FEBRUARY 9
PSALMS: 9, 39, 69, 99, 129
PROVERBS: 9
OLD TESTAMENT: JUDGES 13:1 - 14:20
NEW TESTAMENT: JOHN 1:29 - 51
PSALMS: 9
1 I will give thanks to the LORD with my whole heart.
I will tell of all your marvelous works.
2 I will be glad and rejoice in you.
I will sing praise to your name, O Elyon.
3 When my enemies turn back,
They stumble and perish in your presence.
4 For you have maintained my right and my cause.
You sit on the throne judging righteously.
5 You have rebuked the nations.
You have destroyed the wicked.
You have blotted out their name forever and ever.
6 The enemy is overtaken by endless ruin.
The very memory of the cities which you have overthrown has perished.
7 But the LORD reigns forever.
He has prepared his throne for judgment.
8 He will judge the world in righteousness.
He will administer judgment to the peoples in uprightness.
9 The LORD will also be a high tower for the oppressed;
A high tower in times of trouble.
10 Those who know your name will put their trust in you,
For you, LORD, have not forsaken those who seek you.
11 Sing praises to the LORD, who dwells in Tziyon,
And declare among the people what he has done.
12 For he who avenges blood remembers them.
He doesn't forget the cry of the afflicted.
13 Have mercy on me, LORD.
See my affliction by those who hate me,
And lift me up from the gates of death;
14 That I may show forth all your praise.
In the gates of the daughter of Tziyon I will rejoice in your salvation.
15 The nations have sunk down in the pit that they made;
In the net which they hid, their own foot is taken.
16 The LORD has made himself known.
He has executed judgment.
The wicked is snared by the work of his own hands.
Meditation.
Selah.
17 The wicked shall be turned back to She'ol,
Even all the nations that forget God.
18 For the needy shall not always be forgotten,
Nor the hope of the poor perish forever.
19 Arise, LORD! Don't let man prevail.
Let the nations be judged in your sight.
20 Put them in fear, LORD.
Let the nations know that they are only men.
Selah.
PSALMS: 39
1 I said, "I will watch my ways, so that I don't sin with my tongue.
I will keep my mouth with a bridle while the wicked is before me."
2 I was mute with silence.
I held my shalom, even from good.
My sorrow was stirred.
3 My heart was hot within me.
While I meditated, the fire burned:
I spoke with my tongue:
4 "LORD, make me to know my end,
What is the measure of my days.
Let me know how frail I am.
5 Behold, you have made my days hand breadths.
My lifetime is as nothing before you.
Surely every man stands as a breath."
Selah.
6"Surely every man walks like a shadow.
Surely they busy themselves in vain.
He heaps up, and doesn't know who shall gather.
7 Now, Lord, what do I wait for?
My hope is in you.
8 Deliver me from all my transgressions.
Don't make me the reproach of the foolish.
9 I was mute, I didn't open my mouth,
Because you did it.
10 Remove your scourge away from me.
I am overcome by the blow of your hand.
11 When you rebuke and correct man for iniquity,
You consume his wealth like a moth.
Surely every man is but a breath."
Selah.
12 "Hear my prayer, LORD,
and give ear to my cry.
Don't be silent at my tears.
For I am a stranger with you,
A sojourner, as all my fathers were.
13 Oh spare me, that I may recover strength,
Before I go away, and be no more."
PSALMS: 69
1 Save me, God,
For the waters have come up to my neck!
2 I sink in deep mire, where there is no foothold.
I have come into deep waters, where the floods overflow me.
3 I am weary with my crying.
My throat is dry.
My eyes fail, looking for my God.
4 Those who hate me without a cause are more than the hairs of my head.
Those who want to cut me off, being my enemies wrongfully, are mighty.
I have to restore what I didn't take away.
5 God, you know my foolishness.
My sins aren't hidden from you.
6 Don't let those who wait for you be put to shame through me,
Lord GOD of Hosts.
Don't let those who seek you be brought to dishonor through me,
God of Yisra'el.
7 Because for your sake, I have borne reproach.
Shame has covered my face.
8 I have become a stranger to my brothers,
An alien to my mother's children.
9 For the zeal of your house consumes me.
The reproaches of those who reproach you have fallen on me.
10 When I wept and I fasted,
That was to my reproach.
11 When I made sackcloth my clothing,
I became a byword to them.
12 Those who sit in the gate talk about me.
I am the song of the drunkards.
13 But as for me, my prayer is to you, LORD, in an acceptable time.
God, in the abundance of your loving kindness,
answer me in the truth of your salvation.
14 Deliver me out of the mire, and don't let me sink.
Let me be delivered from those who hate me, and out of the deep waters.
15 Don't let the flood waters overwhelm me,
Neither let the deep swallow me up.
Don't let the pit shut its mouth on me.
16 Answer me, LORD, for your loving kindness is good.
According to the multitude of your tender mercies, turn to me.
17 Don't hide your face from your servant, For I am in distress.
Answer me speedily!
18 Draw near to my soul, and redeem it.
Ransom me because of my enemies.
19 You know my reproach, my shame, and my dishonor.
My adversaries are all before you.
20 Reproach has broken my heart, and I am full of heaviness.
I looked for some to take pity, but there was none;
For comforters, but I found none.
21 They also gave me gall for my food.
In my thirst, they gave me vinegar to drink.
22 Let their table before them become a snare.
May it become a retribution and a trap.
23 Let their eyes be darkened, so that they can't see.
Make their loins continually to shake.
24 Pour out your indignation on them.
Let the fierceness of your anger overtake them.
25 Let their habitation be desolate.
Let no one dwell in their tents.
26 For they persecute him whom you have wounded.
They tell of the sorrow of those whom you have hurt.
27 Charge them with crime upon crime.
Don't let them come into your righteousness.
28 Let them be blotted out of the book of life,
And not be written with the righteous.
29 But I am in pain and distress.
Let your yeshu`ah, God, protect me.
30 I will praise the name of God with a song,
And will magnify him with thanksgiving.
31 It will please the LORD better than an ox,
Or a bull that has horns and hoofs.
32 The humble have seen it, and are glad.
You who seek after God, let your heart live.
33 For the LORD hears the needy,
And doesn't despise his captive people.
34 Let heaven and eretz praise him;
The seas, and everything that moves therein!
35 For God will save Tziyon, and build the cities of Yehudah.
They shall settle there, and own it.
36 The children also of his servants shall inherit it.
Those who love his name shall dwell therein.
PSALMS: 99
1 The LORD reigns!
Let the peoples tremble.
He sits enthroned among the Keruvim.
Let the eretz be moved.
2 The LORD is great in Tziyon.
He is high above all the peoples.
3 Let them praise your great and awesome name.
He is Holy!
4 The King's strength also loves justice.
You do establish equity.
You execute justice and righteousness in Ya`akov.
5 Exalt the LORD our God.
Worship at his footstool.
He is Holy!
6 Moshe and Aharon were among his Kohanim,
Shemu'el among those who call on his name;
They called on the LORD, and he answered them.
7 He spoke to them in the pillar of cloud.
They kept his testimonies,
The statute that he gave them.
8 You answered them, LORD our God.
You are a God who forgave them,
Although you took vengeance for their doings.
9 Exalt the LORD, our God.
Worship at his holy hill,
For the LORD, our God, is holy!
PSALMS: 129
1 Many times have they afflicted me from my youth up.
Let Yisra'el now say,
2 Many times have they afflicted me from my youth up,
Yet they have not prevailed against me.
3 The plowers plowed on my back.
They made their furrows long.
4 The LORD is righteous.
He has cut apart the cords of the wicked.
5 Let them be put to shame and turned backward,
All those who hate Tziyon.
6 Let them be as the grass on the housetops,
Which withers before it grows up;
7 With which the reaper doesn't fill his hand,
Nor he who binds sheaves, his bosom.
8 Neither do those who go by say,
"The blessing of the LORD be on you.
We bless you in the name of the LORD."
PROVERBS: 9
1 Wisdom has built her house.
She has carved out her seven pillars.
2 She has prepared her meat.
She has mixed her wine.
She has also set her table.
3 She has sent out her maidens.
She cries from the highest places of the city:
4 "Whoever is simple, let him turn in here!"
As for him who is void of understanding, she says to him,
5 "Come, eat some of my bread,
Drink some of the wine which I have mixed!
6 Leave your simple ways, and live.
Walk in the way of understanding."
7 He who corrects a mocker invites insult.
He who reproves a wicked man invites abuse.
8 Don't reprove a scoffer, lest he hate you.
Reprove a wise man, and he will love you.
9 Instruct a wise man, and he will be still wiser.
Teach a righteous man, and he will increase in learning.
10 The fear of the LORD is the beginning of wisdom.
The knowledge of the Holy One is understanding.
11 For by me your days will be multiplied.
The years of your life will be increased.
12 If you are wise, you are wise for yourself.
If you mock, you alone will bear it.
13 The foolish woman is loud,
Undisciplined, and knows nothing.
14 She sits at the door of her house,
On a seat in the high places of the city,
15 To call to those who pass by,
Who go straight on their ways,
16 "Whoever is simple, let him turn in here."
As for him who is void of understanding, she says to him,
17 "Stolen water is sweet.
Food eaten in secret is pleasant."
18 But he doesn't know that the dead are there,
That her guests are in the depths of She'ol.
OLD TESTAMENT: JUDGES 13:1 - 14:20
13:1 The children of Yisra'el again did that which was evil in the sight of the LORD; and the LORD delivered them into the hand of the Pelishtim forty years. 2 There was a certain man of Tzor`ah, of the family of the Dani, whose name was Manoach; and his wife was barren, and didn't bear. 3 The angel of the LORD appeared to the woman, and said to her, See now, you are barren, and don't bear; but you shall conceive, and bear a son. 4 Now therefore please beware and drink no wine nor strong drink, and don't eat any unclean thing: 5 for, behold, you shall conceive, and bear a son; and no razor shall come on his head; for the child shall be a Nazir to God from the womb: and he shall begin to save Yisra'el out of the hand of the Pelishtim. 6 Then the woman came and told her husband, saying, A man of God came to me, and his face was like the face of the angel of God, very awesome; and I didn't ask him whence he was, neither did he tell me his name: 7 but he said to me, Behold, you shall conceive, and bear a son; and now drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing; for the child shall be a Nazir to God from the womb to the day of his death. 8 Then Manoach entreated the LORD, and said, Oh, Lord, please let the man of God whom you did send come again to us, and teach us what we shall do to the child who shall be born. 9 God listened to the voice of Manoach; and the angel of God came again to the woman as she sat in the field: but Manoach, her husband, wasn't with her. 10 The woman made haste, and ran, and told her husband, and said to him, Behold, the man has appeared to me, who came to me the [other] day. 11 Manoach arose, and went after his wife, and came to the man, and said to him, Are you the man who spoke to the woman? He said, I am. 12 Manoach said, Now let your words happen: what shall be the ordering of the child, and [how] shall we do to him? 13 The angel of the LORD said to Manoach, Of all that I said to the woman let her beware. 14 She may not eat of anything that comes of the vine, neither let her drink wine or strong drink, nor eat any unclean thing; all that I commanded her let her observe. 15 Manoach said to the angel of the LORD, I pray you, let us detain you, that we may make ready a kid for you. 16 The angel of the LORD said to Manoach, Though you detain me, I won't eat of your bread; and if you will make ready a burnt offering, you must offer it to the LORD. For Manoach didn't know that he was the angel of the LORD. 17 Manoach said to the angel of the LORD, What is your name, that when your words happen, we may honor you? 18 The angel of the LORD said to him, Why do you ask after my name, seeing it is wonderful? 19 So Manoach took the kid with the meal-offering, and offered it on the rock to the LORD: and [the angel] did wondrously, and Manoach and his wife looked on. 20 For it happened, when the flame went up toward the sky from off the altar, that the angel of the LORD ascended in the flame of the altar: and Manoach and his wife looked on; and they fell on their faces to the ground. 21 But the angel of the LORD did no more appear to Manoach or to his wife. Then Manoach knew that he was the angel of the LORD. 22 Manoach said to his wife, We shall surely die, because we have seen God. 23 But his wife said to him, If the LORD were pleased to kill us, he wouldn't have received a burnt offering and a meal-offering at our hand, neither would he have shown us all these things, nor would at this time have told such things as these. 24 The woman bore a son, and named him Shimshon: and the child grew, and the LORD blessed him. 25 The Spirit of the LORD began to move him in Machane-Dan, between Tzor`ah and Eshta'ol.
14:1 Shimshon went down to Timnah, and saw a woman in Timnah of the daughters of the Pelishtim. 2 He came up, and told his father and his mother, and said, I have seen a woman in Timnah of the daughters of the Pelishtim: now therefore get her for me as wife. 3 Then his father and his mother said to him, Is there never a woman among the daughters of your brothers, or among all my people, that you go to take a wife of the uncircumcised Pelishtim? Shimshon said to his father, Get her for me; for she pleases me well. 4 But his father and his mother didn't know that it was of the LORD; for he sought an occasion against the Pelishtim. Now at that time the Pelishtim had rule over Yisra'el. 5 Then went Shimshon down, and his father and his mother, to Timnah, and came to the vineyards of Timnah: and, behold, a young lion roared against him. 6 The Spirit of the LORD came mightily on him, and he tore him as he would have torn a kid; and he had nothing in his hand: but he didn't tell his father or his mother what he had done. 7 He went down, and talked with the woman, and she pleased Shimshon well. 8 After a while he returned to take her; and he turned aside to see the carcass of the lion: and, behold, there was a swarm of bees in the body of the lion, and honey. 9 He took it into his hands, and went on, eating as he went; and he came to his father and mother, and gave to them, and they ate: but he didn't tell them that he had taken the honey out of the body of the lion. 10 His father went down to the woman: and Shimshon made there a feast; for so used the young men to do. 11 It happened, when they saw him, that they brought thirty companions to be with him. 12 Shimshon said to them, Let me now put forth a riddle to you: if you can declare it to me within the seven days of the feast, and find it out, then I will give you thirty linen garments and thirty changes of clothing; 13 but if you can't declare it to me, then shall you give me thirty linen garments and thirty changes of clothing. They said to him, Put forth your riddle, that we may hear it. 14 He said to them, Out of the eater came forth food, Out of the strong came forth sweetness. They couldn't in three days declare the riddle. 15 It happened on the seventh day, that they said to Shimshon's wife, Entice your husband, that he may declare to us the riddle, lest we burn you and your father's house with fire: have you called us to impoverish us? is it not [so]? 16 Shimshon's wife wept before him, and said, You do but hate me, and don't love me: you have put forth a riddle to the children of my people, and haven't told it me. He said to her, Behold, I haven't told it my father nor my mother, and shall I tell you? 17 She wept before him the seven days, while their feast lasted: and it happened on the seventh day, that he told her, because she pressed him sore; and she told the riddle to the children of her people. 18 The men of the city said to him on the seventh day before the sun went down, What is sweeter than honey? and what is stronger than a lion? He said to them, If you hadn't plowed with my heifer, You wouldn't have found out my riddle. 19 The Spirit of the LORD came mightily on him, and he went down to Ashkelon, and struck thirty men of them, and took their spoil, and gave the changes [of clothing] to those who declared the riddle. His anger was kindled, and he went up to his father's house. 20 But Shimshon's wife was [given] to his companion, whom he had used as his friend.
NEW TESTAMENT: JOHN 1:29 - 51
1:29 On the next day, he saw Yeshua coming to him, and said, "Behold, the Lamb of God, who takes away the sin of the world!
30This is he of whom I said, 'After me comes a man who is preferred before me, for he was before me.'
31 I didn't know him, but for this reason I came immersing in water: that he would be revealed to Yisra'el."
32 Yochanan testified, saying, "I have seen the Spirit descending like a dove out of heaven, and it remained on him.
33 I didn't recognize him, but he who sent me to immerse in water, he said to me, 'On whoever you will see the Spirit descending, and remaining on him, the same is he who immerses in the Ruach HaKodesh.'
34 I have seen, and have testified that this is the Son of God."
35 Again, on the next day, Yochanan was standing with two of his talmidim,
36and he looked at Yeshua as he walked, and said, "Behold, the Lamb of God!"
37 The two talmidim heard him speak, and they followed Yeshua.
38 Yeshua turned, and saw them following, and said to them, "What are you looking for?" They said to him, "Rabbi" (which is to say, being interpreted, Teacher), "where are you staying?"
39 He said to them, "Come, and see." They came and saw where he was staying, and they stayed with him that day. It was about the tenth hour.
40 One of the two who heard Yochanan, and followed him, was Andrai, Shim`on Kefa's brother.
41 He first found his own brother, Shim`on, and said to him, "We have found the Messiah!" (which is, being interpreted, Anointed One).
42 He brought him to Yeshua. Yeshua looked at him, and said, "You are Shim`on the son of Yonah. You shall be called Kefa" (which is by interpretation, Rock).
43 On the next day, he was determined to go forth into the Galil, and he found Pilipos. Yeshua said to him, "Follow me."
44 Now Pilipos was from Beit-Tzaidah, of the city of Andrai and Kefa.
45 Pilipos found Natan'el, and said to him, "We have found him, of whom Moshe in the law, and the prophets, wrote: Yeshua of Natzeret, the son of Yosef."
46 Natan'el said to him, "Can any good thing come out of Natzeret?" Pilipos said to him, "Come and see."
47 Yeshua saw Natan'el coming to him, and said about him, "Behold, an Yisra'elite indeed, in whom is no deceit!"
48 Natan'el said to him, "How do you know me?" Yeshua answered him, "Before Pilipos called you, when you were under the fig tree, I saw you."
49 Natan'el answered him, "Rabbi, you are the Son of God! You are King of Yisra'el!"
50 Yeshua answered him, "Because I told you, 'I saw you underneath the fig tree,' do you believe? You will see greater things than these!"
51 He said to him, "Most assuredly, I tell you, hereafter you will see heaven opened, and the angels of God ascending and descending on the Son of Man."
9 בפברואר
תהילים: ט, לט, פט, נט, קכט
משלי: ט
הברית הישנה: שופטים י"ג:1 - 14:20
הברית החדשה: יוחנן א':29 - 51
תהילים: ט
1 אודה לה' בכל לבי. אספר את כל נפלאותיך. 2 אשמח ואשמח בך. אשיר לשמך, עליון. 3 כאשר ישובו אויבי,
יעדלו ואאבדו לפניך. 4 כי שמרת את משפטי ואת משפטי. אתה יושב על כסא ושופט בצדק. 5 גערת בגויים. השמדת רשעים. מחית את שמם לנצח נצחים. 6 האויב נכבש על ידי חורבן אין קץ.
זיכרון הערים אשר הרסת אבד.
7 כי ה' מלך לנצח. הוא הכין את כסאו למשפט.
8 הוא ישפוט תבל בצדק. הוא ישפוט עמים ביושר.
9 ויהיה ה' למגדל לעשוקים; מגדל בעת צרה.
10 יודעי שמך יבטחו בך,
כי לא עזבת ה' את מבקשיך.
11 שירו לה' יושב בציון,
וספרו בעמים את מעשיו.
12 כי גואל דם זוכר אותם. לא שכח צעקת עניים.
13 רחמני ה'. ראה צרותי על ידי שונאי,
והרים אותי משערי מות;
14 למען אספר את כל תהלתך. בשערי בת ציון אשמח בישועתך.
15 גויים שקעו בבור אשר טמנו; ברשת אשר טמנו, רגלם נלכדה.
16 ה' גילה. הוא עשה משפט. רשע נלכד במעשה ידיו. הרהור. סלה.
17 רשעים ישובו שאול,
וכל הגויים שוכחים את אלוהים.
18 כי לא תמיד יישכח נזקקים,
ולא תאבד תקוות עניים לנצח.
19 קום ה'! אל תגבר האדם. ישפטו גויים לפניך.
20 הפחד אותם ה'. ידעו גויים כי רק בני אדם הם. סלה. תהילים: לט
1 אמרתי "אשמור דרכי פן אחטא בלשוני.
אשמור פי ברסן בעוד רשע לפניי."
2 דוממתי.
אחזרי שלום מטוב.
יגוניי התעורר.
3 לבי חם בקרבי.
בהרהרי אש בערה.
אדברתי בלשוני:
4 "ה', הודיעני אחרית,
מה מידת ימי.
הודיעני כמה שברירי.
5 הנה, עשית ימי כרוחות יד.
חייי כאין לפניך.
אם כי כרוח יעמד כל אדם."
סלה. 6 "אכן כצל הולך כל איש.
אכן לשווא יעבדו.
ערום ולא ידע מי יאסוף.
7 עתה, ה', למה אחכה?
בך תקוותי.
8 הצילני מכל פשעי.
אל תעשהני לחרפת כסילים.
9 אילם הייתי, לא פתחתי פי,
כי אתה עשית זאת.
10 הסר מכתך ממני.
מכת ידך נפגעה.
11 כי תגער ותתקן את האדם על עוון,
כעש תכלה את עושרו.
אכן כל אדם הוא נשימה."
סלה.
12 "שמע יהוה תפילתי,
והאזין לצעקתי.
אל תשתוק בדמעתי.
כי גר אנכי עמך,
וגור ככל אבותיי.
13 חסוך עלי, ואוכל לשוב כוח,
בטרם אלך ואינני עוד."
תהילים: ס"ט
1 הושיעני אלוהים, כי עלו מים עד צוארי!
2 טבעתי בבוץ עמוק, אין מדרך, באתי למים עמוקים, נהרות שטפו אותי.
3 יגאה בצעקי, גרוני יבש, עיני כלו, מחפשות את אלוהי.
4 רבים משערות ראשי שונאי חנם.
גיבורים הם אויבי חוצב.
עליי להשיב את אשר לא לקחתי.
5 אלוהים, אתה יודע טיפשותי.
חטאיי לא נסתרים ממך.
6 אל יתביישו ממני מחייכיך,
אדוני יהוה צבאות.
אל יתביישו ממני מבקשיך,
אלוהי ישראל. 7 כי למענך נשאתי חרפה. בושה כיסתה פני. 8 זר הייתי לאחי,
זר לבני אמי. 9 כי קנאת ביתך אוכלת אותי. חרפות מחרידיך נפלו עליי. 10 בכיתי וצמתי,
הייתה לחרפתי. 11 כאשר שמתי שק לבושתי,
הייתי להם לשם מילה. 12 יושבי השער מדברים עליי.
אני שירת שיכורים. 13 ואתי תפילתי אליך, יהוה, בעת רצונה. אלוהים, ברוב חסדך,
ענני באמת ישועתך. 14 הצילי אותי מהבוץ ואל תשקעי.
הַנִּצְלֵעַ מִשְׁנֵינַי וּמִמַּיִם מְעֲמֹקִים.
15 אַל־תִּשְׁטֵנִי מִמָּהָם וְאַל־תִּבְלֵעַנִי מִמָּהָם.
אַל־תִּסְתֹּר פִּיהּ עָלַי.
16 עַנְנִי יְהוָה כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ.
כְּרוֹב חַסְדֶּךָ פָּנִי אֵלַי.
17 אַל־תִּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי־צָרָק אֲנִי.
מָהֵר עַנְנִי.
18 גָּרַב אֶל־נַפְשִׁי וְגָדֵּהּ.
פֹּדֵּנִי מִפְּנֵי צַדִּי.
19 תֵּדַעַת חִרְפִּי וְכַרְפִּי.
כָּל־צְרִיבַי לְפָנֶיךָ.
20 חִרְפָּה שָׁבְרָה אֶת־לִבִּי וְאַתָּה מִתְעֲבֹד.
חִפְשִׁיתִי וְכַרְפִּי אֵין.
22 חִרְפָּה שָׁבְרָה אֶת־לִבִּי וְאַתָּה מִתְעֲבֹד.
חִפְשִׁיתִי לִבִּי וְאַתָּה מִתְעֲבֹד.
אֲשֶׁר חִפְשִׁי וְאֵין.
מְנַחְמִים וְאֵינָן. 21 וגם נתנו לי מרה למאכל. בצמאוני, שקו לי חומץ. 22 יהיה שולחנם לפניהם למלכודת. יהיה לנקמה ולמלכודת. 23 תחשכו עיניהם, ולא יוכלו לראות. הרעידו מתניהם תמיד. 24 שפוך עליהם את זעמך. יהי חרון אפסך משיג אותם. 25 יהיה שוממה מגוריהם. אל תשב איש באוהליהם. 26 כי רודפים את אשר פצעת. מספרים צער פגעתם. 27 האשים אותם פשע על פשע. אל תבואו לצדקתך. 28 ימחו אותם מספר החיים,
ולא ייכתבו עם צדיקים. 29 אני צר ובצר.
יִשְׁמֹר אֱלֹהִים אֶת־שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁירָה,
וְאֶגְדַּלֵּל אוֹ בְּתוֹדָה.
1 יְחַפֵּה יְהוָה מִשּׁוֹר,
מִפְּרַס קָרָנִים וְפָרְסוֹת.
32 עֲנָוִים רָאוּ וְשָׂמְחוּ.
מְדַרְשִׁים אֶת־אֱלֹהִים, לִבְכֶם חַי.
33 כִּי שָׁמַע יְהוָה אֲבִיִּים,
וְלֹא בֹז אֶת־עַמּוֹ שְׁבוּי.
34 יִהְדְּלוּ אוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ,
יָמִים וְכָל־רֹשֶׁם בָּהֶם!
35 כִּי יוֹשִׁיע אֱלֹהִים אֶת־צִיּוֹן, וְבָנָה אֶת־עֲרֵי יְהוּדָה,
וְיָשְׁבוּ שָׁם וְיַרְשְׁנָה.
36 וּבְנֵי־עַבְדָיו יְרָשְׁנָה,
אֲהֲבֵי שְׁמוֹ יָשְׁכוּ בָּהּ.
תהילים: 99
1 ה' מלך! ירעדו עמים. יושב בכרובים. תזוז הארץ. 2 גדול ה' בציון. גבה מכל עמים. 3 יהללו את שמך הגדול והנורא. קדוש הוא! 4 וגם גבורת מלך אוהבת צדק. אתה מכין יושר. צדק ומשפט אתה עושה ביעקב. 5 רוממו את ה' אלוהינו. השתחוו להדומיו. קדוש הוא! 6 משה ואהרן היו בכהניו,
שמואל בקוראי שמו; אל ה' קראו ויענם.
7 בעמוד ענן דבר אליהם. עדותיו שמרו,
חוקה אשר נתן להם. 8 עניתם יהוה אלהינו. אתה אלהים סלח להם,
אף על פי שנקמת על מעשיהם.
9 השמיעו את יהוה אלהינו. השתחוו להר קדשו,
כי קדוש יהוה אלהינו!
תהילים: קכט
1 פעמים רבות עינו אותי מנעורי.
יאמר עתה ישראל,
2 פעמים רבות עינו אותי מנעורי,
ולא גברו עליי.
3 חורשים חרשו.
האריכו תלמיהם.
4 צדיק יהוה. כרת חבלי רשעים.
5 יתביישו ויפנו אחור,
כל שונאי ציון.
6 יהיו כחרב על גגות,
אשר יבלל בטרם יצמח;
7 אשר לא ימלא בו קוצר את ידו,
ולא קושר אלומות את חיקו.
8 ולא יאמרו העוברים,
"ברכת ה' עליכם.
אנו מברכים אתכם בשם ה'."
משלי: ט
1 חכמה בנתה ביתה,
היא חצבה שבעת עמודיה,
2 הכינה את מאכלה,
היא ערבבה את יינתה,
והיא ערכה את שולחנה,
3 היא שלחה את נערותיה,
היא צועקת ממרומי העיר:
4 "מי תם, יפנה הנה!"
ולא מי שאין לו תבונה, היא אומרת לו,
5 "בוא אכול מלחמי,
שתה מן היין אשר ערבתי!
6 עזבו את דרכי התמימות שלכם וחיו,
לכו בדרך תבונה."
7 מתקן לֵץ מזמין עלבון. מוכיח רשע מזמין גידופים. 8 אל תגער לֵץ, פן ישנאך. מוכיח חכם, והוא יאהב אותך. 9 הורה חכם, והוא יהיה חכם עוד יותר. למד צדיק, והוא יגדל בלימוד. 10 יראת ה' היא ראשית חכמה. ידיעת הקדוש היא תבונה. 11 כי בי ירבו ימיך. ירבו שנות חייך. 12 אם חכם אתה, חכם אתה לעצמך. אם תלעג, אתה לבדך תישא. 13 אישה טיפשה קולנית,
בלתי ממושמעת, ולא יודעת דבר.
14 יושבת בפתח ביתה,
על מושב בבמות העיר,
15לקרוא לעוברים,
להולכים ישרים בדרכם,
16"מי תם, יפנה הנה."
ולמי חסר תבונה, היא אומרת לו,
17"מים גנובים מתוקים,
אוכל בסתר טעים."
18אך אינו יודע כי מתים שם,
כי אורחיה במעמקי שאול.
הברית הישנה: שופטים י"ג:1 - י"ד:20
י"ג:1 וַיַּסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲשֶׂה אֶת הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְתַן יְהוָה אֹתָם בְּיַד הַפְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה. ב וְאִישׁ מְצָרֶעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִים וְלֹא יָלַדָּה. ג וַיַּרְא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתָּ וְהָרַת וְלֹא יָלַדְתָּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשְׁמֹרְתָּ נָא וְלֹא תִשְׁתִּי יַיִן וְשֶׁקֶר וְלֹא תֹאכְלִי כָּל טְמֵא. 5 כי הִנֵּה הָרַת וְיָלַדְתָּ בֵּן וְלֹא יָעָה עַל רֹאשׁוֹ כִּי הַיְלָד לְנֶזִיר לָאֱלֹהִים מֵרֶחֶם וְהוּא יָחַל לַהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּרְחָן.ו ותבא האישה ותגד לבעלה לאמר: איש אלהים בא אלי ופניו כפני מלאך האלהים נורא מאוד; ולא שאלתיו מאין הוא, ולא הגיד לי את שמו. ז ויאמר אלי: הנה הרה וילדת בן; ועתה אל תשתי יין ומשקה חזק, ואל תאכל כל טמא; כי נזיר יהיה הילד לאלוהים מן הרחם ועד יום מותו. ח ויחנן מנוח אל ה' ויאמר: ה' ישוב נא אלינו איש האלהים אשר שלחת, וילמדנו מה נעשה לילד אשר יולד. ט וישמע אלהים בקול מנוח; וישב מלאך האלהים אל האישה וישב היא בשדה, ומנוח אישה לא היה עמה. י ותמהר האישה ותרוץ ותגד לאישה ותאמר לו הנה האיש נראה אלי אשר בא אלי ביום אחר. יא יקם מנוח וילך אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר אליו האת האיש אשר דבר אל האישה ויאמר אני. יב ויאמר מנוח עתה יהיו דבריך מה יהיה צו הילד ואיך נעשה לו. יג ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי לאישה השמרה לה יד מכל אשר יצא מן הגפן לא תאכל ויין ושכר לא תשתה ולא תאכל כל טמא כל אשר צויתה תשמור. טו ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצור נא ונאכל לך ונאכל לך גדי טז ויאמר מלאך ה' אל מנוח, גם אם תעצורני, לא אאכל מלפתך; ואם תכין עולה, הקריבה לה'. כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. יז ויאמר מנוח אל מלאך ה', מה שמך, כי בהיות דבריך, נכבדך? יח ויאמר אליו מלאך ה', למה תשאל בשמי, והנה הוא נפלא? יט ויקח מנוח את הגדי ואת המנחה, ויקריב אותו על הסלע לה', ויפלה, ומנוח ואשתו רואים. 20 ויהי, כאשר עלתה הלהבה מעל המזבח השמימה, ועלה מלאך ה' בלהבת המזבח, ומנוח ואשתו רואים, ויפלו על פניהם ארצה. 21 ולא עוד נראה מלאך ה' אל מנוח ואל אשתו. אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. 22 אמר מנוח לאשתו: "מות נמות כי ראינו את האלהים." 23 ותאמר לו אשתו: "אילו חפץ ה' להמית אותנו, לא היה מקבל מידנו עולה ומנחה, ולא היה מגלה לנו את כל הדברים האלה, ולא היה מגיד כזאת בעת הזאת." 24 ותלד האישה בן, ותקרא את שמו שמשון, והילד גדל, ויברך אותו ה'. 25 ותחל רוח ה' לנגש בו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאול."
יד:א וירד שמשון תמנה וירא אשה בתמנה מבנות הפלשתים ב ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר ראיתי אשה בתמנה מבנות הפלשתים ועתה קח אותה לי לאישה ג ויאמר אליו אביו ואמו האין אשה בבנות אחיך ובכל עמי כי תלך לקחת אשה מהפלשתים הערלים ויאמר שמשון לאביו קח אותה לי כי היא בעיניי ד ולא ידעו אביו ואמו כי מאת ה' זה כי בקש עילה בפלשתים ובעת ההיא משלכים הפלשתים בישראל ה וירד שמשון ואביו ואמו תמנה ויבואו אל כרמי תמנה והנה בקר שאג עליו ו ותצלח עליו רוח ה' חזקה וייקרע אותו כאשר יקרע גדי ולא היה בידו דבר ולא הגיד לאביו ולאימו את אשר עשה. ז וירד וידבר עם האישה ותמצא חן בעיני שמשון. ח לאחר ימים שב לקחתה ויפנה לראות את נבלת האריה והנה נחיל דבורים בגוף האריה ודבש. ט ויקח בידיו וילך ויאכל ויבא אל אביו ואמו ויתן להם ויאכלו ולא הגיד להם כי הוציא את הדבש מגוף האריה. י אביו ירד אל האישה ועשה שם שמשון משתה כי כן נהגו הנערים לעשות. יא ויהי כראותו ויבאו שלושים חברים להיות עמו. 12 ויאמר אלהם שמשון, אשאל לכם חידה, אם תגידו לי בשבעת ימי המשתה ותמצאו אותה, ואתן לכם שלושים כריכי פשתן ושלושים חליפות בגדים. 13 ואם לא תגידו לי, ותתנו לי שלושים כריכי פשתן ושלושים חליפות בגדים. ויאמרו אליו, הוציא את חידתך ונשמעה. 14 ויאמר אלהם, מן האוכל יצא אוכל, מן החזק יצא מתיקות, לא יכלו לגלות את החידה בשלשת ימים. 15 ויהי ביום השביעי, ויאמרו לאשת שמשון, פתי את אישך, וגילה לנו את החידה, פן נשרוף אותך ואת בית אביך באש. האם לרשענו קראת לנו? הלוא כן? טז ותבכה אשת שמשון לפניו ותאמר: "רק שנאתי אותי ולא אהבת אותי. חידה נתת לבני עמי ולא אמרת לי." אמר לה: "הנה לא אמרתי לאבי ולאמי, ולך אגיד?" יז ותבכה לפניו שבעת הימים, כל ימי המשתה. ויהי ביום השביעי ויגיד לה, כי לחצה עליו מאוד, ותגיד את החידה לבני עמה. יח ויאמרו אליו אנשי העיר ביום השביעי, לפני בוא השמש, "מה מתוק מדבש ומה חזק מאריה?" אמר להם: "אילו לא חרשתם בעגלתי, לא הייתם מוצאים את חידתי." יט ותצלח עליו רוח ה' חזקה, וירד אשקלון, ויכה מהם שלושים איש, וייקח את שללם, ויתן את חליפות הבגדים לאלו אשר פתר את החידה. וייחר אפו, ויעלה בית אביו. 20 ואשת שמשון תיתן לרעך, אשר היה לו לרעתו.
הברית החדשה: יוחנן א' 29 - 51
א' 29 למחרת ראה את ישוע בא אליו ואמר: "הנה שה האלוהים הנושא את חטאת העולם!
30זה הוא אשר אמרתי עליו: 'אחרי בא אדם אשר היה לפניי, כי הוא היה לפניי.'
31לא ידעתי אותו, אך מסיבה זו באתי וטבילתי במים: למען יגלה לישראל."
32 יוחנן העיד ואמר: "ראיתי את הרוח יורדת כיונה מן השמים, ונשארה עליו.
33לא הכרתי אותו, אך זה אשר שלח אותי לטבול במים, הוא אמר לי: 'על מי שתראה את הרוח יורדת ונשארת עליו, הוא הטובל ברוח הקודש.'
34ראיתי, והעידתי כי זה בן האלוהים."
35 למחרת עמד יוחנן עם שניים מתלמידיו.
36 הוא הביט בישוע ההולך ואמר: "הנה שה האלוהים!"
37 שני התלמידים שמעו אותו מדבר והלכו אחרי ישוע.
38 ישוע פנה וראה אותם הולכים אחריו ואמר להם: "מה אתם מחפשים?" אמרו לו: "רבי" (שפירושו מורה), "היכן אתה מתאכסן?"
39 אמר להם: "בואו וראו." הם באו וראו היכן הוא מתאכסן, ונשארו איתו באותו יום. זה היה בערך בשעה העשירית.
40 אחד משני אלה ששמעו את יוחנן והלכו אחריו היה אנדריי אחיו של שמעון כיפא.
41 הוא מצא ראשון את אחיו, שמעון, ואמר לו: "מצאנו את המשיח!" (שפירושו, משיח).
42 הוא הביאו אל ישוע. ישוע הביט בו ואמר: "אתה שמעון בן יונה, תיקרא לך כיפא" (שפירושו, סלע).
43 למחרת, הוא החליט לצאת לגליל, ומצא את פיליפוס. ישוע אמר לו: "לך אחרי".
44 פיליפוס היה מבית צידה, מעיר אנדריי וכפא.
45 פיליפוס מצא את נתנאל, ואמר לו: "מצאנו את זה, אשר כתב עליו משה בתורה והנביאים: ישוע בן יוסף מנצרת."
46 נתנאל אמר לו: "האם דבר טוב יכול לצאת מנצרת?" אמר לו פיליפוס: "בוא וראה".
47 ישוע ראה את נתנאל מתקרב אליו ואמר עליו: "הנה ישראלי אמיתי, שאין בו מרמה!"
48 נתנאל אמר לו: "מנין אתה מכיר אותי?" ענה לו ישוע: "לפני שקרא לך פיליפוס, ראיתי אותך כשהיית תחת עץ התאנה."
49 נתנאל ענה לו: "רבי, אתה בן האלוהים! אתה מלך ישראל!"
50 ישוע ענה לו: "מכיוון שאמרתי לך, 'ראיתי אותך תחת עץ התאנה', אתה מאמין? תראה דברים גדולים מאלה!"
51 אמר לו: "אמן אמן אני אומר לכם, מעתה תראו את השמים נפתחים ואת מלאכי האלוהים עולים ויורדים על בן האדם."
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
No comments:
Post a Comment