16 There shall be abundance of grain throughout the land.
Its fruit sways like Levanon.
Let it flourish, thriving like the grass of the field.
17 His name endures forever.
His name continues as long as the sun.
Men shall be blessed by him.
All nations will call him blessed.
18 Praise be to the LORD God, the God of Yisra'el,
Who alone does marvelous deeds.
19 Blessed be his glorious name forever!
Let the whole eretz be filled with his glory!
Amein and amein.
20 This ends the prayers by David, the son of Yishai.
PSALMS: 102
1 Hear my prayer, LORD! Let my cry come to you.
2 Don't hide your face from me in the day of my distress.
Turn your ear to me.
Answer me quickly in the day when I call.
3 For my days consume away like smoke.
My bones are burned as a firebrand.
4 My heart is blighted like grass, and withered,
For I forget to eat my bread.
5 By reason of the voice of my groaning,
My bones stick to my skin.
6 I am like a pelican of the wilderness.
I have become as an owl of the waste places.
7 I watch, and have become like a sparrow that is alone on the housetop.
8 My enemies reproach me all day.
Those who are mad at me use my name as a curse.
9 For I have eaten ashes like bread,
And mixed my drink with tears,
10 Because of your indignation and your wrath,
For you have taken me up, and thrown me away.
11 My days are like a long shadow.
I have withered like grass.
12 But you, LORD, will abide forever;
Your renown endures to all generations.
13 You will arise and have mercy on Tziyon;
For it is time to have pity on her.
Yes, the set time has come.
14 For your servants take pleasure in her stones,
And have pity on her dust.
15 So the nations will fear the name of the LORD;
All the kings of the eretz your glory.
16 For the LORD has built up Tziyon.
He has appeared in his glory.
17 He has responded to the prayer of the destitute,
And has not despised their prayer.
18 This will be written for the generation to come.
A people which will be created will praise the LORD.
19 For he has looked down from the height of his sanctuary.
From heaven, the LORD saw the eretz;
20 To hear the groans of the prisoner;
To free those who are condemned to death;
21 That men may declare the name of the LORD in Tziyon,
And his praise in Yerushalayim;
22 When the peoples are gathered together,
The kingdoms, to serve the LORD.
23 He weakened my strength along the course.
He shortened my days.
24 I said, "My God, don't take me away in the midst of my days.
Your years are throughout all generations.
25 Of old, you laid the foundation of the eretz.
The heavens are the work of your hands.
26 They will perish, but you will endure.
Yes, all of them will wear out like a garment.
You will change them like a cloak, and they will be changed.
27 But you are the same.
Your years will have no end.
28 The children of your servants will continue.
Their seed will be established before you."
PSALMS: 132
1 LORD, remember David and all his affliction,
2 How he swore to the LORD,
And vowed to the Mighty One of Ya`akov:
3 "Surely I will not come into the structure of my house,
Nor go up into my bed;
4 I will not give sleep to my eyes,
Or slumber to my eyelids;
5 Until I find out a place for the LORD,
A dwelling for the Mighty One of Ya`akov."
6 Behold, we heard of it in Efratah.
We found it in the field of Ya`ar:
7 "We will go into his dwelling place.
We will worship at his footstool.
8 Arise, LORD, into your resting place;
You, and the ark of your strength.
9 Let your Kohen be clothed with righteousness.
Let your holy ones shout for joy!"
10 For your servant David's sake,
Don't turn away the face of your anointed one.
11 The LORD has sworn to David in truth.
He will not turn from it:
"I will set the fruit of your body on your throne.
12 If your children will keep my covenant,
My testimony that I will teach them,
Their children also will sit on your throne forevermore."
13 For the LORD has chosen Tziyon.
He has desired it for his habitation.
14 "This is my resting place forever.
Here I will live, for I have desired it.
15 I will abundantly bless her provision.
I will satisfy her poor with bread.
16 Her Kohanim I will also clothe with salvation.
Her holy ones will shout aloud for joy.
17 There I will make the horn of David to bud.
I have ordained a lamp for my anointed.
18 I will clothe his enemies with shame,
But on himself, his crown will be resplendant."
PROVERBS: 12
1 Whoever loves correction loves knowledge,
But he who hates reproof is stupid.
2 A good man shall obtain favor from the LORD,
But he will condemn a man of wicked devices.
3 A man shall not be established by wickedness,
But the root of the righteous shall not be moved.
4 A worthy woman is the crown of her husband,
But a disgraceful wife is as rottenness in his bones.
5 The thoughts of the righteous are just.
The advice of the wicked is deceitful.
6 The words of the wicked are about lying in wait for blood,
But the speech of the upright rescues them.
7 The wicked are overthrown, and are no more,
But the house of the righteous shall stand.
8 A man shall be commended according to his wisdom,
But he who has a warped mind shall be despised.
9 Better is he who is lightly esteemed, and has a servant,
Than he who honors himself, and lacks bread.
10 A righteous man regards the life of his animal,
But the tender mercies of the wicked are cruel.
11 He who tills his land shall have plenty of bread,
But he who chases fantasies is void of understanding.
12 The wicked desires the plunder of evil men,
But the root of the righteous flourishes.
13 An evil man is trapped by sinfulness of lips,
But the righteous shall come out of trouble.
14 A man shall be satisfied with good by the fruit of his mouth.
The doings of a man's hands shall be rewarded to him.
15 The way of a fool is right in his own eyes,
But he who is wise listens to counsel.
16 A fool shows his annoyance the same day,
But one who overlooks an insult is prudent.
17 He who is truthful testifies honestly,
But a false witness lies.
18 There is one who speaks rashly like the piercing of a sword,
But the tongue of the wise heals.
19 Truth's lips will be established forever,
But a lying tongue is only momentary.
20 Deceit is in the heart of those who plot evil,
But joy comes to the promoters of shalom.
21 No mischief shall happen to the righteous,
But the wicked shall be filled with evil.
22 Lying lips are an abomination to the LORD,
But those who do the truth are his delight.
23 A prudent man keeps his knowledge,
But the hearts of fools proclaim foolishness.
24 The hands of the diligent ones shall rule,
But laziness ends in slave labor.
25 Anxiety in a man's heart weighs it down,
But a kind word makes it glad.
26 The righteous is cautious in friendship,
But the way of the wicked leads them astray.
27 The slothful man doesn't roast his game,
But the possessions of diligent men are prized.
28 In the way of righteousness is life;
In its path there is no death.
OLD TESTAMENT: JUDGES 19:1 - 20:48
19:1 It happened in those days, when there was no king in Yisra'el, that there was a certain Levite sojourning on the farther side of the hill-country of Efrayim, who took to him a concubine out of Beit-Lechem-Yehudah. 2 His concubine played the prostitute against him, and went away from him to her father's house to Beit-Lechem-Yehudah, and was there the space of four months. 3 Her husband arose, and went after her, to speak kindly to her, to bring her again, having his servant with him, and a couple of donkeys: and she brought him into her father's house; and when the father of the young lady saw him, he rejoiced to meet him. 4 His father-in-law, the young lady's father, retained him; and he abode with him three days: so they ate and drink, and lodged there. 5 It happened on the fourth day, that they arose early in the morning, and he rose up to depart: and the young lady's father said to his son-in-law, Strengthen your heart with a morsel of bread, and afterward you shall go your way. 6 So they sat down, and ate and drink, both of them together: and the young lady's father said to the man, Please be pleased to stay all night, and let your heart be merry. 7 The man rose up to depart; but his father-in-law urged him, and he lodged there again. 8 He arose early in the morning on the fifth day to depart; and the young lady's father said, Please strengthen your heart and stay until the day declines; and they ate, both of them. 9 When the man rose up to depart, he, and his concubine, and his servant, his father-in-law, the young lady's father, said to him, Behold, now the day draws toward evening, please stay all night: behold, the day grows to an end, lodge here, that your heart may be merry; and tomorrow get you early on your way, that you may go home. 10 But the man wouldn't stay that night, but he rose up and departed, and came over against Yevus (the same is Yerushalayim): and there were with him a couple of donkeys saddled; his concubine also was with him. 11 When they were by Yevus, the day was far spent; and the servant said to his master, Please come and let us turn aside into this city of the Yevusi, and lodge in it. 12 His master said to him, We won't turn aside into the city of a foreigner, that is not of the children of Yisra'el; but we will pass over to Gevah. 13 He said to his servant, Come and let us draw near to one of these places; and we will lodge in Gevah, or in Ramah. 14 So they passed on and went their way; and the sun went down on them near to Gevah, which belongs to Binyamin. 15 They turned aside there, to go in to lodge in Gevah: and he went in, and sat him down in the street of the city; for there was no man who took them into his house to lodge. 16 Behold, there came an old man from his work out of the field at even: now the man was of the hill-country of Efrayim, and he sojourned in Gevah; but the men of the place were Binyamini. 17 He lifted up his eyes, and saw the wayfaring man in the street of the city; and the old man said, Where go you? and whence come you? 18 He said to him, We are passing from Beit-Lechem-Yehudah to the farther side of the hill-country of Efrayim; from there am I, and I went to Beit-Lechem-Yehudah: and I am [now] going to the house of the LORD; and there is no man who takes me into his house. 19 Yet there is both straw and provender for our donkeys; and there is bread and wine also for me, and for your handmaid, and for the young man who is with your servants: there is no want of anything. 20 The old man said, Shalom be to you; howsoever let all your wants lie on me; only don't lodge in the street. 21 So he brought him into his house, and gave the donkeys fodder; and they washed their feet, and ate and drink. 22 As they were making their hearts merry, behold, the men of the city, certain base fellows, beset the house round about, beating at the door; and they spoke to the master of the house, the old man, saying, Bring forth the man who came into your house, that we may know him. 23 The man, the master of the house, went out to them, and said to them, No, my brothers, please don't act so wickedly; seeing that this man is come into my house, don't do this folly. 24 Behold, here is my daughter a virgin, and his concubine; them I will bring out now, and humble you them, and do with them what seems good to you: but to this man don't do any such folly. 25 But the men wouldn't listen to him: so the man laid hold on his concubine, and brought her forth to them; and they knew her, and abused her all the night until the morning: and when the day began to spring, they let her go. 26 Then came the woman in the dawning of the day, and fell down at the door of the man's house where her lord was, until it was light. 27 Her lord rose up in the morning, and opened the doors of the house, and went out to go his way; and, behold, the woman his concubine was fallen down at the door of the house, with her hands on the threshold. 28 He said to her, Up, and let us be going; but none answered: then he took her up on the donkey; and the man rose up, and got him to his place. 29 When he was come into his house, he took a knife, and laid hold on his concubine, and divided her, limb by limb, into twelve pieces, and sent her throughout all the borders of Yisra'el. 30 It was so, that all who saw it said, There was no such deed done nor seen from the day that the children of Yisra'el came up out of the land of Mitzrayim to this day: consider it, take counsel, and speak.
20:1 Then all the children of Yisra'el went out, and the congregation was assembled as one man, from Dan even to Be'er-Sheva, with the land of Gil`ad, to the LORD at Mitzpah. 2 The chiefs of all the people, even of all the tribes of Yisra'el, presented themselves in the assembly of the people of God, four hundred thousand footmen who drew sword. 3 (Now the children of Binyamin heard that the children of Yisra'el had gone up to Mitzpah.) The children of Yisra'el said, Tell us, how was this wickedness brought to pass? 4 The Levite, the husband of the woman who was murdered, answered, I came into Gevah that belongs to Binyamin, I and my concubine, to lodge. 5 The men of Gevah rose against me, and beset the house round about me by night; me they thought to have slain, and my concubine they forced, and she is dead. 6 I took my concubine, and cut her in pieces, and sent her throughout all the country of the inheritance of Yisra'el; for they have committed lewdness and folly in Yisra'el. 7 Behold, you children of Yisra'el, all of you, give here your advice and counsel. 8 All the people arose as one man, saying, We will not any of us go to his tent, neither will we any of us turn to his house. 9 But now this is the thing which we will do to Gevah: [we will go up] against it by lot; 10 and we will take ten men of one hundred throughout all the tribes of Yisra'el, and one hundred of one thousand, and a thousand out of ten thousand, to get victuals for the people, that they may do, when they come to Gevah of Binyamin, according to all the folly that they have worked in Yisra'el. 11 So all the men of Yisra'el were gathered against the city, knit together as one man. 12 The tribes of Yisra'el sent men through all the tribe of Binyamin, saying, What wickedness is this that is happen among you? 13 Now therefore deliver up the men, the base fellows, who are in Gevah, that we may put them to death, and put away evil from Yisra'el. But Binyamin would not listen to the voice of their brothers the children of Yisra'el. 14 The children of Binyamin gathered themselves together out of the cities to Gevah, to go out to battle against the children of Yisra'el. 15 The children of Binyamin were numbered on that day out of the cities twenty-six thousand men who drew the sword, besides the inhabitants of Gevah, who were numbered seven hundred chosen men. 16 Among all this people there were seven hundred chosen men left-handed; everyone could sling stones at a hair-breadth, and not miss. 17 The men of Yisra'el, besides Binyamin, were numbered four hundred thousand men who drew sword: all these were men of war. 18 The children of Yisra'el arose, and went up to Beit-El, and asked counsel of God; and they said, Who shall go up for us first to battle against the children of Binyamin? the LORD said, Yehudah [shall go up] first. 19 The children of Yisra'el rose up in the morning, and encamped against Gevah. 20 The men of Yisra'el went out to battle against Binyamin; and the men of Yisra'el set the battle in array against them at Gevah. 21 The children of Binyamin came forth out of Gevah, and destroyed down to the ground of the Yisra'elites on that day Twenty-two thousand men. 22 The people, the men of Yisra'el, encouraged themselves, and set the battle again in array in the place where they set themselves in array the first day. 23 The children of Yisra'el went up and wept before the LORD until even; and they asked of the LORD, saying, Shall I again draw near to battle against the children of Binyamin my brother? the LORD said, Go up against him. 24 The children of Yisra'el came near against the children of Binyamin the second day. 25 Binyamin went forth against them out of Gevah the second day, and destroyed down to the ground of the children of Yisra'el again eighteen thousand men; all these drew the sword. 26 Then all the children of Yisra'el, and all the people, went up, and came to Beit-El, and wept, and sat there before the LORD, and fasted that day until even; and they offered burnt-offerings and peace-offerings before the LORD. 27 The children of Yisra'el asked of the LORD (for the ark of the covenant of God was there in those days, 28 and Pinechas, the son of El`azar, the son of Aharon, stood before it in those days), saying, Shall I yet again go out to battle against the children of Binyamin my brother, or shall I cease? the LORD said, Go up; for tomorrow I will deliver him into your hand. 29 Yisra'el set liers-in-wait against Gevah round about. 30 The children of Yisra'el went up against the children of Binyamin on the third day, and set themselves in array against Gevah, as at other times. 31 The children of Binyamin went out against the people, and were drawn away from the city; and they began to strike and kill of the people, as at other times, in the highways, of which one goes up to Beit-El, and the other to Gevah, in the field, about thirty men of Yisra'el. 32 The children of Binyamin said, They are struck down before us, as at the first. But the children of Yisra'el said, Let us flee, and draw them away from the city to the highways. 33 All the men of Yisra'el rose up out of their place, and set themselves in array at Ba`al-Tamar: and the liers-in-wait of Yisra'el broke forth out of their place, even out of Ma`areh-Geva. 34 There came over against Gevah ten thousand chosen men out of all Yisra'el, and the battle was sore; but they didn't know that evil was close on them. 35 The LORD struck Binyamin before Yisra'el; and the children of Yisra'el destroyed of Binyamin that day twenty-five thousand one hundred men: all these drew the sword. 36 So the children of Binyamin saw that they were struck; for the men of Yisra'el gave place to Binyamin, because they trusted to the liers-in-wait whom they had set against Gevah. 37 The liers-in-wait hurried, and rushed on Gevah; and the liers-in-wait drew themselves along, and struck all the city with the edge of the sword. 38 Now the appointed sign between the men of Yisra'el and the liers-in-wait was that they should make a great cloud of smoke rise up out of the city. 39 The men of Yisra'el turned in the battle, and Binyamin began to strike and kill of the men of Yisra'el about thirty persons; for they said, Surely they are struck down before us, as in the first battle. 40 But when the cloud began to arise up out of the city in a pillar of smoke, the Binyamini looked behind them; and, behold, the whole of the city went up in smoke to the sky. 41 The men of Yisra'el turned, and the men of Binyamin were dismayed; for they saw that evil had come on them. 42 Therefore they turned their backs before the men of Yisra'el to the way of the wilderness; but the battle followed hard after them; and those who came out of the cities destroyed them in the midst of it. 43 They enclosed the Binyamini round about, [and] chased them, [and] trod them down at [their] resting-place, as far as over against Gevah toward the sunrise. 44 There fell of Binyamin eighteen thousand men; all these [were] men of valor. 45 They turned and fled toward the wilderness to the rock of Rimmon: and they gleaned of them in the highways five thousand men, and followed hard after them to Gid`om, and struck of them two thousand men. 46 So that all who fell that day of Binyamin were twenty-five thousand men who drew the sword; all these [were] men of valor. 47 But six hundred men turned and fled toward the wilderness to the rock of Rimmon, and abode in the rock of Rimmon four months. 48 The men of Yisra'el turned again on the children of Binyamin, and struck them with the edge of the sword, both the entire city, and the cattle, and all that they found: moreover all the cities which they found they set on fire.
NEW TESTAMENT: JOHN 3:22 - 4:3
3:22 After these things, Yeshua came with his talmidim into the land of Yehudah. He stayed there with them, and immersed. 23 Yochanan also was immersing in Einayim near Shalem, because there was much water there. They came, and were immersed. 24 For Yochanan was not yet thrown into prison. 25 There arose therefore a questioning on the part of Yochanan's talmidim with some Yehudim about purification. 26 They came to Yochanan, and said to him, "Rabbi, he who was with you beyond the Yarden, to whom you have testified, behold, the same immerses, and everyone is coming to him." 27 Yochanan answered, "A man can receive nothing, unless it has been given him from heaven. 28 You yourselves testify that I said, 'I am not the Messiah,' but, 'I have been sent before him.' 29 He who has the bride is the bridegroom; but the friend of the bridegroom, who stands and hears him, rejoices greatly because of the bridegroom's voice. This, my joy, therefore is made full. 30 He must increase, but I must decrease. 31 He who comes from above is above all. He who is from the Eretz belongs to the Eretz, and speaks of the Eretz. He who comes from heaven is above all. 32 What he has seen and heard, of that he testifies; and no one receives his witness. 33 He who has received his witness has set his seal to this, that God is true. 34 For he whom God has sent speaks the words of God; for God gives the Spirit without measure. 35 The Father loves the Son, and has given all things into his hand. 36 One who believes in the Son has eternal life, but one who disobeys the Son won't see life, but the wrath of God remains on him."
4:1 Therefore when the Lord knew that the Perushim had heard that Yeshua was making and immersing more talmidim than Yochanan 2 (although Yeshua himself didn't immerse, but his talmidim), 3 he left Yehudah, and departed into the Galil.
12 בפברואר
תהילים: 12, 42, 72, 102, 132
משלי: 12
הברית הישנה: שופטים 19:1 - 20:48
הברית החדשה: יוחנן 3:22 - 4:3
תהילים: 12
1 עזר ה', כי חדל איש צדיק. כי נעדרו נאמנים מבני אדם.
2 איש משקר לרעך. שפתיים חנופה ובלב כפול ידברו.
3 יכרת ה' כל שפתיים חנופה,
ולשון מתפארת,
4 אשר אמרו בלשוננו נצליח.
שפתינו לנו. מי אדון עלינו?
5 מפני עושק חלשים ומפני אנחת נזקקים,
עתה אקום, נאם ה';
"אשִׁימֵנוֹ מִמִּשְׁפָּטָיו."
ו דברי ה' דברי תְּמִימָה,
כְּכֶסֶף מְצַפֵּר בְּכֹר חֶרֶס, מְטָהָר שִׁבע פְּעָמִים.
ז תִשְׁמֹרְתָּם ה',
מִן הַדּוֹר הַזֶּה תִּשְׁמֹרְנָם עַד עוֹלָם.
ח מִסְבוּר הָלַכִּים,
כִּי בְּנֵי אָדָם נִזּוֹל גָּבֹה.
תהילים: מב
א כְּצִיל צְוָאָה לַנַּחֲלֵי מַיִם,
כֵן נַפְשִׁי אַחֲרָיךָ הָאֱלֹהִים.
בִּצְמָא נַפְשִׁי לָאֱלֹהִים, לָאֱלֹהִים חַי.
מִתִּי אִתְבֹא וְאוֹרָאֶה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים?
ג דְּמַעְתִּי הָיוּ לַאֲכֹלִי יוֹמָם וָלַיְלָה,
בִּשְׁאֹלִים נוֹתֵר אֵיפֹה אֱלֹהֶיךָ?
4 אזכור את הדברים האלה ואשפוך את נפשי בקרבי,
כי הלכתי עם, והובלתם לבית אלוהים,
בקול שמחה ותהילה, המון שומר יום קדש.
5 למה תאוות נפשי?
למה תמהה בקרבי?
קוה באלוהים!
כי עוד אודה לו על עזרת ישועתו.
6 אלוהיי, תאוות נפשי בקרבי.
לכן אזכורך מארץ הירדן,
ממרומי חרמון, מהר מצר.
7 תהום קורא לתהום בקול מפלייך.
כל גליך ומגליך שטפו אותי.
8 יהוה יצווה חסדו ביום.
בלילה יהיה שירתו עמי:
תפילה לאלוהי חיי. 9 אשאל את אלוהים צורי,
"למה שכחתני?
למה אלך אבל על עושק אויב?"
10 כחרב בעצמותי, גערני צרי,
ובכל זאת ישאלו אותי תמיד: "איה אלוהיך?"
11 למה נואשת נפשי?
למה תסער בקרבי?
קוה באלוהים!
כי עוד אודה לו,
עזרת ישועת פני ואלוהי.
תהילים: עב
1 אלוהים, תן למלך צדקתך,
צדקתך לבן המלוכה.
2 הוא ישפוט את עמך בצדק,
ואת עניייך במשפט.
3 ההרים יביאו שגשוג לעם,
גבעות יביאו פרי צדק.
4 הוא ישפוט את עניי העם,
בני נזקקים יושיע,
ואת עושק ישבר. 5 יראו אותך כל עוד השמש;
וכל עוד הירח, בכל הדורות.
6 ירד כמטר על עשב גזום,
כממטרי השקה הארץ.
7 בימיו יפרח צדיק,
ושפע שלום, עד לא יהיה הירח.
8 ואמשול מים עד ים,
מן הנהר ועד קצה הארץ.
9 ישתחוו לפניו יושבי מדבר.
עפר ילקקו אויביו.
10 מלכי תרשיש ואיים יביאו מנחה.
מלכי שבע ושבע יביאו מתנות.
11 כן, כל המלכים ישתחוו לפניו.
כל הגויים יעבדו אותו.
12 כי יציל אביון בצועק;
עני, אשר אין לו עוזר. 13 ירחם על עניים ואביונים. הוא יושיע נפשות אביונות.
14 יפדה את נפשם מלחץ ואלימות. דמם יקר בעיניו.
15 יחיו, וניתן לו מזהב שבע. יתפללו עליו תמיד. יברכו אותו כל היום.
16 יהיה שפע דגן בכל הארץ. פריו יתנדנד כלבנון. יפרח, יפרח כעשב השדה.
17 יעמוד שמו לנצח. ככל השמש שמו. אנשים יבורכו בו. כל הגויים יקראוהו ברוך.
18 הלל יהוה אלוהים אלוהי ישראל,
הוא לבדו עושה נפלאות.
19 ברוך שמו כבודו לנצח! ימלא כל הארץ כבודו!
אמן ואמן.
20 בזה מסתיימת תפילת דוד בן ישי.
תהילים: קב
1 שמע תפילתי, ה'! תבוא צעקתי אליך.
2 אל תסתר פניך ממני ביום צרתי.
הטה אזנך אליי.
מהר ענני ביום קראתי.
3 כי כעשן יאבדו ימיי.
עצמותי כרוכות כאש.
4 כעשב יבלל לבי, יבש,
כי שכחתי לאכול לחמי.
5 מקול אנחתי,
עצמותי נדבקות לעורי.
6 אני כשקנאי מדבר.
הייתי כינשוף חרבות.
7 אצפה, והייתי כדרור לבדו על גג.
8 אויבי חרפו אותי כל היום.
הכועסים עליי משתמשים בשמי כקללה.
9 כי אפר כלחם אכלתי,
ושקי ערבבתי בדמעות,
10 מרוב זעמך וחמתך,
כי הרימי ותזרקי.
11 ימי כצל ארוך,
כעשב נבלת.
12 ואתה ה' לעולם תעמוד,
לדורות תהיי שם.
13 תקומי ותרחמי ציון,
כי עת לרחם עליה,
כן הגיע עת.
14 כי באבניה חפצו עבדיך,
ועפרה ירחמו.
15 וייראו גויים את שם ה',
כל מלכי הארץ כבודך.
16 כי בנה ה' ציון,
בכבודו נראה.
יז ענה לתפילת אביונים,
ולא בז תפילתם.
18 זאת ייכתב לדור הבא.
עם אשר יבנה יהלל את ה'.
19 כי מרום מקדשו השקיף.
משמים ראה ה' את הארץ;
20 לשמע אנחות אסירים;
לשחרר נידוני מוות;
21 למען יכריזו שם ה' בציון,
ותהילתו בירושלים;
22 בהתקבצו עמים יחד,
ממלכות, לעבד את ה'.
23 החליש כוחי בדרך.
קיצר ימי.
24 אמרתי: "אלוהיי, אל תיקחני בתוך ימי.
שנותיך לדורות.
25 מעולם יסדת ארץ.
מעשה ידיך השמים.
26 הם יאבדו ואתה תעמוד.
כן כולם כבגד יבלו.
כמעיל תחליפו אותם ויתחלפו.
27 ואתה הוא.
לשנותיך לא יהיה קץ.
28 בני עבדיך יעמדו.
זרעם יעמוד לפניך."
תהילים: קלב
1 ה' זכר לדוד ואת כל צרותיו,
2 אשר נשבע לה',
ונדר לאדיור יעקב:
3 "לא אבוא בבנין ביתי,
ולא אעלה במיטתי;
4 לא אתן שנת עיניי,
ולא אתן תנומה לעפעפיי;
5 עד אשר אמצא מקום לה',
משכן לאדיור יעקב."
6 הנה שמענו באפרתא,
בשדה יער מצאנו:
7 "נלכה אל משכנו,
נשתחוה להדומיו.
8 קום ה' אל מנוחתך,
אתה וארון כוחך.
9 ילבש כהנך צדקה,
יריעו קדושיך שמחה!" 10 למען עבדך דוד,
אל תסובב פני משיחך.
11 נשבע ה' לדוד אמת,
לא יסור ממנה:
"פרי בטנך אשים על כסאך.
12 אם בניך ישמרו את בריתי,
עדותי אשר אלמדם,
וגם בניהם ישבו על כסאך עד עולם."
13 כי בחר ה' בציון,
חפץ בה לגורלו. 14 "זהו מנוחתי לנצח.
כאן אשב, כי חפצתי.
15 אברך את צידה.
אשביע את עניי
בלחם.
16 וגם את כהניה אלבש ישועה.
את קדושיה ירננו.
17 שם אצמח קרן לדוד.
הנחתי נרות למשיחי.
18 אלבש את אויביו בושה,
ובו תאיר עטרתו."
משלי 12
1 אהב תיקון אהב דעת,
ושנא תוכחה טיפש.
2 גבר טוב ימצא חן מה',
ואיש מזימות ירשע יגנה.
3 לא יקום אדם ברשע,
ושרש צדיקים לא יזוז. 4 אשה ראויה היא עטרת בעלה,
ואישה בושה כרקב בעצמותיו.
5 מחשבות צדיקים צדק.
עצת רשעים מרמה.
6 דברי רשעים הם ארב לדם,
ודברי ישרים יצילם.
7 רשעים יפלו ואינם,
ובית צדיקים יעמוד.
8 גבר יזכה לשבח לפי חכמתו,
ולב מעוות יבוז.
9 טוב מי שמזל ויש לו עבד,
ממכבד את עצמו וחסר לחם.
10 צדיק יחשוב על נפש בהמתו,
וחסדי רשעים אכזריים.
11 מעבד אדמתו ישבע לחם,
ורודף דמיונות חסר תבונה.
12 רשע חפץ בשל רעים,
ושורש צדיקים יפרח.
13 איש רע נלכד בחטא שפתיים,
ומצדיק מצרה יצא.
14 אדם ישבע טוב מפרי פיו.
מעשי ידיו של אדם ישלמו לו.
15 דרך כסיל ישרה בעיניו,
וחכם שומע לעצה.
16 כסיל מראה את כעסו ביום,
ומתעלם מעלבון נבון.
17 אמיתי יעיד בכנות,
ועד שקר משקר.
18 יש דבר פזיז כדקירת חרב,
ולשון חכמים מרפאה.
19 שפתי אמת יעמדו לעד,
ולשון שקר רגעית.
20 מרמה בלב זוממי רעה,
ולמקדמי שלום שמחה.
21 לא יאונה רעה לצדיקים,
ורשעים ימלאו רעה.
22 שפות שקר תועבה לה',
ועושי אמת הם חפציו.
23 אדם נבון שומר דעתו,
ולב כסילים יגיד סכלות.
24 ידי חרוצים ישלטו,
ועצלנות תסתיים בעבודת עבדים.
25 דאגה בלב אדם מכבידה אותו,
ודבר טוב ישמח אותו.
26 צדיק זהיר בידידות,
ודרך רשעים תועה אותם.
27 עצלן לא צלה את צידו,
ורכוש חרוצים יקר ערך.
28 בדרך צדק חיים;
בדרכו אין מוות.
הברית הישנה: שופטים יט:1 - 20:48
יט:1 ויהי בימים ההם, כאשר לא היה מלך בישראל, ויהי איש לוי גר בעבר הר אפרים, ויקח לו פילגש מבית לחם יהודה.2 ותזנה עליו פילגשו, ותלך מעליו לבית אביה בית לחם יהודה, ותהיה שם ימים ארבעה חדשים.3 יקם אישה, וילך אחריה, לדבר אליה טוב, להשיבה, ועבדו עמו, ושני חמורים; ותביא אותו בית אביה; וכאשר ראה אותו אבי הנערה, ישמח לפגוש אותו.4 חותנו, אבי הנערה, שמר בו; וַיֵּשֶׁב הוּא עִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיַּשְׁתּוֹ וַיְלַנְנוּ שָׁם. ה וַיְהִי בַּיּוֹם הַרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתוֹן, חִזְקִים בַּבֹּקֶר וַיָּשָׁב עַד יָמֹד עַד יָרֵדוֹ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם כַּאֲחַד וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל־הָאִישׁ הֲנָא נָא וַיִּשְׁבֶר לִבְךָ וַיֵּשְׁב לִבְךָ׃ ט וַיַּקֵם הָאִישׁ לָלֵךְ הוּא וְפַעֲבָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֲבִי הַנָּה עַתָּה יָעֹרֵב הַיָּלֵן נָא כָּל הַנִּיּוֹם מֵקָץ הוּא לִלֵּן פָּנָן וּבָעַל לִבְךָ וְמָחָר הִשְׁכִּים לָדֶךָ וּלְכֹתְךָ לְבַבָּתָם׃ 10 וְלֹא אֲבֹת הָאִישׁ לִלֵּן הַהוּא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל־נֶגֶד יֶבוּס הוּא ירושלים וְשֶׁהֵם עִמּוֹ חֲמוֹרִים חֲבֹרִים וְגַם־פִּילְגְסוֹ הָיָה עִמּוֹ׃ 11 וַיָּבוּ עִם יֶבוּס וַיָּלַךְ הַיּוֹם וַיֹּאמֶר הַנֶּה אֶל־אֲדֹנָיו לֹא נָסַר נָעֲרָתָה אֶל־עִיר הַיֶּבוּסִים הַזֹּאת וַיֵּלֶן בָּהּ׃ 12 וַיֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנָיו לֹא נָסַר נָעֲרָתָה אֶל־עִיר הַיֶּבוּסִים הַזֶּה וַיֵּלֶן בָּהּ׃ 12 אֲדֹנָיו לֹא נָסַר נָעֲרָתָה אֶל־עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וְנְעָבֵר גֶבֶה. 13 ויאמר לַעֲבָרוֹ, "לֹא נִגְרַב אֶל־אֶחָד מִן־הַמָּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְנָלַנְנוּ בַּגֶּבֶה אוֹ בַּרְמָה." 14 וַיַּעֲבוּ וַיֵּלְכוּ לִדְרָכָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בַּגֶּבֶה, כִּי לֹא־הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר קָבַל אֹתָם בֵּיתוֹ לָלַנְנוּ. 16 הנה, בָּא אִישׁ זָקֵן מִמַּעֲבָדוֹ מִן־הַשָּׂדֶה, בֵּערב. והאיש היה מהר אפרים, וגר בגֶבֶה, ואנשי המקום היו בנימיני. 17 וַיַּרְא אֶת־הַגָּבֵר בַּרְמָחוֹת הָעִיר, וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן, לְאִין אַתָּה הוֹלֵךְ, וּמָאֵן בָּאֵלֶיךָ?" יח ויאמר אליו, אנחנו עוברים מבית לחם יהודה אל קצה הר אפרים, משם אני, והלכתי לבית לחם יהודה, ואני הולך אל בית ה', ואין איש מביא אותי לביתו. יט, גם תבן וגם מספוא לחמורינו, וגם לחם ויין יש לי, ולשפחתך ולנער אשר עם עבדיך, אין מחסור בדבר. 20, ויאמר הזקן, שלום לך, אך כל מחסורך יהיה עליי, רק ברחוב אל תילון. 21, ויביא אותו ביתו, ויתן לחמורים מספוא, וירחצו את רגליהם, ויאכלו וישתו. 22, והם משמחים את לבם, והנה אנשי העיר, אנשים נבולים, סבבים את הבית מסביב, דופקים בפתח; וַיַּדְבְּרוּ אֶל-בַּאֲשֶׁר הַבָּא אֶל-בַּאֲשֶׁר בָּא אֶל-בַּיִת וְנַדְעוּ. 23 ויצא האיש בעל הבית אליהם ויאמר אליהם לא אחי אל-תעשו נא רעה, כי-בא האיש הזה אל-בַּיִתִי, וְאַל-תַּעֲשֶׂה הַנְּטוּלָה הַזֶּה. 24 הנה, הנה בתי בתולה ופילגשו, אוֹצִיא אוֹתָם עָתָהּ וְאֶשְׁפְּנִיתֶם וְעֲשֶׂה בָּהֶם כַּטֹּב בְּעֵינֵיכֶם, וְלָאִישׁ הַזֶּה אַל-תַּעֲשֶׂה נְטוּלָה כָּזֶה. 25 ולא-אֲנָשִׁים לוֹ, וַיַּחֲזֹק הָאִישׁ בַּפילגשו וַיְצִיאָה אֵלֵיהֶם, וַיִּדְעוּהָ וַיְעֲלוּהָ כָּל-הַלַּיְלָה עַד-הַבֹּקֶר, וַיַּעֲלֹהָה הַשָּׁחָר וַיַּשְׁלַחְהָ. 26 ותבוא האישה עם-השחר, ותפל על-פתח בית האיש אשר-היה אדניה-שם עד-האור. 27 וַיַּקֵם אֲדֹנָיהָ בַּבֹּקֶר וַיַּפְתַּח אֶת-דַּתַּת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לִלְּכוֹ וְהִנֵּה הָאִישָּׁה פִּילַגְסוֹ נִשְׁפָּלָה עַל-פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל-הַסֶף׃28 ויאמר לה קומי ונלך אך איש לא ענה וייקח אותה על החמור ויקם האיש וילך אליו למקומו. 29 ויבוא ביתו ויקח את המאכלת ויחזיק את פילגשו וחילץ אותה גפה בגפה לשנים עשר חלקים וישלח אותה בכל גבול ישראל. 30 ויהי כל הראים אמר לא נעשה ולא נראה מעשה כזה מיום עליית בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה חשב ויעצה ודבר.
20:1 ויצאו כל בני ישראל ויתאספו הקהל כאיש אחד מדן ועד באר שבע וארץ גלעד אל ה' מצפה 2 וראשי כל העם לכל שבטי ישראל התייצבו בקהל עם האלוהים, ארבע מאות אלף רגלי שלפי חרב. 3 ושמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה. ויאמרו בני ישראל, ספר לנו איך נהייתה הרעה הזאת. 4 ויען הלוי איש האישה הנרצחת, באתי גבע אשר לבנימין, אני ופילגשי, ללון. 5 ויקמו עלי אנשי גבע, ויקומו עלי הבית סביבי בלילה, אותי חשבו להרוג, ואת פילגשי כפו, והיא מתה. 6 ואקח את פילגשי, ואחתכה, ואשלחה בכל ארץ נחלת ישראל, כי זמה וסכלות עשו בישראל. ז הנה בני ישראל כולם תנו הנה את עצתכם ועצתכם. ח ויקמו כל העם כאיש אחד לאמר: לא יילך איש מאיתנו אל אהלו ולא ישוב איש מאיתנו אל ביתו. ט ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבע: עליה בגורל. י ונקח עשרה אנשים ממאה מכל שבטי ישראל ומאה מאלף ואלף מעשרת אלפים להביא מזון לעם ויעשו בבואם אל גבע בנימין ככל הנבלות אשר עשו בישראל. יא וייאספו כל אנשי ישראל על העיר, מאוחדים כאיש אחד. יב ושלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבט בנימין לאמר: מה הרעה הזאת אשר הייתה בכם? 13 ועתה מסרו את האנשים, הבזויים, אשר בגבע, ונוהרגם ונבטל את הרע מישראל. ובנימין לא שמע בקול אחיו בני ישראל. 14 וַיִּקְהוּ בְנֵי בִּנְיָמִין מִן הַעֲרִים גֶבֶע, לִצְאוֹת לִמְחָמָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 15 וַיִּפְרוּ בְּנֵי בִּנְיָמִין בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַעֲרִים שֶׁשֶׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שָׁלֵף חֶרֶב, מִבְדַּר יוֹשְׁבֵי גֶבֶע, אֲשֶׁר פְּנָדוּ שֶׁבְמֹת בְּחִרִים. 16 בְּכָל הָעָם הַזֶּה שֶׁבְמֹת בְּחִרִים, כָּל הָעָם הַזֶּה יָדַע אֲבָנִים חָרֵב, לֹא יַחְטָא. 17 אנשי ישראל, מלבד בנימין, פְּנָדוּ ארבע מֹת אֶלֶף אִישׁ שָׁלֵף חֶרֶב, כָּל הֵם אֲנֵי מִלָּה. יח ויקומו בני ישראל ויעלו בית אל וישאלו באלוהים ויאמרו מי יעלה לנו ראשנה למלחמה עם בני בנימין ויאמר ה' יהודה יעלה ראשנה ויקרא בני ישראל בבוקר ויחנו על גבע ויצאו אנשי ישראל למלחמה עם בנימין ויערכו עליהם אנשי ישראל מלחמה על גבע ויצאו בני בנימין מגבע וישמדו בני ישראל ביום ההוא עשרים ושנים אלף איש עד ארץ ויחרבו ביום ההוא עשרים ושנים אלף איש ויחזקו את נפשם ויערכו מלחמה במקום אשר עריכו ביום הראשון ויקרא ... וַיִּשְׁאַלוּ אֶת-ה' לֵאמֹר, הַאֲשֶׁר אֶגָּשׁוֹפָה לִמְחָלָם עַל-בְּנֵי בְנִימִין אָחִי? וַיֹּאמֶר ה', עֲלוּ עָלָיו. כד וַיִּגְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל-בְּנֵי בְּנִימִין בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. כה וַיֵּצֵא בְּנֵי בְנִימִין מִגֶּבֶת בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁמֶד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הָאֶרֶץ, כָּל-הֵם שָׁלָפִים חֶרֶב. כז וַיַּעֲלוּ כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בֵּית-אֵל וַיַּבֹּא שָׁם לִפְנֵי ה' וַיַּצְמוּ בַּיּוֹם הַהוּא עַד-הֶעֶרֶב וַיַּעֲלוּ עוֹלָה וְשָׁלָמִים לִפְנֵי ה'. 27 וַיִּשְׁאַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־ה' כִּי־שָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הַהֵּה. 28 וְפִינְחַס בֶּן־אֶלֶעָזָר בֶּן־אַהֲרוֹן עָמָד לִפְנָיו בַּיָּמִים הַהֵּה אֹצֵא עוֹד לַמִּלְחָמָה עַל־בְּנֵי־בִּנְיָמִי אָחִי, אוֹ אֶחֱדֹל? וַיֹּאמֶר ה' עָלוּ כִּי־מָחָר אֲנִי נָתַנּוּ בְּיָדֶךָ. 29 וַיַּעֲמִיד יִשְׂרָאֵל מְאֹרְבִים עַל גֶבֶע מְסִיב.30 וַיַּעֲלוּ בְנֵי בְנֵי בְנֵי בְיָמִין בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וַיַּעֲמִידוּ עַל גֶבֶע כְּמִשְׁעָם.31 וַיֵּצְאוּ בְנֵי בְנֵי בְנֵי בִּנְיָמִין וַיַּתְרוּכוּ מִן הָעָם כְּמִשְׁעָם בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר אֶחָד מֵהֶן עוֹלָה בֵּית אֵל וְאֶחָד מֵגֶבֶע בַּשָּׂדֶה כְּשֶׁלֹשִׁים אִישׁ מִנִּי שָׂדֶה.32 וַיֹּאמְרוּ בְנֵי בְּנֵי בְּנֵי בְנֵי בְרָכִים כְּבַרְאֶשְׁנָה וַיֹּאמְרוּ בְנֵי בְּנֵי בְּנֵי בְּרָכִים.לג ויקומו כל אנשי ישראל ממקומם ויערכו בבעל תמר ויצאו ארבי ישראל ממקומם ממערה גבע. לד ויבאו על גבע עשרת אלפים בחירים מכל ישראל והמלחמה הייתה קשה ולא ידעו כי רעה קרובה עליהם. לה ויגף ה' את בנימין לפני ישראל ויבאו בני ישראל מבנימין ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש וכל אלה שלפו חרב. לו וראו בני בנימין כי נפלו כי נתנו אנשי ישראל מקום לבנימין כי בטחו על הארבים אשר שמו על גבע. לז והארבים מיהרו ויצאו על גבע וַיַּעֲבוּ הַמַּאֲרָב וַיַּכוּ אֶת־כָּל־הָעִיר בְּפִי־חֶרֶב. 38 והאות בין אנשי ישראל ובין הארבים היה לעלות ענן עשן גדול מן־העיר. 39 אנשי ישראל סוּפוּ בַּמִּלְחָמָה וַיַּחֵל בְּנִימִין לְהַכְתִּים וְהָרַג בְּאֶשְׂרָאֵל כְּשֶׁלֹשִׁים נִפְגּוּ לְפָנֵינוּ כְּבַמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה. 40 וַיַּחֵל הֶעָנָן לעלות מן־העיר בְּעַמּוּד עָשָׁן וַיַּבֵּן בְּנִימִין אֲחֲרָם וְהִנֵּה כָּל־הָעִיר עוֹלָה בַּשָּׁמַיִם. 41 אנשי ישראל סוּפוּ וַיַּחֲרָב אֶשְׁבִּי בִּנִּימִין כִּי רָאוּ כִּי בָּאָה עֲלֵיהֶם. 42 וַיַּסְבוּ גַּב מִפְּנֵי אֶשְׂרָאֵל אֶל־דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר׃ והמלחמה רצתה אחריהם חזק, ואלה שיצאו מן הערים השמידו אותם בתוכה. 43 הם סבבו את בנימיני סביב, רדפו אותם, ורמסו אותם במנוחתם עד מול גבע, זריחה. 44 ונפלו מבנימין שמונה עשרה אלף איש, כל אלה אנשי חיל. 45 וייסבו וינוסו אל המדבר אל צוק רימון, ויקטו מהם בדרכים חמשת אלפים איש, וירדפו אחריהם עד גדום, ויכו מהם אלפיים איש. 46 וכל הנפלים מבנימין ביום ההוא היו עשרים וחמישה אלף איש שלפי חרב, כל אלה אנשי חיל. 47 ושש מאות איש סבבו וינוסו אל המדבר אל צוק רימון, וישבו בצוק רימון ארבעה חדשים. מח וַיָּשׁוּ אֶת־בְּנֵי־בִּנְיָמִין וַיַּכָּתוּ אֶת־כָּל־הָעִיר וְאֶת־הַבְּהָר וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־מָצָאוּ. וְאֶת־כָּל־הֶערִים אֲשֶׁר־מָצָאוּ הֵעֲלוּ בָּאֵשׁ.
הברית החדשה: יוחנן ג':22 - ד':3
ג':22 אחרי הדברים האלה בא ישוע עם תלמידיו לארץ יהודה, וישב שם איתם וטבל. 23 גם יוחנן היה טובל בעינים ליד שלם, כי שם היו מים רבים. הם באו ונטבלו. 24 כי יוחנן עדיין לא הושלך לכלא. 25 לכן התעוררה ויכוח בין תלמידי יוחנן עם יהודים על טהרה. 26 הם באו אל יוחנן ואמרו לו: "רבי, זה שהיה איתך מעבר לירדן, אשר העדת עליו, הנה הוא טובל, וכלם באים אליו." 27 יוחנן ענה: "איש אינו יכול לקבל דבר, אלא אם כן ניתן לו מן השמים. 28 אתם עצמכם מעידים שאמרתי 'איני המשיח', אלא 'נשלחתי לפניו'." 29 מי שיש לו את הכלה הוא החתן; אבל חבר החתן, העומד ושומע אותו, שמח מאוד בגלל קול החתן. לכן זו שמחתי, שלמה. 30 הוא חייב לגדול, ואני חייב לקטון. 31 מי שבא מלמעלה הוא מעל הכל. מי שהוא מן הארץ שייך לארץ, והוא מדבר על הארץ. מי שבא מן השמים הוא מעל הכל. 32 את מה שהוא ראה ושמע, הוא מעיד; ואיש אינו מקבל את עדותו. 33 מי שקיבל את עדותו חותם על כך, שאלוהים אמיתי. 34 כי מי ששלח אלוהים מדבר את דברי אלוהים; כי אלוהים נותן את הרוח ללא גבול. 35 האב אוהב את הבן, ונתן את הכל בידו. 36 מי שמאמין בבן יש לו חיי עולם, אבל מי שלא מציית לבן לא יראה חיים, אלא חרון אלוהים נשאר עליו." 4:1 וכאשר ידע ה' כי שמעו הפרושים כי ישוע עושה וטובל תלמידים רבים יותר מיוחנן 2 (אף על פי שלא ישוע עצמו טבל, אלא תלמידיו), 3 עזב את יהודה וילך לגליל.
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
