FEBRUARY 13
PSALMS: 13, 43, 73, 103, 133
PROVERBS: 13
OLD TESTAMENT: JUDGES 21:1 - RUTH 1:22
NEW TESTAMENT: JOHN 4:4 - 22
PSALMS: 13
1 How long, LORD?
Will you forget me forever?
How long will you hide your face from me?
2 How long shall I take counsel in my soul,
Having sorrow in my heart every day?
How long shall my enemy triumph over me?
3 Behold, and answer me, LORD, my God.
Give light to my eyes, lest I sleep in death;
4 Lest my enemy say, "I have prevailed against him;
" Lest my adversaries rejoice when I fall.
5 But I trust in your loving kindness.
My heart rejoices in your yeshu`ah.
6 I will sing to the LORD,
Because he has been good to me.
PSALMS: 43
1 Vindicate me, God, and plead my cause against an ungodly nation.
Oh, deliver me from deceitful and wicked men.
2 For you are the God of my strength.
Why have you rejected me?
Why do I go mourning because of the oppression of the enemy?
3 Oh, send out your light and your truth.
Let them lead me. Let them bring me to your holy hill,
To your tents.
4 Then I will go to the altar of God,
To God, my exceeding joy.
I will praise you on the harp, God, my God.
5 Why are you in despair, my soul?
Why are you disturbed within me? Hope in God!
For I shall still praise him,
The saving help of my face, and my God.
PSALMS: 73
1 Surely God is good to Yisra'el,
To those who are pure in heart.
2 But as for me, my feet were almost gone.
My steps had nearly slipped.
3 For I was envious of the arrogant,
When I saw the prosperity of the wicked.
4 For there are no struggles in their death,
But their strength is firm.
5 They are free from burdens of men,
Neither are they plagued like other men.
6 Therefore pride is like a chain around their neck.
Violence covers them like a garment.
7 Their eyes bulge with fat.
Their minds pass the limits of conceit.
8 They scoff and speak with malice.
In arrogance, they threaten oppression.
9 They have set their mouth in the heavens.
Their tongue walks through the eretz.
10 Therefore their people return to them,
And they drink up waters of abundance.
11 They say, "How does God know?
Is there knowledge in Ha`Elyon?"
12 Behold, these are the wicked.
Being always at ease, they increase in riches.
13 Surely in vain I have cleansed my heart,
And washed my hands in innocence,
14 For all day long have I been plagued,
And punished every morning.
15 If I had said, "I will speak thus;"
Behold, I would have betrayed the generation of your children.
16 When I tried to understand this,
It was too painful for me;
17 Until I entered God's sanctuary,
And considered their latter end.
18 Surely you set them in slippery places.
You throw them down to destruction.
19 How they are suddenly destroyed!
They are completely swept away with terrors.
20 As a dream when one wakes up,
So, Lord, when you awake, you will despise their fantasies.
21 For my soul was grieved.
I was embittered in my heart.
22 I was so senseless and ignorant.
I was a brute beast before you.
23 Nevertheless, I am continually with you.
You have held my right hand.
24 You will guide me with your counsel,
And afterward receive me to glory.
25 Who do I have in heaven?
There is no one on eretz who I desire besides you.
26 My flesh and my heart fails,
But God is the strength of my heart and my portion forever.
27 For, behold, those who are far from you shall perish.
You have destroyed all those who are unfaithful to you.
28 But it is good for me to come close to God.
I have made the Lord GOD my refuge,
That I may tell of all your works.
PSALMS: 103
1 Praise the LORD, my soul!
All that is within me, praise his holy name!
2 Praise the LORD, my soul,
And don't forget all his benefits;
3 Who forgives all your sins;
Who heals all your diseases;
4 Who redeems your life from destruction;
Who crowns you with loving kindness and tender mercies;
5 Who satisfies your desire with good things,
So that your youth is renewed like the eagle's.
6 The LORD executes righteous acts,
And justice for all who are oppressed.
7 He made known his ways to Moshe,
His deeds to the children of Yisra'el.
8 The LORD is merciful and gracious,
Slow to anger, and abundant in loving kindness.
9 He will not always accuse;
Neither will he stay angry forever.
10 He has not dealt with us according to our sins,
Nor rewarded us for our iniquities.
11 For as the heavens are high above the eretz,
So great is his loving kindness toward those who fear him.
12 As far as the east is from the west,
So far has he removed our transgressions from us.
13 Like a father has compassion on his children,
So the LORD has compassion on those who fear him.
14 For he knows how we are made.
He remembers that we are dust.
15 As for man, his days are like grass.
As a flower of the field, so he flourishes.
16 For the wind passes over it, and it is gone.
Its place remembers it no more.
17 But the LORD's loving kindness is from everlasting
to everlasting with those who fear him,
His righteousness to children's children;
18 To those who keep his covenant,
To those who remember to obey his precepts.
19 The LORD has established his throne in the heavens.
His kingdom rules over all.
20 Praise the LORD, you angels of his,
Who are mighty in strength, who fulfill his word,
Obeying the voice of his word.
21 Praise the LORD, all you hosts of his,
You servants of his, who do his pleasure.
22 Praise the LORD, all you works of his,
In all places of his dominion.
Praise the LORD, my soul.
PSALMS: 133
1 See how good and how pleasant it is for brothers to live together in unity!
2 It is like the precious oil on the head,
That ran down on the beard,
Even Aharon's beard;
That came down on the edge of his robes;
3 Like the dew of Hermon,
That comes down on the hills of Tziyon:
For there the LORD gives the blessing,
Even life forevermore.
PROVERBS: 13
1 A wise son listens to his father's instruction,
But a scoffer doesn't listen to rebuke.
2 By the fruit of his lips, a man enjoys good things;
But the unfaithful crave violence.
3 He who guards his mouth guards his soul.
One who opens wide his lips comes to ruin.
4 The soul of the sluggard desires, and has nothing,
But the desire of the diligent shall be fully satisfied.
5 A righteous man hates lies,
But a wicked man brings shame and disgrace.
6 Righteousness guards the way of integrity,
But wickedness overthrows the sinner.
7 There are some who pretend to be rich, yet have nothing.
There are some who pretend to be poor, yet have great wealth.
8 The ransom of a man's life is his riches,
But the poor hears no threats.
9 The light of the righteous shines brightly,
But the lamp of the wicked is snuffed out.
10 By pride comes only quarrels,
But with ones who take advice is wisdom.
11 Wealth gained dishonestly dwindles away,
But he who gathers by hand makes it grow.
12 Hope deferred makes the heart sick,
But when longing is fulfilled, it is a tree of life.
13 Whoever despises instruction will pay for it,
But he who respects a command will be rewarded.
14 The teaching of the wise is a spring of life,
To turn from the snares of death.
15 Good understanding wins favor;
But the way of the unfaithful is hard.
16 Every prudent man acts from knowledge,
But a fool exposes folly.
17 A wicked messenger falls into trouble,
But a trustworthy envoy gains healing.
18 Poverty and shame come to him who refuses discipline,
But he who heeds correction shall be honored.
19 Longing fulfilled is sweet to the soul,
But fools detest turning from evil.
20 One who walks with wise men grows wise,
But a companion of fools suffers harm.
21 Misfortune pursues sinners,
But prosperity rewards the righteous.
22 A good man leaves an inheritance to his children's children,
But the wealth of the sinner is stored for the righteous.
23 An abundance of food is in poor people's fields,
But injustice sweeps it away.
24 One who spares the rod hates his son,
But one who loves him is careful to discipline him.
25 The righteous one eats to the satisfying of his soul,
But the belly of the wicked goes hungry.
OLD TESTAMENT: JUDGES 21:1 - RUTH 1:22
21:1 Now the men of Yisra'el had sworn in Mitzpah, saying, There shall not any of us give his daughter to Binyamin as wife.
2 The people came to Beit-El, and sat there until evening before God, and lifted up their voices, and wept sore.
3 They said, the LORD, the God of Yisra'el, why has this happened in Yisra'el, that there should be today one tribe lacking in Yisra'el?
4 It happened on the next day that the people rose early, and built there an altar, and offered burnt offerings and peace-offerings.
5 The children of Yisra'el said, Who is there among all the tribes of Yisra'el who didn't come up in the assembly to the LORD? For they had made a great oath concerning him who didn't come up to the LORD to Mitzpah, saying, He shall surely be put to death.
6 The children of Yisra'el repented them for Binyamin their brother, and said, There is one tribe cut off from Yisra'el this day.
7 How shall we do for wives for those who remain, seeing we have sworn by the LORD that we will not give them of our daughters to wives?
8 They said, What one is there of the tribes of Yisra'el who didn't come up to the LORD to Mitzpah? Behold, there came none to the camp from Yavesh-Gil`ad to the assembly.
9 For when the people were numbered, behold, there were none of the inhabitants of Yavesh-Gil`ad there.
10 The congregation sent there twelve thousand men of the most valiant, and commanded them, saying, Go and strike the inhabitants of Yavesh-Gil`ad with the edge of the sword, with the women and the little ones.
11 This is the thing that you shall do: you shall utterly destroy every male, and every woman who has lain by man.
12 They found among the inhabitants of Yavesh-Gil`ad four hundred young virgins, who had not known man by lying with him; and they brought them to the camp to Shiloh, which is in the land of Kana`an.
13 The whole congregation sent and spoke to the children of Binyamin who were in the rock of Rimmon, and proclaimed shalom to them.
14 Binyamin returned at that time; and they gave them the women whom they had saved alive of the women of Yavesh-Gil`ad: and yet so they weren't enough for them.
15 The people repented them for Binyamin, because that the LORD had made a breach in the tribes of Yisra'el.
16 Then the Zakenim of the congregation said, How shall we do for wives for those who remain, seeing the women are destroyed out of Binyamin?
17 They said, There must be an inheritance for those who are escaped of Binyamin, that a tribe not be blotted out from Yisra'el.
18 However we may not give them wives of our daughters, for the children of Yisra'el had sworn, saying, Cursed be he who gives a wife to Binyamin.
19 They said, Behold, there is a feast of the LORD from year to year in Shiloh, which is on the north of Beit-El, on the east side of the highway that goes up from Beit-El to Shekhem, and on the south of Levonah.
20 They commanded the children of Binyamin, saying, Go and lie in wait in the vineyards,
21 and see, and, behold, if the daughters of Shiloh come out to dance in the dances, then come you out of the vineyards, and catch you every man his wife of the daughters of Shiloh, and go to the land of Binyamin.
22 It shall be, when their fathers or their brothers come to complain to us, that we will say to them, Grant them graciously to us, because we didn't take for each man his wife in battle, neither did you give them to them, else would you now be guilty.
23 The children of Binyamin did so, and took them wives, according to their number, of those who danced, whom they carried off: and they went and returned to their inheritance, and built the cities, and lived in them.
24 The children of Yisra'el departed there at that time, every man to his tribe and to his family, and they went out from there every man to his inheritance.
25 In those days there was no king in Yisra'el: every man did that which was right in his own eyes.
RUTH 1:1 It happened in the days when the judges judged, that there was a famine in the land. A certain man of Beit-Lechem-Yehudah went to sojourn in the country of Mo'av, he, and his wife, and his two sons.
2 The name of the man was Elimelekh, and the name of his wife Na`omi, and the name of his two sons Machlon and Kilyon, Efratites of Beit-Lechem-Yehudah. They came into the country of Mo'av, and continued there.
3 Elimelekh, Na`omi's husband, died; and she was left, and her two sons.
4 They took them wives of the women of Mo'av; the name of the one was Orpah, and the name of the other Rut: and they lived there about ten years.
5 Machlon and Kilyon died both of them; and the woman was left of her two children and of her husband.
6 Then she arose with her daughters-in-law, that she might return from the country of Mo'av: for she had heard in the country of Mo'av how that the LORD had visited his people in giving them bread.
7 She went forth out of the place where she was, and her two daughters-in-law with her; and they went on the way to return to the land of Yehudah.
8 Na`omi said to her two daughters-in-law, Go, return each of you to her mother's house: the LORD deal kindly with you, as you have dealt with the dead, and with me.
9 The LORD grant you that you may find rest, each of you in the house of her husband. Then she kissed them, and they lifted up their voice, and wept.
10 They said to her, No, but we will return with you to your people.
11 Na`omi said, Turn again, my daughters: why will you go with me? have I yet sons in my womb, that they may be your husbands?
12 Turn again, my daughters, go your way; for I am too old to have a husband. If I should say, I have hope, if I should even have a husband tonight, and should also bear sons;
13 would you therefore wait until they were grown? would you therefore stay from having husbands? nay, my daughters, for it grieves me much for your sakes, for the hand of the LORD is gone forth against me.
14 They lifted up their voice, and wept again: and Orpah kissed her mother-in-law, but Rut joined with her.
15 She said, Behold, your sister-in-law is gone back to her people, and to her god: return you after your sister-in-law.
16 Rut said, "Don't entreat me to leave you, and to return from following after you, for where you go, I will go; and where you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God;
17 where you die, will I die, and there will I be buried: the LORD do so to me, and more also, if anything but death part you and me."
18 When she saw that she was steadfastly minded to go with her, she left off speaking to her.
19 So they two went until they came to Beit-Lechem. It happened, when they were come to Beit-Lechem, that all the city was moved about them, and [the women] said, Is this Na`omi?
20 She said to them, "Don't call me Na`omi, call me Mara; for Shaddai has dealt very bitterly with me.
21 I went out full, and the LORD has brought me home again empty; why do you call me Na`omi, seeing the LORD has testified against me, and Shaddai has afflicted me?"
22 So Na`omi returned, and Rut the Mo'avite, her daughter-in-law, with her, who returned out of the country of Mo'av: and they came to Beit-Lechem in the beginning of barley harvest.
NEW TESTAMENT: JOHN 4:4 - 22
4:4 He needed to pass through Shomron.
5 So he came to a city of Shomron, called Shekhem, near the parcel of ground that Ya`akov gave to his son, Yosef.
6 Ya`akov's well was there. Yeshua therefore, being tired from his journey, sat down by the well. It was about the sixth hour.
7 A woman of Shomron came to draw water. Yeshua said to her, "Give me a drink."
8 For his talmidim had gone away into the city to buy food.
9 The Shomroni woman therefore said to him, "How is it that you, being a Yehudi, ask for a drink from me, a Shomroni woman?" (For Yehudim have no dealings with Shomroni.)
10 Yeshua answered her, "If you knew the gift of God, and who it is who says to you, 'Give me a drink,' you would have asked him, and he would have given you living water."
11 The woman said to him, "Sir, you have nothing to draw with, and the well is deep. From where then have you that living water?
12 Are you greater than our father, Ya`akov, who gave us the well, and drank of it himself, as did his sons, and his cattle?"
13 Yeshua answered her, "Everyone who drinks of this water will thirst again,
14 but whoever drinks of the water that I will give him will never thirst again; but the water that I will give him will become in him a well of water springing up to eternal life."
15 The woman said to him, "Sir, give me this water, so that I don't get thirsty, neither come all the way here to draw."
16 Yeshua said to her, "Go, call your husband, and come here."
17 The woman answered, "I have no husband." Yeshua said to her, "You said well, 'I have no husband,'
18 for you have had five husbands; and he whom you now have is not your husband. This you have said truly."
19 The woman said to him, "Sir, I perceive that you are a prophet.
20 Our fathers worshiped in this mountain, and you Yehudim say that in Yerushalayim is the place where people ought to worship."
21 Yeshua said to her, "Woman, believe me, the hour comes, when neither in this mountain, nor in Yerushalayim, will you worship the Father.
22 You worship that which you don't know. We worship that which we know; for salvation is from the Yehudim.
13 בפברואר
תהילים: 13, 43, 73, 103, 133
משלי: 13
הברית הישנה: שופטים כא:1 - רות א:22
הברית החדשה: יוחנן ד:4 - 22
תהילים: 13
1 עד מתי ה'? הַתִּשְׁכַּחְנִי לְעוֹלָם? עד מתי תסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? 2 עד מתי אֶעֱצַף עֵצָה בְּנַפְשִׁי,
וְעָצָה בְּלִבִּי יוֹם? עד מתי יִגְרַצֵּב עָלַי אֱלֹהִים? 3 הִרְאֶה וְעַנְנִי ה' אֱלֹהִים. הָאֵר עֵינִי, פַּן אֵשׁוּן בַּמָּוֶת. 4 פַּן יֹאמַר אוֹיְבִי: "נִצְלַצְתִּי אוֹ";
פַּן יְשַׁמְעוּ צְרִי בַּמַּפְלִי. 5 אֲנִי בְּחַסְדֶּךָ אֲבַחַת.
לבי ישמח בישועך.
6 אשיר לה',
כי טוב היה עמי.
תהילים: מג
1 צדקני, אלהים, וריבני על גוי רשע.
הצילני מאנשים רמאים ורשעים.
2 כי אתה אלוהי מעוזי.
למה דחתני?
למה אלך אבל מלעשות אויב?
3 שלח אורך ואמתך.
ינהגני. יביאני אל הר קדשך,
אל אוהליך.
4 אז אלכה אל מזבח אלהים,
אל אלהים שמחתי הרבה.
אודה לך בנבל, אלהים, אלהי.
5 למה נואשת נפשי?
למה תרעמי בקרבי? קוה אל אלהים!
כי עוד אודה לו,
עזרת ישועת פני ואלהי.
תהילים: עג
1 אכן טוב אלוהים לישראל,
לטהורי לב.
2 ואכִּי, כמעט נדדו רגלי,
כמעט נפלו צעדי.
3 כי קינאתי בגאווה,
בראיתי את הצלחת רשעים.
4 כי אין מאבקים במותם,
וכוחם איתן.
5 נקיים הם ממשא אדם,
ולא כאנשים יצוקו.
6 לכן גאווה כשרשרת על צוארם.
אלימות כבגד מכסה אותם.
7 עיניהם בולטות שומן.
לבם עובר את גבולות היהירות.
8 הם לועגים ומדברים בזדון.
בגאווה מאיימים בעונשין.
9 הציבו את פיהם בשמים.
לשונם הולכת בארץ.
10 לכן ישוב עמם אליהם,
וישתו מי שפע.
11 יאמרו, "איך ידע אלוהים?
האם יש דעת בעליון?"
12 הנה, אלה הם הרשעים.
תמיד בשלווה, הם ירבו עושר.
13 אך לשווא טהרתי את לבי,
ורחצתי ידי בתמימות,
14 כי כל היום נכה,
ונענשתי בבקר.
15 אם אמרתי, "כך אדבר",
הנה, בגדתי בדור בניך.
16 בניסיון להבין זאת,
היה לי כואב מדי;
17 עד אשר באתי למקדש אלוהים,
וחשבתי על אחריתם.
18 אך במקומות חלקלקים הנחתם.
הפילתם לאבדון.
19 איך פתאום נשמדו!
פחדים נסחפים כליל.
20 כחלום בהקיץ,
כן, ה', בהקיץ, תבזה את דמיונם.
21 כי נפשי עצבה.
מררתי בליבי.
22 תמה ובור הייתי. בהמה חיה הייתי לפניך.
23 אף על פי כן תמיד אנכי עמך. אחזת בימיני.
24 בעצתך תנחיני,
ואח"כ תקבלני לכבוד.
25 מי לי בשמים? אין בארץ אשר חפצתי מלבדך.
26 בשרי וליבי כושלים,
ואלוהים הוא מעוז ליבי וחלקי לנצח.
27 כי הנה, הרחוקים ממך יאבדו. השמדת את כל בוגדיך.
28 כי טוב לי להתקרב אל אלוהים.
שמתי את אדוני יהוה למחסי,
למען אספר את כל מעשיך.
תהילים: קג
1 הִלְלִי יְהוָה, נַפְשִׁי! כל אשר בקרבי, הִלְלִי שְׁמוֹ קָדְשׁוֹ!
2 הִלְלִי יְהוָה, נַפְשִׁי,
וְאַל תִּשְׁכַּח כָּל גְּדוֹתָיו;
3 הַסְחֵל כָּל חַטָּאִיךָ;
מְרַפֵּא כָּל מְחֻלָּךְ;
4 הַגּוֹאֵל נַפְשִׁיךָ מֵאֲבֹד;
הַמִּשְׁבֵּעַ חָסֶד וְרַחֲמִים;
5 הַשְׁבֵּעַ חָפְצֶךָ בְּטוֹב,
וְתִחַדֵּשׁ נְעוּרֶיךָ כְּנֶשֶׁר.
6 ה' עוֹשֶׂה צִדְקָתִים,
וְדִפָּט לְכָל עֲנָקִים.
7 הוּעַ הַגִּיד דַּרְכָיו לְמֹשֶׁה,
מַעֲשָׂיו לְבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
8 ה' חָנָן וְרַב חֶסֶד,
9 לֹא יָכַרְשִׁים לָעוֹלָם;
10 לא עשה לנו כעוונותינו,
ולא גמל לנו על עוונותינו.
11 כי כמרומים שמים על הארץ,
כן גדול חסדו ליראיו.
12 כרחק מזרח ממערב,
כך הרחק פשעינו מעלינו.
13 כרחם אב על בניו,
כן רחם ה' על יראיו.
14 כי ידע מעשינו.
זוכר כי עפר אנחנו.
15 האדם כעשב ימיו.
כפרח השדה כן יפרח.
16 כי רוח תעבור עליו והלך.
מקומו לא יזכור אותו עוד.
17 כי מעולם עד עולם חסדו ה' עם יראיו,
צדקתו לבני בנים;
18 לשומרי בריתו,
לזוכרים לציית מצותיו.
19 ה' כון כסאו בשמים.
מלכותו מושלת בכל.
20 הללו את ה' מלאכיו,
גיבורי חיל, מקיימים דברו,
שמעים בקול דברו.
21 הללו את ה' כל צבאותיו,
עבדיו עושי רצון.
22 הללו את ה' כל מעשיו,
בכל מקומות מלכותו.
הללו את ה' נפשי.
תהילים: קלג
1 ראו מה טוב ומה נעים לאחים לשבת יחד באחדות!
2 כשמן יקר על הראש,
יורד על הזקן,
ואף על זקן אהרן,
יורד על שולי בגדיו. ג כטל חרמון,
יורד על הרי ציון:
כי שם יהוה נותן ברכה,
וחיים לעולם.
משלי: יג
1 בן חכם ישמע לתורת אביו,
וליצ לא ישמע תוכחה.
2 מפרי שפתיו יהנה אדם טוב,
ובוגדים יחפצו חמס.
3 שומר פיו ישמור נפשו.
פותח שפתיו יבוא לאבדון.
4 נפש עצלן חפצה ואין לה,
ותאוות חרוצים תשובע.
5 צדיק שונא שקר,
ורשע מביא חרפה וחרפה.
6 צדק שומר דרך תום,
ורשע מפיל חוטא.
7 יש המעמידים פנים שהם עשירים, ואין להם כלום.
יש המעמידים פנים שהם עניים, ויש להם עושר רב.
8 כופר נפשו של אדם הוא עושרו,
ועני לא ישמע איומים.
9 אור צדיקים יאיר,
ונר רשעים יכבה.
10 רק בגאווה יבואו מריבות,
ועם אלו שומעים עצה חכמה.
11 עושר שנרכש בחוסר יושר יקטן,
והאוסף ביד יצמיח אותו.
12 תקווה נדחית מחליאה את הלב,
וכשהתמלאה תשוקה היא עץ חיים.
13 מי שבז מוסר ישלם עליו,
והמכבד מצווה יזכה לשכר.
14 תורת חכמים היא מעיין חיים,
לשוב ממלכודות המוות.
15 בינה טובה תזכה לחן;
ודרך כופים קשה.
16 כל אדם נבון פועל מדעת,
וכסיל חושף סכלות.
17 שליח רשע ייפול לצרה,
ושלוח אמין ירפא. 18 עוני ובושה יבואו על המסרב למשמעת,
והשומע לתיקון יזכה לכבוד.
19 מתוקה תשוקה שתמלא,
ושובים מתעבים סוטה מרע.
20 הולך עם חכמים יחכם,
וחבר כוסים יסבול רע.
21 רע רודפת חוטאים,
והצלחה יגמול לצדיקים.
22 אדם טוב מוריש נחלה לבני בניו,
ועושר חוטא נשמר לצדיקים.
23 שפע אוכל בשדות עניים,
ועוול יסיר אותו.
24 חוסך בשבט שונא את בנו,
ואוהבו יזהר למשמעתו.
25 צדיק אוכל לשבע נפשו,
ובטן רשעים רעבה.
הברית הישנה: שופטים כא:א - רות א:כב
כא:א וַיִּשְׁבַּע אֶנְשִׁי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְפָּה לֵאמֹר: לֹא יִתֵּן אִישׁ מֵאֵנָנוּ אֶת־בַּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה.
ב וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד־הַעֶרֶב לִפְנֵי אֱלֹהִים, וַיַּרְאוּ קוֹלָם וַיַּבְכוּ בְּכָה מְאֹד.
ג וַיֹּאמְרוּ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מַדּוּעַ הַזֶּה בִּיִשְׂרָאֵל, כִּי־יְחַד שֵׁבֶט אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל?
ד וַיְהִי מָחַר וַיַּשְׁמִיךְ הָעָם, וַיַּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת וְשָׁלָמִים.
ה וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי כָּל־שְׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־עָלָה בַּקָּהָל אֶל־ה'. כי שבועה גדולה נשבעה על אשר לא עלה אל ה' מצפה לאמור, מות יומת יומת.
ו ונחמו בני ישראל על בנימין אחיהם, ויאמרו, שבט אחד נכרת מישראל היום.
ז מה נעשה לנשים לנשארים, והנה נשבענו ביהוה, כי לא נתנו להם מבנותינו לנשים?
ח ויאמרו, מי משבטי ישראל אשר לא עלה אל ה' מצפה? הנה, איש לא בא אל המחנה מיבוש גלעד אל הקהל.
ט וכאשר פקדו את העם, הנה, איש לא היה שם מיושבי יבוש גלעד.
י וַיִּשְׁלַח שָׁם הַקָּהָל שָׁנֵים עֶשְׂרֵה אֶלֶף אִישׁ מִן הַגִּבְרִים וַיְצַו אֹתָם לֹאמֹר: לֹכוּ וְכַיְתוּ אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד בְּפִי חֶרֶב בְּנָשִׁים וְבָלָדִים.
יא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: כָּל-מָשָׁב וְכָל-אִשָּׁה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עִם-אִישׁ.
יב וַיַּמְצָאוּ בֵּין יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת בְּעֲלוֹת בְּתוּלוֹ אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ וַיָּבִיאוּ אֵל-הַמַּחֲנָה שִׁילָה אֲשֶׁר בָּאֶרֶץ כְּנַעַן.
יג וַיַּשְׁלַח כָּל-הַקָּהָל וַיִּדְבְּרוּ אֶל-בְּנֵי בִּנְיָמִין אֲשֶׁר בְּצוּר רִמּוֹן וַיִּקְרָא לָהֶם שָׁלוֹם.
יד וַיָּשָׁב בִּנְיָמִין בַּעֲתָה הַהוּא וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר הַחֲיוּ מִנְּשִׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד וְלֹא-סַפָּק לָהֶם. טו וַיַּחֲרֵב הָעָם עַל בִּנְיָמִין כִּי פָּרַץ ה' בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
טז וַיֹּאמְרוּ זְקֵנֵי הַקָּהֵל מַה נַעֲשֶׂה לְנָשִׁים נָשִׁים לְהַנָּשִׁים נָשִׁים כִּי הֲרִיסוּ שְׁבֶט מֵיִשְׂרָאֵל.
יח וְלֹא נִתָּן לָהֶם נָשָׁא מִבְּנֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר ארור הַנָּתֵן אִשָּׁה לִבִּנְיָמִין.
יט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' מִשָּׁנָה לְשָׁנָה בְּשִׁילָה אֲשֶׁר מִצְפוֹן לַבֵּית אֵלֶּה מֵקֶדֶם הַעוֹלֶה מֵבֵּית אֵלֶּה שֶׁמֶרֶךְ מִנִּגְבָּנָה. 20 וַיְצַו אֶת-בְּנֵי בְנִימִין לֵאמֹר: לֹכוּ וְאַרְבוּ בַּכְּרָמִים.
21 וְרָאוּ וְהִנֵּה, אִם-בְּנוֹת שִׁילוֹ תְצוֹאוּ לִרְקֹד בְּרָקֹדִים, וְצֹאוּ מִן-הַכְּרָמִים וְתַקְשְׁתָּ אִישׁ אֶת-אֵשׁוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וְלָכוּ אֶל-אֶרֶץ בְּנִימִין.
22 וְהָיָה, כִּי-בֹאוּ אֲחֵיהֶם לְהִתְלוֹן אֵלֵינוּ, וַיֹּאמַר לָהֶם: חנְנוּ אֹתָם, כִּי לֹא-נִקְחַנוּ אִישׁ אֵת-אֵשׁוֹ בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא-נִתָּה לָהֶם, אֶלָּא-הָיִיתֶם אֲשֶׁר לֹא-נִקְחַנוּ אִישׁ אֵת-אֵשׁ בַּמִּלְחָמָה.
23 וַיַּעֲשֶׂה כֵּן בְּנֵי בְּנִימִין, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשָׁה כְּמִסְפָּרָם מֵהַרְקֹדִים אֲשֶׁר גָּלוּ, וַיֵּלְכוּ וַיָּשְׁבוּ לַנְחֻשָּׁתָּם, וַיַּבְנוּ אֶת-הַעֲרִים, וַיַּשְׁבוּ בָּהֶם. 24 וַיִּסְעוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֵת הַהוּא, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְצֹאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ.
25 בַּיָּמִים הַהֵּה לֹא הָיָה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
רות א':א ויהי בימי שפטת השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בארץ מואב הוא ואשתו ושני בניו.
ב שם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבואו ארץ מואב וישבו שם.
ג וימת אלימלך איש נעמי והיא נותרה ושני בניה.
ד ויקחו להם נשים מנשי מואב שם האחת ערפה ושם השנייה רות וישבו שם כעשר שנים.
ה מתו שניהם מחלון וכליון והאישה נותרה משני בניה ומאישה. ו ותקום וכלותיה לשוב מארץ מואב כי שמעה בארץ מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם.
ז ותצא מן המקום אשר הייתה שם ושתי כלותיה עמה ותלכו בדרך לשוב ארץ יהודה.
ח ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכו שובו כלה לבית אמה יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם למתים ולי.
ט יתן ה' לכם למצוא מנוחה כלה בבית אישה ותנשק להן ותשא את קולן ותבכו.
י ותאמר לה לא כי נשוב עמכם אל עמך.
יא ותאמר נעמי שובו בנותיי למה תלכו איתי הַעוֹד לִי בָּנִים וְהָיוּ לָכֶם לְעָלָי?
12 שובו בנותיי, לכו לדרככן, כי זקנה אני מִבָּאֵל. אִם אֹמַר תִּקְוָה לִי, אפֿילו אֶל־הַלַּיְלַד אֶל־אֲשֶׁר אֶל־אֲשֶׁר לִי אֲשֶׁר הַלַּיְלָה וְגַם־אֶלֶד בָּנִים.
13 הַחֲכִינְתֶּם עַד־יְגְדוּלִים? הַמִּתְעַנְתֶּם מֵאֲשֶׁר לָכֶם? לֹא, בנותיי, כִּי מְאֹד צָעֵר לִי מִשֶּׁמֶנֶת, כִּי יָד־יְהוָה יָצָא עָלַי.
14 וַתִּשְׂאוּ קוֹלָם וַבְּכוּ שׁוּבָה, וַתִּשְׁקֶה עָרְפָּה לַחֲמֶתּה, וּרוּת תְצַמְרָה עִמָּהּ.
15 וַתֹּאמֶר, הִנֵּה גִּיסְתֶךָ שָׁבָה אֶל־עַמָּהּ וְאֶל־אֱלֹהֶיהָ, שׁוּבְתָּ אַחֲרֵי גִּיסְתֶךָ.
טז ותאמר רות אל תתחנני לעזבך ולשוב מאחריך כי אהיה אשר תלכי, אלך, ואיפה שתלני, אהיה עמך עמי, ואלהיך אלהי.
ז אהיה אשר תמותי, אמות, ושם אקבר. יעשה לי ה' כן וכה עוד, אם רק המות יפריד ביניך.
יח ותרא כי נחושה היא ללכת עמה, ותחדל לדבר אליה.
ט ותלכו שתיהן עד בואו בית לחם. ויהי כבואן בית לחם, ותמה כל העיר סביבם, ותאמרו: "היא נעמי זו?" 20 ותאמר להם, "אל תקראו לי נעמי, קראו לי מרה, כי מר בי שדי.
21 מלאה יצאתי, וה' השבני הביתה; למה תקראו לי נעמי, וה' העיד בי, ושדי ענה עלי?"
22 ותשב נעמי, ורות המואבייה כלתה עמה, אשר חזרה מארץ מואב; ויבאו בית לחם בראשית קציר השעורים.
הברית החדשה: יוחנן ד':4 - 22
ד':4 הוא היה צריך לעבור דרך שומרון.
5 ויבוא אל עיר בשומרון, הנקראת שכם, סמוכה לחלקת האדמה אשר נתן יעקב לבנו יוסף.
6 שם הייתה באר יעקב. וישוע, עייף ממסעו, ישב על הבאר. זה היה בערך בשעה השישית.
7 אישה משומרון באה לשאוב מים. ישוע אמר לה: "הנה לי לשתות."
8 כי תלמידיו הלכו העיר לקנות אוכל.
9 האישה השומרונית אמרה לו: "איך אתה, בהיותך יהודי, מבקש ממני לשתות, אישה שומרונית?" (כי יהודים אינם מתעסקים עם שומרוני.)
10 ענה לה ישוע: "אילו ידעת את מתנת האלוהים ומי הוא האומר לך 'תן לי לשתות', היית שואלת ממנו והוא היה נותן לך מים חיים."
11 האישה אמרה לו: "אדוני, אין לך מה לשאוב, והבאר עמוקה. מאיפה לך את המים החיים האלה?
12 האם אתה גדול מיעקב אבינו, אשר נתן לנו את הבאר, ושתה ממנה בעצמו, כמו גם בניו ובהמותיו?"
13 ענה לה ישוע: "כל השותה מהמים האלה יצמא שוב,
14 אבל מי שישתה מהמים אשר אתן לו לא יצמא שוב לעולם, כי המים אשר אתן לו יהפכו בו למקור מים נובעים לחיי עולם."
15 אמרה אליו האישה: "אדוני, תן לי את המים האלה, כדי שלא אצמא, וגם לא אבוא לכאן לשאוב."
16 אמר לה ישוע: "לכי, קראי לבעלך, ובואי הנה."
17 ענתה האישה: "אין לי בעל." אמר לה ישוע: "נכון אמרת, 'אין לי בעל',
18 כי חמישה בעלים היו לך, וזה שיש לך עכשיו אינו בעלך. אמת אמרת."
19 אמרה לו האישה: "אדוני, אני רואה שאתה נביא.
20 אבותינו עבדו בהר הזה, ואתם היהודים אומרים שבירושלים נמצא המקום שבו ישתחוו."
21 אמר לה ישוע: "אישה, האמיני לי, תבוא שעה שבה לא בהר הזה ולא בירושלים תעבדו את האב. 22 אתם סוגדים למה שאינכם יודעים. אנחנו סוגדים למה שאנו יודעים, כי מהיהודים היא הישועה."
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
