MARCH 8
PSALMS: 8, 38, 68, 98, 128
PROVERBS: 8
OLD TESTAMENT: 2 SAMUEL 13:1 - 39
NEW TESTAMENT: JOHN 17:1 - 26
PSALMS: 8
1 LORD, our Lord, how majestic is your name in all the eretz,
Who has set your glory above the heavens!
2 From the lips of babes and infants you have established strength,
Because of your adversaries, that you might silence the enemy and the avenger.
3 When I consider your heavens, the work of your fingers,
The moon and the stars, which you have ordained;
4 What is man, that you think of him?
The son of man, that you care for him?
5 For you have made him a little lower than God,
And crowned him with glory and honor.
6 You make him ruler over the works of your hands.
You have put all things under his feet:
7 All sheep and oxen,
Yes, and the animals of the field,
8 The birds of the sky, the fish of the sea,
And whatever passes through the paths of the seas.
9 LORD, our Lord,
How majestic is your name in all the eretz!
PSALMS: 38
1 LORD, don't rebuke me in your wrath,
Neither chasten me in your hot displeasure.
2 For your arrows have pierced me,
Your hand presses hard on me.
3 There is no soundness in my flesh because of your indignation,
Neither is there any health in my bones because of my sin.
4 For my iniquities have gone over my head.
As a heavy burden, they are too heavy for me.
5 My wounds are loathsome and corrupt,
Because of my foolishness.
6 I am pained and bowed down greatly.
I go mourning all day long.
7 For my loins are filled with burning.
There is no soundness in my flesh.
8 I am faint and severely bruised.
I have groaned by reason of the anguish of my heart.
9 Lord, all my desire is before you.
My groaning is not hidden from you.
10 My heart throbs. My strength fails me.
As for the light of my eyes, it also is gone from me.
11 My lovers and my friends stand aloof from my plague.
My kinsmen stand afar off.
12 They also who seek after my life lay snares.
Those who seek my hurt speak mischievous things,
And meditate deceits all day long.
13 But I, as a deaf man, don't hear.
I am as a mute man who doesn't open his mouth.
14 Yes, I am as a man who doesn't hear,
In whose mouth are no reproofs.
15 For in you, LORD, do I hope.
You will answer, Lord my God.
16 For I said, "Don't let them gloat over me,
Or exalt themselves over me when my foot slips."
17 For I am ready to fall.
My pain is continually before me.
18 For I will declare my iniquity.
I will be sorry for my sin.
19 But my enemies are vigorous and many.
Those who hate me without reason are numerous.
20 They who also render evil for good are adversaries to me,
Because I follow what is good.
21 Don't forsake me, LORD.
My God, don't be far from me.
22 Hurry to help me,
Lord, my salvation.
PSALMS: 68
1 Let God arise!
Let his enemies be scattered!
Let them who hate him also flee before him.
2 As smoke is driven away, so drive them away.
As wax melts before the fire,
So let the wicked perish at the presence of God.
3 But let the righteous be glad.
Let them rejoice before God.
Yes, let them rejoice with gladness.
4 Sing to God! Sing praises to his name!
Extol him who rides on the clouds -- To the LORD, his name!
Rejoice before him.
5 A father of the fatherless, and a defender of the widows,
Is God in his holy habitation.
6 God sets the lonely in families.
He brings out the prisoners with singing,
But the rebellious dwell in a sun-scorched land.
7 God, when you went forth before your people,
When you marched through the wilderness...
Selah.
8 The eretz trembled.
The sky also poured down rain at the presence of the God of Sinai --
At the presence of God, the God of Yisra'el.
9 You, God, sent a plentiful rain.
You confirmed your inheritance, when it was weary.
10 Your congregation lived therein.
You, God, prepared your goodness for the poor.
11 The Lord announced the word.
The ones who proclaim it are a great company.
12 "Kings of armies flee! They flee!"
She who waits at home divides the spoil,
13 While you sleep among the campfires,
The wings of a dove sheathed with silver,
Her feathers with shining gold.
14 When Shaddai scattered kings in her,
It snowed on Tzalmon.
15 The mountains of Bashan are majestic mountains.
The mountains of Bashan are rugged.
16 Why do you look in envy, you rugged mountains,
At the mountain where God chooses to reign?
Yes, the LORD will dwell there forever.
17 The chariots of God are tens of thousands and thousands of thousands.
The Lord is among them, from Sinai, into the sanctuary.
18 You have ascended on high.
You have led away captives.
You have received gifts among men,
Yes, among the rebellious also,
that the LORD God might dwell there.
19 Blessed be the Lord, who daily bears our burdens,
Even the God who is our salvation. Selah.
20 God is to us a God of deliverance.
To the LORD, the Lord,
belongs escape from death.
21 But God will strike through the head of his enemies,
The hairy scalp of such a one as still continues in his guiltiness.
22 The Lord said, "I will bring you again from Bashan,
I will bring you again from the depths of the sea;
23 That you may crush them, dipping your foot in blood,
That the tongues of your dogs may have their portion from your enemies."
24 They have seen your goings, God,
Even the goings of my God, my King, into the sanctuary.
25 The singers went before, the minstrels followed after,
In the midst of the ladies playing with timbrels,
26"Bless God in the congregations,
Even the Lord in the assembly of Yisra'el!"
27 There is little Binyamin, their ruler,
The princes of Yehudah, their council,
The princes of Zevulun, and the princes of Naftali.
28 Your God has commanded your strength.
Strengthen, God, that which you have done for us.
29 Because of your temple at Yerushalayim,
Kings shall bring presents to you.
30 Rebuke the wild animal of the reeds,
The multitude of the bulls, with the calves of the peoples.
Being humbled, may it bring bars of silver.
Scatter the nations that delight in war.
31 Princes shall come out of Mitzrayim.
Kush shall hurry to stretch out her hands to God.
32 Sing to God, you kingdoms of the eretz!
Sing praises to the Lord!
Selah.
33 To him who rides on the heaven of heavens, which are of old;
Behold, he utters his voice, a mighty voice.
34 Ascribe strength to God!
His excellency is over Yisra'el,
His strength is in the skies.
35 You are awesome, God, in your sanctuaries.
The God of Yisra'el gives strength and power to his people.
Praise be to God!
PSALMS: 98
1 Sing to the LORD a new song,
For he has done marvelous things!
His right hand, and his holy arm,
have worked salvation for him.
2 The LORD has made known his yeshu`ah.
He has openly shown his righteousness in the sight of the nations.
3 He has remembered his loving kindness
and his faithfulness toward the house of Yisra'el.
All the ends of the eretz have seen the yeshu`ah of our God.
4 Make a joyful noise to the LORD, all the eretz!
Burst out and sing for joy, yes, sing praises!
5 Sing praises to the LORD with the harp,
With the harp and the voice of melody.
6 With trumpets and sound of the ram's horn.
Make a joyful noise before the King, the LORD.
7 Let the sea roar with its fullness;
The world, and those who dwell therein.
8 Let the rivers clap their hands.
Let the mountains sing for joy together.
9 Let them sing before the LORD,
For he comes to judge the eretz.
He will judge the world with righteousness,
And the peoples with equity.
PSALMS: 128
1 Blessed is everyone who fears the LORD,
Who walks in his ways.
2 For you will eat the labor of your hands.
You will be happy, and it will be well with you.
3 Your wife will be as a fruitful vine,
In the innermost parts of your house;
Your children like olive plants, Around your table.
4 Behold, thus is the man blessed who fears the LORD.
5 May the LORD bless you out of Tziyon,
And may you see the good of Yerushalayim all the days of your life.
6 Yes, may you see your children's children.
Shalom be upon Yisra'el.
PROVERBS: 8
1 Doesn't wisdom cry out?
Doesn't understanding raise her voice?
2 On the top of high places by the way,
Where the paths meet, she stands.
3 Beside the gates, at the entry of the city,
At the entry doors, she cries aloud:
4 "To you men, I call!
I send my voice to the sons of mankind.
5 You simple, understand prudence.
You fools, be of an understanding heart.
6 Hear, for I will speak excellent things.
The opening of my lips is for right things.
7 For my mouth speaks truth.
Wickedness is an abomination to my lips.
8 All the words of my mouth are in righteousness.
There is nothing crooked or perverse in them.
9 They are all plain to him who understands,
Right to those who find knowledge.
10 Receive my instruction rather than silver;
Knowledge rather than choice gold.
11 For wisdom is better than rubies.
All the things that may be desired can't be compared to it.
12 "I, wisdom, have made prudence my dwelling.
Find out knowledge and discretion.
13 The fear of the LORD is to hate evil.
I hate pride, arrogance, the evil way, and the perverse mouth.
14 Counsel and sound knowledge are mine.
I have understanding and power.
15 By me kings reign,
And princes decree justice.
16 By me princes rule; Nobles,
and all the righteous rulers of the eretz.
17 I love those who love me.
Those who seek me diligently will find me.
18 With me are riches, honor,
Enduring wealth, and prosperity.
19 My fruit is better than gold, yes, than fine gold;
My yield than choice silver.
20 I walk in the way of righteousness,
In the midst of the paths of justice;
21 That I may give wealth to those who love me.
I fill their treasuries.
22 "The LORD possessed me in the beginning of his work,
Before his deeds of old.
23 I was set up from everlasting, from the beginning,
Before the eretz existed.
24 When there were no depths, I was brought forth,
When there were no springs abounding with water.
25 Before the mountains were settled in place,
Before the hills, I was brought forth;
26 While as yet he had not made the eretz, nor the fields,
Nor the beginning of the dust of the world.
27 When he established the heavens, I was there;
When he set a circle on the surface of the deep,
28 When he established the clouds above,
When the springs of the deep became strong,
29 When he gave to the sea its boundary,
That the waters should not violate his mitzvah,
When he marked out the foundations of the eretz;
30 Then I was the craftsman by his side.
I was a delight day by day,
Always rejoicing before him,
31 Rejoicing in his whole world.
My delight was with the sons of men.
32 "Now therefore, my sons, listen to me,
For blessed are those who keep my ways.
33 Hear instruction, and be wise, Don't refuse it.
34 Blessed is the man who hears me,
Watching daily at my gates,
Waiting at my door posts.
35 For whoever finds me, finds life,
And will obtain favor from the LORD.
36 But he who sins against me wrongs his own soul.
All those who hate me love death.”
OLD TESTAMENT: 2 SAMUEL 13:1 - 39
13:1 It happened after this, that Avshalom the son of David had a beautiful sister, whose name was Tamar; and Amnon the son of David loved her.
2 Amnon was so vexed that he fell sick because of his sister Tamar; for she was a virgin; and it seemed hard to Amnon to do anything to her.
3 But Amnon had a friend, whose name was Yehonadav, the son of Shim`a, David's brother; and Yehonadav was a very subtle man.
4 He said to him, Why, son of the king, are you thus lean from day to day? Won't you tell me? Amnon said to him, I love Tamar, my brother Avshalom's sister.
5 Yehonadav said to him, Lay you down on your bed, and feign yourself sick: and when your father comes to see you, tell him, Please let my sister Tamar come and give me bread to eat, and dress the food in my sight, that I may see it, and eat it from her hand.
6 So Amnon lay down, and feigned himself sick: and when the king was come to see him, Amnon said to the king, Please let her sister Tamar come, and make me a couple of cakes in my sight, that I may eat from her hand.
7 Then David sent home to Tamar, saying, Go now to your brother Amnon's house, and dress him food.
8 So Tamar went to her brother Amnon's house; and he was laid down. She took dough, and kneaded it, and made cakes in his sight, and did bake the cakes.
9 She took the pan, and poured them out before him; but he refused to eat. Amnon said, Have out all men from me. They went out every man from him.
10 Amnon said to Tamar, Bring the food into the chamber, that I may eat from your hand. Tamar took the cakes which she had made, and brought them into the chamber to Amnon her brother.
11 When she had brought them near to him to eat, he took hold of her, and said to her, Come, lie with me, my sister.
12 She answered him, No, my brother, do not force me; for no such thing ought to be done in Yisra'el. Don't you do this folly.
13 I, where shall I carry my shame? and as for you, you will be as one of the fools in Yisra'el. Now therefore, please speak to the king; for he will not withhold me from you.
14 However he would not listen to her voice; but being stronger than she, he forced her, and lay with her.
15 Then Amnon hated her with exceeding great hatred; for the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her. Amnon said to her, Arise, be gone.
16 She said to him, Not so, because this great wrong in putting me forth is [worse] than the other that you did to me. But he would not listen to her.
17 Then he called his servant who ministered to him, and said, Put now this woman out from me, and bolt the door after her.
18 She had a garment of various colors on her; for with such robes were the king's daughters who were virgins dressed. Then his servant brought her out, and bolted the door after her.
19 Tamar put ashes on her head, and tore her garment of various colors that was on her; and she laid her hand on her head, and went her way, crying aloud as she went.
20 Avshalom her brother said to her, Has Amnon your brother been with you? but now hold your shalom, my sister: he is your brother; don't take this thing to heart. So Tamar remained desolate in her brother Avshalom's house.
21 But when king David heard of all these things, he was very angry.
22 Avshalom spoke to Amnon neither good nor bad; for Avshalom hated Amnon, because he had forced his sister Tamar.
23 It happened after two full years, that Avshalom had sheep-shearers in Ba`al-Hatzor, which is beside Efrayim: and Avshalom invited all the king's sons.
24 Avshalom came to the king, and said, See now, your servant has sheep-shearers; let the king, I pray you, and his servants go with your servant.
25 The king said to Avshalom, No, my son, let us not all go, lest we be burdensome to you. He pressed him: however he would not go, but blessed him.
26 Then said Avshalom, If not, please let my brother Amnon go with us. The king said to him, Why should he go with you?
27 But Avshalom pressed him, and he let Amnon and all the king's sons go with him.
28 Avshalom commanded his servants, saying, Mark you now, when Amnon's heart is merry with wine; and when I tell you, Smite Amnon, then kill him; don't be afraid; haven't I commanded you? be courageous, and be valiant.
29 The servants of Avshalom did to Amnon as Avshalom had commanded. Then all the king's sons arose, and every man got him up on his mule, and fled.
30 It happened, while they were in the way, that the news came to David, saying, Avshalom has slain all the king's sons, and there is not one of them left.
31 Then the king arose, and tore his garments, and lay on the eretz; and all his servants stood by with their clothes torn.
32 Yehonadav, the son of Shim`a, David's brother, answered, Don't let my lord suppose that they have killed all the young men the king's sons; for Amnon only is dead; for by the appointment of Avshalom this has been determined from the day that he forced his sister Tamar.
33 Now therefore don't let my lord the king take the thing to his heart, to think that all the king's sons are dead; for Amnon only is dead.
34 But Avshalom fled. The young man who kept the watch lifted up his eyes, and looked, and, behold, there came much people by the way of the hill-side behind him.
35 Yehonadav said to the king, Behold, the king's sons are come: as your servant said, so it is.
36 It happened, as soon as he had made an end of speaking, that behold, the king's sons came, and lifted up their voice, and wept: and the king also and all his servants wept very sore.
37 But Avshalom fled, and went to Talmai the son of `Ammihud, king of Geshur. [David] mourned for his son every day.
38 So Avshalom fled, and went to Geshur, and was there three years.
39 [the soul of] king David longed to go forth to Avshalom: for he was comforted concerning Amnon, seeing he was dead.
NEW TESTAMENT: JOHN 17:1 - 26
17:1 Yeshua said these things, and lifting up his eyes to heaven, he said, "Father, the time has come. Glorify your Son, that your Son may also glorify you;
2 even as you gave him authority over all flesh, that to all whom you have given him, he will give eternal life.
3 This is eternal life, that they should know you, the only true God, and him whom you sent, Yeshua the Messiah.
4 I glorified you on the eretz. I have accomplished the work which you have given me to do.
5Now, Father, glorify me with your own self with the glory which I had with you before the world existed.
6 I revealed your name to the people whom you have given me out of the world. They were yours, and you have given them to me. They have kept your word.
7 Now they have known that all things whatever you have given me are from you,
8 for the words which you have given me I have given to them, and they received them, and knew for sure that I came forth from you, and they believed that you sent me.
9 I pray for them. I don't pray for the world, but for those whom you have given me, for they are yours.
10 All things that are mine are yours, and yours are mine, and I am glorified in them.
11 I am no more in the world, and these are in the world, and I am coming to you. Holy Father, keep them through your name which you have given me, that they may be one, even as we are.
12 While I was with them in the world, I kept them in your name. Those whom you have given me I have kept. None of them is lost, except the son of perdition, that the Scripture might be fulfilled.
13 But now I come to you, and I say these things in the world, that they may have my joy made full in themselves.
14 I have given them your word. The world hated them, because they are not of the world, even as I am not of the world.
15 I pray not that you would take them from the world, but that you would keep them from the evil one.
16 They are not of the world even as I am not of the world.
17 Sanctify them in your truth. Your word is truth.
18 As you sent me into the world, even so I sent them into the world.
19 For their sakes I sanctify myself, that they themselves also may be sanctified in truth.
20 Neither for these only do I pray, but for those also who believe in me through their word,
21 that they may all be one; even as you, Father, are in me, and I in you, that they also may be one in us; that the world may believe that you sent me.
22 The glory which you have given me, I have given to them; that they may be one, even as we are one;
23 I in them, and you in me, that they may be perfected into one; that the world may know that you sent me, and loved them, even as you loved me.
24 Father, I desire that they also whom you have given me be with me where I am, that they may see my glory, which you have given me, for you loved me before the foundation of the world.
25 Righteous Father, the world didn't know you, but I knew you; and these knew that you sent me.
26 I made known to them your name, and will make it known; that the love with which you loved me may be in them, and I in them."
8 במרץ
תהילים: 8, 38, 68, 98, 128
משלי: 8
ברית הישנה: שמואל ב' 13:1 - 39
ברית חדשה: יוחנן 17:1 - 26
תהילים: 8
1 אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ,
אשר נתן כבודך על השמים!
2 מפי תינוקות ותינוקות כוננת גבורה,
בגלל צריכך, למען תשקי אויב וגומלן.
3 כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך,
ירח וכוכבים, אשר כינת;
4 מה האדם, כי תחשוב עליו?
בן אדם, כי תדאג לו?
5 כי מעט נחותה מאלוהים,
ותעטרת אותו כבוד וכבוד.
6 תִשְׁלִיט אוֹ עַל מַעֲשֶׂה יָדֶיךָ.
כֹל שָׁמְתָּ תַּחַת רַגְלָיו:
7 כֹל צֹאן וּבָקָר,
וגם חַיָּת הַשָּׂדֶה,
8 עוֹף הַשָּׁמַיִם, דַּג הַיָּם,
וכֹל עוֹבֵר נְתִיבָה בְּכָל־אָרֶץ!
תהילים: 38
1 ה', אַל־תְגֹעֵר נִי בְּחַצְמְךָ,
וְאַל־תְסֹר נִי בְּחַסְפֶּךָ.
2 כִּי־דַקְרוּנִי,
ידך לָחצה עָלַי.
3 אֵין־שָׁלָם בְּבְשָׂרִי מִזֶּמֶךָ,
וְאֵין־רְעִיפָה בְּעַצְמִי מִחַטָּאִי.
4 כִּי־עֲוָנַי עֲבוּרִים עֲלוּ עֲלַי,
כְּמַשָּׁל כָּבֵד מִמָּנִי.
5 פצעיי נבזים ומושחתים,
בגלל טיפשותי.
6 אני כואב וכפוף מאוד.
אני הולך אבל כל היום.
7 כי מתניי מלאות צריבה.
אין שלם בבשרי.
8 אני חלש וחבול מאוד.
גנחתי מכאבי לבי.
9 אלוהים, כל תשוקתי לפניך.
לא נסתרה ממך גנחתי.
10 לבי הלם, כוחי עזב אותי.
וגם אור עיני הוא נעלם ממני.
11 אוהבי ורעי נרתעים ממכתי.
קרובי עומדים מרחוק.
12 גם מבקשי נפשי מטילים מלכודות.
מבקשי רעתי מדברים רעה,
וחושבים מרמה כל היום. 13 ואני, כחרש, לא אשמע. אני כאילם, לא פותח את פיו.
14 כן, אני כאיש לא שומע,
אשר אין תוכחות בפיו.
15 כי בך, ה', אני קוה. אתה תענה, ה' אלוהי.
16 כי אמרתי, "אל יתגאו עליי,
ואל יתנשאו עליי כי תחליק רגלי."
17 כי אני מוכן ליפול. מכאובי תמיד לפניי.
18 כי אספר עווני. אצטער על חטאתי.
19 ואויבי עזים ורבים. רבים שונאיי ללא סיבה.
20 גם הגומלים רעה תחת טובה הם צרדי,
כי אני רודף אחרי הטוב.
21 אל תעזבני, יהוה.
אלוהיי, אל ירחק ממני.
22 מהר לעזרני,
יהוה ישועתי.
תהילים: סח
1 יקום אלוהים! יפוצו אויביו! גם שונאיו ינוסו מפניו.
2 כְּעָשָׁן יְבַרֵשׁ, כֵּן יְבַרְשָׁם. כְּנֵמֶסֶת דְּעוֹנָה מִן אֵשׁ,
כֵּן יַאֲבַדוּ רָשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים.
3 וְיַשְׂמְחוּ צַדִּיקִים. יְשִׁמְסוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים. יִשְׂמְחוּ בְּשִׂמְחָה.
4 שִׁירוּ לָאֱלֹהִים! שִׁמָּה! הִרְמִיעוּ רוֹכֵב עַל הַעֲנָנִים -- לַיהוָה שְׁמוֹ! גִּשְׂמְחוּ לִפְנֵיוָיו.
5 אב יתומים ומגן אלמנות, הוא אלוהים בְּמוֹנוֹת קְדֹשׁוֹ.
6 אלוהים יוֹשִׁיב בַּדָּם בְּמִשְׁפָּחוֹת. יְצִיא אֲסִירִים בְּרִנָּה,
וְמַרְדִים יְשָׁכוּ בָּאָרֶץ צֹרֶבֶת חֲמוֹז.
7 אלוהים, בצאתך לפני עמך,
בצעדתך במדבר...
סלה.
8 ארץ רעדה.
גם השמים ירדו גשם לפני אלוהי סיני --
לפני אלוהים אלוהי ישראל.
9 אתה, אלוהים, שלחת גשם רב.
הקמת נחלתך כשתשה.
10 קהלתך ישבה בה. אתה, אלוהים, הכינת טובך לעניים.
11 ה' הכריז דבר.
קהל רב המצהירים.
12 "נוסים מלכי צבאות! נוסים!"
הממתינה בבית מחלקת שלל,
13 בזמן שאתם ישנים בין מדורות,
כנפי יונה עטויות כסף,
נוצותיה בזהב מבריק.
14 כאשר שדי פיזר בה מלכים,
ירד שלג על צלמון.
15 הרי הבשן הרים מלכותיים.
הרי הבשן סלעיים.
16 למה תביטו בקנאה, הרים סלעיים,
אל ההר אשר בחר אלוהים למלוך?
כן, ישכן שם יהוה לנצח.
17 מרכבות אלוהים רבבות ואלפי אלפים.
יהוה בתוכם, מסיני, אל המקדש.
18 עלית למרום. הובלת שבויים. קיבלת מתנות בבני אדם,
וגם במורדים,
למען ישכן שם יהוה אלוהים.
19 ברוך יהוה, נושא משאנו יום יום,
אל ישועתנו, סלה.
20 אלוהים לנו אלוהי ישועה.
לה', יהוה,
הפליטה ממוות.
21 וְאֱלֹהִים יַחַר בְּרֹאשׁ אֹיְבָיו,
אֶת קַרְקֶפֶת שֶׁעָרִית אֲשֶׁר עוֹדֶן בְּאֲשָׁעוֹ.
22 יֹאמֶר יְהוָה, "אֹשִׁיבְתָּךְ מִבָּשָׁן,
אֹשִׁיבְתָּ אֶת מַעֲמֹק הַיָּם,
אֶת טַבֵּל רַגְלֶךָ בַּדָּם,
לִשְׁפַּחַת כָלְבֶיךָ תַּחְלָק מֵאֹיְבֶיךָ."
24 הֵם רָאוּ אֶת-לָכֶיךָ, אֱלֹהִים,
אֶת-לָכֶם אֱלֹהִים מַלְכִּי, אֶל-הַמִּקְדָּשׁ.
25 הִלְּכוּ שְׁרִים קֹדֶם,
אֶת-ה' בְּעֲדַת יִשְׂרָאֵל."
27 בִּנְיָמִין קַטָּן, מִשְׂרֵי יְהוּדָה, עֲצָפָם,
אֶת-שְׂרֵי זְבוּלוּן, וְאֶת-שְׂרֵי נַפְתָּלִי.
28 אלוהיך ציווה את כוחך. חזק, אלוהים, את אשר עשית לנו.
29 בגלל היכלך בירושלים,
מלכים יביאו לך מתנות.
30 גער בחיית הקנים,
רב פרים עם עגלי עמים.
בהשפלתך יביא מטילי כסף.
פזר גויים חפצי מלחמה.
31 נסיכים יצאו ממצרים.
כוש תמהר לפשט ידיה אל אלוהים.
32 שירו לאלוהים, ממלכות הארץ! שירו לה'! סלה.
33 לרוכב על שמי השמים, אשר מעולם, הנה, הוא משמיע את קולו, קול אדיר.
34 תנו כוח לאלוהים! גאוותו על ישראל,
עוזו בשמים.
35 נורא אתה אלוהים במקדשיך.
אלוהי ישראל נותן כוח ועוצמה לעמו.
השבח לאל!
תהילים: 98
1 שירו לה' שיר חדש,
כי נפלאות עשה!
ימינו וזרוע קדשו
עשו לו ישועה.
2 ה' הודיע את ישועתו.
הראה צדקתו לעיני גויים.
3 זכר חסדו
ואמונה לבית ישראל.
כל קצות הארץ ראו את ישוע אלוהינו.
4 הריעו לה' כל הארץ!
פרצו ושיירו שמחה, כן שירו!
5 שירו לה' בנבל,
בנבבל ובקול זמר.
6 בחצוצרות ובקול שופר.
ריעו לפני המלך ה'.
7 ישאג ים מלאו;
תבל ויושביו.
ח יהי כף הנהרות.
הרים ישמחו יחד.
ט ישירו לפני ה' כי בא לשפוט את הארץ.
בצדק ישפוט תבל,
ועמים ביושר.
תהילים: קכח
א אשרי כל ירא ה',
הולך בדרכיו.
ב כי עמל ידיך תאכל.
א אשרי וטוב לך.
ג אשתך כגפן פורייה תהיה,
במשטחי ביתך,
כזיתים בניך סביב שולחנך.
ד הנה, כה מבורך איש ירא ה'.
ה יברכך ה' מציון,
וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. ו כן, תראה בני בניך. שלום על ישראל.
משלי: ח
1 הלא תצעק חכמה? הלא תִשְׂאֵר תבונה את קולה? 2 על ראשי מקומות בדרך,
במקום בו נפגשות נתיבות, היא עומדת. 3 על יד השערים, בפתח העיר,
על דלתות הכניסה היא צועקת בקול רם:
4 "אליכם אני קורא!
אשלח קולי אל בני אדם.
5 אתם תמימים, הבינו שכל.
כסילים, היו לב נבון.
6 שמעו, כי דברי מעלה אדבר.
פתיחת שפתיי לדברים נכונים.
7 כי אמת ידבר פי.
תועבת רשעות היא לשפתיי.
8 כל דברי פי בצדק.
אין בהם עקל או סלע.
9 כולם ברורים למבין,
נכונים למוצאי דעת.
10 קבלו את תורתי מכסף;
דעת מבחירה זהב.
11 כי טובה חכמה מאבני אודם.
כל הדברים הרצויים לא יוכלו להשוות לה.
12 "אני, חכמה, שמתי שכל משכנתי."
מצא דעת ותבונה.
13 יראת ה' היא לשנוא רע. אני שונא גאווה, גאווה, דרך רעה ופה מעוות.
14 עצה ודעת טובה לי. אני בינה וכוח.
15 באמצעותי ימלכו מלכים,
ושדים יגנו משפט.
16 באמצעותי ימשולו נסיכים, אצילים,
וכל צדיקי מושלי הארץ.
17 אני אוהב את אוהביי. המחפשים אותי ימצאו אותי.
18 עמי עושר, כבוד,
עושר נצחי ושגשוג.
19 פריי טוב מזהב, ומזהב טוב; יבולי מכסף מבחר.
20 אלך בדרך צדק,
באמצע נתיבי צדק;
21 למען אתן עושר לאוהבי. אמלא את אוצרותיהם.
22 "ה' ירש אותי בראשית מעשיו,
לפני מעשיו מעולם.
23 מעולם הוקמתי, מראשית,
לפני שהייתה הארץ.
24 בלי תהומות, נולדתי,
בלתי היו מעיינות שופעים מים.
25 לפני שההרים ישבו,
לפני הגבעות נולדתי;
26 ועדיין לא עשה ארץ ושדות,
ולא ראשית עפר תבל.
27 כאשר כנן שמים, הייתי שם;
במקום קבע מעגל על פני תהום,
28 כאשר כנן עננים ממעל,
כאשר חזקו מעיינות תהום,
29 כאשר נתן לים גבולו,
למען לא יפרו מים מצותו,
כאשר סימן את יסודות הארץ;
30 אז הייתי אומן לצידו.
תענוג הייתי יום יום,
שמחה תמיד לפניו,
31 שמחה בכל עולמו.
חפצתי הייתה עם בני אדם.
32 "ועתה בני, שמעו לי,
כי אשרי שומרי דרכי.
33 שמעו מוסר וחכמו, אל תסרוהו.
34 אשרי האיש אשר שומע אותי,
הצופה יום בשעריי,
המתין על מזוזות דלתי.
35 כי מוצאני, מוצא חיים,
וישיג חן מֵאֵת יְהוָה.
36 וְחַטָא לִי יַעֲווֹן.
כל שונאי יאהב מוות."
הברית הישנה: שמואל ב' י"ג:1 - 39
י"ג:1 ויהי אחרי כן, לאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר, ואמנון בן דוד אהב אותה.
2 ויחש אמנון עד חלה בגלל תמר אחותו, כי בתולה הייתה, וקשה היה בעיני אמנון לעשות לה דבר.
3 ולאמנון היה רעה ושמו יהונדב בן שמעה אחי דוד, ויהונדב היה איש ערמומי מאוד.
4 ויאמר אליו, למה בן המלך, אתה רזה כל כך מיום ליום? לא תגיד לי? ויאמר אליו אמנון, אני אוהב את תמר, אחות אחי אבשלום.
ה ויאמר אליו יהונדב, שכב על משכבך והתחלה, וכבא אביך לראותך, אמרת לו, תבוא נא תמר אחותי ותתן לי לחם לאכול, ותעשה את המאכל לעיני, ואראה ואוכל מידה.
ו וישכב אמנון ויתחלה, ויבא המלך לראותו, ויאמר אמנון למלך, תבוא נא תמר אחותה ותעשה לי כמה עוגות לעיני, ואוכל מידה.
ז וישלח דוד הביתה אל תמר לאמר, לכי נא בית אמנון אחיך והכנתי לו מאכל.
ח ותלך תמר לבית אמנון אחיה, והוא שוכב, ותקח בצק, ותלש אותו, ותעשה עוגות לעיניו, ותאפה את העוגות.
ט ותקח את המחבת, ותשפך לפניו, והוא מאן לאכול. ויאמר אמנון, הוציאו את כל האנשים מעלי. ויצאו ממנו איש.
10 אמר אמנון לתמר, "הביאי את האוכל החדר ואוכל מידך". תמר לקחה את העוגות אשר עשתה ותביא אותן החדר לאמנון אחיה.
11 והקרבה אותן אליו לאכול, אחז בה ויאמר לה, "בואי שכבי איתי אחותי".
12 ותאמר לו, "לא אחי, אל תכפיני, כי אין לעשות דבר כזה בישראל. אל תעשה את הנבלות הזאת".
13 אני, לאן אשא את חרפתי? ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל. ועתה דבר נא אל המלך, כי לא ימנעני ממך".
14 ולא שמע בקולה, וחזק ממנה, כפה עליה ושכב איתה.
15 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד; כי גדולה השנאה אשר שנא אותה מהאהבה אשר אהב אותה. אמר לה אמנון, קומי לכי.
16 ותאמר לו, לא כן, כי החטא הגדול הזה לגרש אותי [גרוע] יותר מהאחרת אשר עשית לי. ולא שמע לה.
17 ויקרא לעבדו המשרת אותו, ויאמר, הוציא נא את האישה הזאת מעלי, ונעל את הדלת אחריה.
18 בגד כתמים היה עליה, כי בגלימות כאלה היו לובשות בנות המלך הבתולות. ויוציאה עבדו, ונעל את הדלת אחריה.
19 ותמר אפר על ראשה, ותקרע את בגד הכתמים אשר עליה, ותניח את ידה על ראשה, ותלך לדרכה, ותצעק בקול רם.
20 ותאמר לה אבשלום אחיה, הַמִּיָּה אמנון אחיך היה עמך? ועתה שלום אחותי אחיך הוא אל תשימי את הדבר הזה ללב. ותישב תמר בודדה בבית אבשלום אחיה.
21 וישמע המלך דוד את כל הדברים האלה ויאף מאוד.
22 לא דיבר אבשלום אל אמנון לא טוב ולא רע כי שנא אבשלום את אמנון כי עיצב את תמר אחותו.
23 ויהי מקץ שתי שנים תמימות וגוזזי צאן היו לאבשלום בבעל חצור אשר על יד אפרים ויזמין אבשלום את כל בני המלך.
24 אבשלום בא אל המלך ויאמר ראה נא גוזזי צאן לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך.
25 ויאמר המלך אל אבשלום לא בני אל נלכה כולנו פן נהיה עליך כבד. הוא לחץ עליו ולא אבה ללכת ויברך אותו.
26 ויאמר אבשלום, אם לאו, ילך נא אחי אמנון עמנו. ויאמר אליו המלך, למה ילך עמך?
27 ויפגע בו אבשלום, וישלח את אמנון ואת כל בני המלך, עמו.
28 צוה אבשלום את עבדיו לאמר, שימו לב נא, כאשר יהיה טוב לב אמנון מיין, וכאשר אומר לכם, הכה את אמנון, והרג אותו; אל תירא, הלוא אני ציוויתי אתכם? היה חזק, והיה גיבורים.
29 ויעשו עבדי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום. ויקמו כל בני המלך, ויעלו איש על פרדו, וינוסו.
30 ויהי בהיותם בדרך, ותבוא השמועה אל דוד לאמר, הרג אבשלום את כל בני המלך, ולא נותר מהם אחד. 31 וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיַּשְׁכֵּב עַל־הָאָרֶץ וְכָל־עַבְדָיו נִצְבוּ בְגָדָם קָרוּעִים׃
לב ויען יהונדב בן שמעא אחי דוד: "אל יאמר אדוני כי הרגו את כל הנערים בני המלך, כי אמנון לבדו מת, כי על פי דבר אבשלום נקבע הדבר מיום אשר נגע את תמר אחותו."
33 ועתה אל יקח אדוני המלך את הדבר אל ליבו, לחשוב כי מתו כל בני המלך, כי אמנון לבדו מת.
4 ויברח אבשלום. הנער השמר נשא את עיניו וירא, והנה עם רב בא דרך הגבעה אחריו.
5 ויאמר יהונדב אל המלך: "הנה בני המלך באו, כאשר דבר עבדך כן היה." לו ויהי ככלות דברו והנה בני המלך באו וישאו את קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכו מאוד מאוד.
לז ויברח אבשלום וילך אל תלמי בן עמיהוד מלך גשור. דוד התאבל על בנו יום יום.
ח ויברח אבשלום וילך גשור ויהי שם שלש שנים.
ט וחפצה המלך דוד לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת.
הברית החדשה: יוחנן י"ז:1-26
י"ז:1 ויאמר ישוע את הדברים האלה, וישא את עיניו השמימה ואמר: "אבי, הגיעה השעה. כבד את בנך, למען גם בנך יכבד אותך;
2 כאשר נתת לו סמכות על כל בשר, למען לכל אשר נתת לו יתן חיי עולם.
3 אלה חיי העולם, כי יכירו אותך, האל האמיתי היחיד, ואת אשר שלחת, את ישוע המשיח.
4 כבדתי אותך בארץ. השלמתי את העבודה אשר נתת לי לעשות.
5 ועתה, אבי, כבד אותי אצלך בכבוד שהיה לי אצלך לפני שהיה העולם.
6 גיליתי את שמך לאנשים אשר נתת לי מן העולם. הם היו שלך, ואתה נתת אותם לי. הם שמרו את דברך.
7 עכשיו הם יודעים שכל מה שנתת לי ממך הוא,
8 כי הדברים אשר אמרת את אשר נתנת לי נתתי להם, והם קיבלו אותם, וידעו בוודאות כי ממך יצאתי, והאמינו כי שלחת אותי.
9 אני מתפלל בעדם. איני מתפלל בעד העולם, אלא בעד אלה אשר נתת לי, כי שלך הם.
10 כל אשר לי שלך הוא, ושלך שלי, ואני מתפאר בהם.
11 אני איני עוד בעולם, ואלה בעולם, ואני בא אליך. אבי הקדוש, שמור אותם בשמך אשר נתת לי, למען יהיו אחד, כמונו.
12 בהיותי עמם בעולם, שמרתי אותם בשמך. את אשר נתת לי שמרתי. איש מהם לא אבד, מלבד בן האבדון, למען יתקיים הכתוב.
13 אבל עכשיו אני בא אליך, ואני אומר את הדברים האלה בעולם, למען תהיה להם שמחתי שלמה בעצמם.
14 נתתי להם את דברך. העולם שנא אותם, כי הם אינן מן העולם, כשם שאיני מן העולם.
15 אינני מתפלל שתקח אותם מן העולם, אלא שתשמור אותם מן הרע.
16 הם אינם מן העולם, כשם שאיני מן העולם.
17 קדש אותם באמתך. דברך הוא אמת.
18 כמו ששלחת אותי לעולם, כך שלחתי אותם לעולם.
19 למענם אני מקדש את עצמי, למען יתקדשו גם הם באמת.
20 לא רק עבור אלה אני מתפלל, אלא גם עבור אלה המאמינים בי דרך דברם,
21 שיהיו כולם אחד; כשם שאתה, אבי, בי ואני בך, שגם הם יהיו אחד בנו; למען יאמין העולם ששלחת אותי.
22 את הכבוד אשר נתת לי, נתתי להם; למען יהיו אחד, כשם שאנחנו אחד;
23 אני בהם, ואתה ב אותי, כדי שיהיו שלמים לאחד; כדי שהעולם ידע כי שלחת אותי, ואהבת אותם, כשם שאהבת אותי.
24 אבי, אני רוצה שגם אלה אשר נתת לי יהיו איתי במקום שאני נמצא, כדי שיראו את כבודי, אשר נתת לי, כי אהבת אותי לפני יסוד העולם.
25 אבי צדיק, העולם לא הכיר אותך, אבל אני הכרתי אותך; ואלה ידעו כי שלחת אותי.
26 אני הודעתי להם את שמך, ואודיעו; כדי שהאהבה אשר אהבת אותי תהיה בהם, ואני בהם."
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
