JUNE 14
PSALMS: 14, 44, 74, 104, 144
PROVERBS: 14
OLD TESTAMENT: ECCLESIASTES 4:1 – 6:12
NEW TESTAMENT: 2 CORINTHIANS 6:14 – 7:7
PSALMS: 14
1 The fool has said in his heart,
"There is no God.
" They are corrupt, they have done abominable works.
There is none who does good.
2 The LORD looked down from heaven on the children of men,
To see if there were any who did understand,
Who did seek after God.
3 They have all gone aside;
they have together become corrupt.
There is none who does good, no, not one.
4 Have all the workers of iniquity no knowledge,
Who eat up my people as they eat bread,
And don't call on the LORD?
5 There were they in great fear,
For God is in the generation of the righteous.
6 You put to shame the counsel of the poor,
Because the LORD is his refuge.
7 Oh that the yeshu`ah of Yisra'el would come out of Tziyon!
When the LORD restores the fortunes of his people,
Then Ya`akov shall rejoice, and Yisra'el shall be glad.
PSALMS: 44
1 We have heard with our ears,
God; Our fathers have told us,
What work you did in their days,
In the days of old.
2 You drove out the nations with your hand,
But you planted them.
You afflicted the peoples,
But you spread them abroad.
3 For they didn't get the land in possession by their own sword,
Neither did their own arm save them;
But your right hand, and your arm, and the light of your face,
Because you were favorable to them.
4 You are my King, God.
Command victories for Ya`akov!
5 Through you, will we push down our adversaries.
Through your name, will we tread them under who rise up against us.
6 For I will not trust in my bow,
Neither shall my sword save me.
7 But you have saved us from our adversaries,
And have put them to shame who hate us.
8 In God have we made our boast all day long,
We will give thanks to your name forever. Selah.
9 But now you rejected us, and brought us to dishonor,
And don't go out with our armies.
10 You make us turn back from the adversary.
Those who hate us take spoil for themselves.
11 You have made us like sheep for food,
And have scattered us among the nations.
12You sell your people for nothing,
And have gained nothing from their sale.
13 You make us a reproach to our neighbors,
A scoffing and a derision to those who are round about us.
14 You make us a byword among the nations,
A shaking of the head among the peoples.
15 All day long is my dishonor before me,
And shame covers my face,
16 At the taunt of one who reproaches and reviles,
Because of the enemy and the avenger.
17 All this has come on us,
Yet have we not forgotten you,
Neither have we been false to your covenant.
18 Our heart has not turned back,
Neither have our steps declined from your way,
19 That you have crushed us in the haunt of jackals,
And covered us with the shadow of death.
20 If we have forgotten the name of our God,
Or spread forth our hands to a strange god;
21 Won't God search this out?
For he knows the secrets of the heart.
22 Yes, for your sake are we killed all day long.
We are regarded as sheep for the slaughter.
23 Wake up!
Why do you sleep, Lord? Arise!
Don't reject us forever.
24 Why do you hide your face,
And forget our affliction and our oppression?
25 For our soul is bowed down to the dust.
Our body cleaves to the eretz.
26 Rise up to help us.
Redeem us for your loving kindness' sake.
PSALMS: 74
1 God, why have you rejected us forever?
Why does your anger smolder against the sheep of your pasture?
2 Remember your congregation, which you purchased of old,
Which you have redeemed to be the tribe of your inheritance;
Mount Tziyon, in which you have lived.
3 Lift up your feet to the perpetual ruins,
All the evil that the enemy has done in the sanctuary.
4 Your adversaries have roared in the midst of your assembly.
They have set up their standards as signs.
5 They behaved like men wielding axes,
Cutting through a thicket of trees.
6 Now all its carved work
They break down with hatchet and hammers.
7 They have burned your sanctuary to the ground.
They have profaned the dwelling-place of your Name.
8 They said in their heart,
"We will crush them completely.
" They have burned up all the places in the land where God was worshiped.
9 We see no miraculous signs.
There is no longer any prophet,
Neither is there among us anyone who knows how long.
10 How long, God, shall the adversary reproach?
Shall the enemy blaspheme your name forever?
11 Why do you draw back your hand, even your right hand?
Take it out of your pocket and consume them!
12 Yet God is my King of old,
Working salvation in the midst of the eretz.
13 You divided the sea by your strength.
You broke the heads of the sea monsters in the waters.
14 You broke the heads of Livyatan in pieces.
You gave him as food to people and desert creatures.
15 You opened up spring and stream.
You dried up mighty rivers.
16 The day is yours, the night is also yours.
You have prepared the light and the sun.
17 You have set all the boundaries of the eretz.
You have made summer and winter.
18 Remember this, that the enemy has mocked you, LORD.
Foolish people have blasphemed your name.
19 Don't deliver the soul of your dove to wild beasts.
Don't forget the life of your poor forever.
20 Honor your covenant,
For haunts of violence fill the dark places of the eretz.
21 Don't let the oppressed return ashamed.
Let the poor and needy praise your name.
22 Arise, God! Plead your own cause.
Remember how the foolish man mocks you all day.
23 Don't forget the voice of your adversaries.
The tumult of those who rise up against you ascends continually.
PSALMS: 104
1 Bless the LORD, my soul.
The LORD, my God, you are very great.
You are clothed with honor and majesty.
2 He covers himself with light as with a garment.
He stretches out the heavens like a curtain.
3 He lays the beams of his chambers in the waters.
He makes the clouds his chariot.
He walks on the wings of the wind.
4He makes his messengers winds;
His servants flames of fire.
5 He laid the foundations of the eretz,
That it should not be moved forever.
6 You covered it with the deep as with a cloak.
The waters stood above the mountains.
7 At your rebuke they fled.
At the voice of your thunder they hurried away.
8 The mountains rose,
The valleys sank down,
To the place which you had assigned to them.
9 You have set a boundary that they may not pass over;
That they don't turn again to cover the eretz.
10 He sends forth springs into the valleys.
They run among the mountains.
11 They give drink to every animal of the field.
The wild donkeys quench their thirst.
12 The birds of the sky nest by them.
They sing among the branches.
13 He waters the mountains from his chambers.
The eretz is filled with the fruit of your works.
14 He causes the grass to grow for the cattle,
And plants for man to cultivate,
That he may bring forth food out of the eretz:
15Wine that makes glad the heart of man,
Oil to make his face to shine,
And bread that strengthens man's heart.
16 The LORD's trees are well watered,
The cedars of Levanon, which he has planted;
17 Where the birds make their nests.
The stork makes its home in the fir trees.
18 The high mountains are for the wild goats.
The rocks are a refuge for the rock badgers.
19 He appointed the moon for seasons.
The sun knows when to set.
20 You make darkness, and it is night,
In which all the animals of the forest prowl.
21 The young lions roar after their prey,
And seek their food from God.
22 The sun rises, and they steal away,
And lay down in their dens.
23 Man goes forth to his work,
To his labor until the evening.
24 The LORD, how many are your works!
In wisdom have you made them all.
The eretz is full of your riches.
25 There is the sea, great and wide,
In which are innumerable living things,
Both small and great animals.
26 There the ships go,
And livyatan, whom you formed to play there.
27 These all wait for you,
That you may give them their food in due season.
28 You give to them; they gather.
You open your hand; they are satisfied with good.
29 You hide your face: they are troubled;
You take away their breath: they die, and return to the dust.
30 You send forth your Spirit: they are created.
You renew the face of the ground.
31 Let the glory of the LORD endure forever.
Let the LORD rejoice in his works.
32 He looks at the eretz, and it trembles.
He touches the mountains, and they smoke.
33 I will sing to the LORD as long as I live.
I will sing praise to my God while I have any being.
34 Let your meditation be sweet to him.
I will rejoice in the LORD.
35 Let sinners be consumed out of the eretz.
Let the wicked be no more.
Bless the LORD, my soul.
Praise the LORD!
PSALMS: 134
1 Look! Praise the LORD, all you servants of the LORD,
Who stand by night in the LORD's house!
2 Lift up your hands in the sanctuary.
Praise the LORD!
3 May the LORD bless you from Tziyon;
Even he who made heaven and eretz.
PROVERBS: 14
1 Every wise woman builds her house,
But the foolish one tears it down with her own hands.
2 He who walks in his uprightness fears the LORD,
But he who is perverse in his ways despises him.
3 The fool's talk brings a rod to his back,
But the lips of the wise protect them.
4 Where no oxen are, the crib is clean,
But much increase is by the strength of the ox.
5 A truthful witness will not lie,
But a false witness pours out lies.
6 A scoffer seeks wisdom, and doesn't find it,
But knowledge comes easily to a discerning person.
7 Stay away from a foolish man,
For you won't find knowledge on his lips.
8 The wisdom of the prudent is to think about his way,
But the folly of fools is deceit.
9 Fools mock at making atonement for sins,
But among the upright there is good will.
10 The heart knows its own bitterness and joy;
He will not share these with a stranger.
11 The house of the wicked will be overthrown,
But the tent of the upright will flourish.
12There is a way which seems right to a man,
But in the end it leads to death.
13 Even in laughter the heart may be sorrowful,
And mirth may end in heaviness.
14 The unfaithful will be repaid for his own ways;
Likewise a good man will be rewarded for his ways.
15 The simple believes everything,
But the prudent man carefully considers his ways.
16 A wise man fears, and shuns evil,
But the fool is hotheaded and reckless.
17 He who is quick to become angry will commit folly,
And a crafty man is hated.
18 The simple inherit folly,
But the prudent are crowned with knowledge.
19 The evil bow down before the good,
And the wicked, at the gates of the righteous.
20 The poor person is shunned even by his own neighbor,
But the rich person has many friends.
21 He who despises his neighbor sins,
But blessed is he who has pity on the poor.
22 Don't they go astray who plot evil?
But love and faithfulness belong to those who plan good.
23 In all hard work there is profit,
But the talk of the lips leads only to poverty.
24 The crown of the wise is their riches,
But the folly of fools crowns them with folly.
25 A truthful witness saves souls,
But a false witness is deceitful.
26 In the fear of the LORD is a secure fortress,
And he will be a refuge for his children.
27 The fear of the LORD is a fountain of life,
Turning people from the snares of death.
28 In the multitude of people is the king's glory,
But in the lack of people is the destruction of the prince.
29 He who is slow to anger has great understanding,
But he who has a quick temper displays folly.
30 The life of the body is a heart at shalom,
But envy rots the bones.
31 He who oppresses the poor shows contempt for his Maker,
But he who is kind to the needy honors him.
32 The wicked is brought down in his calamity,
But in death, the righteous has a refuge.
33 Wisdom rests in the heart of one who has understanding,
And is even made known in the inward part of fools.
34 Righteousness exalts a nation,
But sin is a disgrace to any people.
35 The king's favor is toward a servant who deals wisely,
But his wrath is toward one who causes shame.
OLD TESTAMENT: ECCLESIASTES 4:1 – 6:16
4:1 Then I returned and saw all the oppressions that are done under the sun: and, behold, the tears of those who were oppressed, and they had no comforter; and on the side of their oppressors there was power; but they had no comforter. 2 Therefore I praised the dead who have been long dead more than the living who are yet alive. 3 Yes, better than them both is him who has not yet been, who has not seen the evil work that is done under the sun. 4 Then I saw all the labor and achievement that is the envy of a man's neighbor. This also is vanity and a striving after wind. 5 The fool folds his hands together and ruins himself. 6 Better is a handful, with quietness, than two handfuls with labor and chasing after wind. 7 Then I returned and saw vanity under the sun. 8 There is one who is alone, and he has neither son nor brother. There is no end to all of his labor, neither are his eyes satisfied with wealth. For whom then, do I labor, and deprive my soul of enjoyment? This also is vanity, yes, it is a miserable business. 9 Two are better than one, because they have a good reward for their labor. 10 For if they fall, the one will lift up his fellow; but woe to him who is alone when he falls, and doesn't have another to lift him up. 11 Again, if two lie together, then they have warmth; but how can one keep warm alone? 12 If a man prevails against one who is alone, two shall withstand him; and a threefold cord is not quickly broken. 13 Better is a poor and wise youth than an old and foolish king who doesn't know how to receive admonition any more. 14 For out of prison he came forth to be king; yes, even in his kingdom he was born poor. 15 I saw all the living who walk under the sun, that they were with the youth, the other, who succeeded him. 16 There was no end of all the people, even of all them over whom he was -- yet those who come after shall not rejoice in him. Surely this also is vanity and a chasing after wind.
5:1 Guard your steps when you go to God's house; for to draw near to listen is better than to give the sacrifice of fools, for they don't know that they do evil. 2 Don't be rash with your mouth, and don't let your heart be hasty to utter anything before God; for God is in heaven, and you on eretz. Therefore let your words be few. 3 For as a dream comes with a multitude of cares, so a fool's speech with a multitude of words. 4 When you vow a vow to God, don't defer to pay it; for he has no pleasure in fools. Pay that which you vow. 5 It is better that you should not vow, than that you should vow and not pay. 6 Don't allow your mouth to lead you into sin. Don't protest before the messenger that this was a mistake. Why should God be angry at your voice, and destroy the work of your hands? 7 For in the multitude of dreams there are vanities, as well as in many words: but you must fear God. 8 If you see the oppression of the poor, and the violent taking away of justice and righteousness in a district, don't marvel at the matter: for one official is eyed by a higher one; and there are officials over them. 9 Moreover the profit of the eretz is for all. The king profits from the field. 10 He who loves silver shall not be satisfied with silver; nor he who loves abundance, with increase: this also is vanity. 11 When goods increase, those who eat them are increased; and what advantage is there to its owner, except to feast on them with his eyes? 12 The sleep of a laboring man is sweet, whether he eats little or much; but the abundance of the rich will not allow him to sleep. 13 There is a grievous evil which I have seen under the sun: wealth kept by its owner to his harm. 14 Those riches perish by misfortune, and if he has fathered a son, there is nothing in his hand.15 As he came forth from his mother's womb, naked shall he go again as he came, and shall take nothing for his labor, which he may carry away in his hand. 16 This also is a grievous evil, that in all points as he came, so shall he go. And what profit does he have who labors for the wind? 17 All his days he also eats in darkness, he is frustrated, and has sickness and wrath. 18 Behold, that which I have seen to be good and proper is for one to eat and to drink, and to enjoy good in all his labor, in which he labors under the sun, all the days of his life which God has given him; for this is his portion. 19 Every man also to whom God has given riches and wealth, and has given him power to eat of it, and to take his portion, and to rejoice in his labor -- this is the gift of God. 20 For he shall not often reflect on the days of his life; because God occupies him with the joy of his heart.
6:1 There is an evil which I have seen under the sun, and it is heavy on men: 2 a man to whom God gives riches, wealth, and honor, so that he lacks nothing for his soul of all that he desires, yet God gives him no power to eat of it, but an alien eats it. This is vanity, and it is an evil disease. 3 If a man fathers a hundred children, and lives many years, so that the days of his years are many, but his soul is not filled with good, and moreover he has no burial; I say, that an untimely birth is better than he: 4 for it comes in vanity, and departs in darkness, and its name is covered with darkness. 5 Moreover it has not seen the sun nor known it. This has rest rather than the other. 6 Yes, though he live a thousand years twice told, and yet fails to enjoy good, don't all go to one place? 7 All the labor of man is for his mouth, and yet the appetite is not filled. 8 For what advantage has the wise more than the fool? What has the poor man, that knows how to walk before the living? 9 Better is the sight of the eyes than the wandering of the desire. This also is vanity and a chasing after wind. 10 Whatever has been, its name was given long ago; and it is known what man is; neither can he contend with him who is mightier than he. 11 For there are many words that create vanity. What does that profit man? 12 For who knows what is good for man in life, all the days of his vain life which he spends like a shadow? For who can tell a man what will be after him under the sun?
NEW TESTAMENT: 2 CORINTHIANS 6:14 – 7:7
6:14 Don't be unequally yoked with unbelievers, for what fellowship have righteousness and iniquity? Or what communion has light with darkness? 15 What agreement has Messiah with Beliya`al? Or what portion has a believer with an unbeliever? 16 What agreement has a temple of God with idols? For you are a temple of the living God. Even as God said, "I will dwell in them, and walk in them; and I will be their God, and they will be my people." 17 Therefore, "'Come out from among them, And be separate,' says the Lord, 'Touch no unclean thing. I will receive you. 18 I will be to you a Father. You will be to me sons and daughters,' says the Lord Almighty."
7:1 Having therefore these promises, beloved, let us cleanse ourselves from all defilement of flesh and spirit, perfecting holiness in the fear of God. 2 Open your hearts to us. We wronged no one. We corrupted no one. We took advantage of no one. 3 I say this not to condemn you, for I have said before, that you are in our hearts to die together and live together. 4 Great is my boldness of speech toward you. Great is my boasting on your behalf. I am filled with comfort. I overflow with joy in all our affliction. 5 For even when we had come into Macedonia, our flesh had no relief, but we were afflicted on every side. Fightings were outside. Fear was inside. 6 Nevertheless, he who comforts the lowly, God, comforted us by the coming of Titus; 7 and not by his coming only, but also by the comfort with which he was comforted in you, while he told us your longing, your mourning, and your zeal for me; so that I rejoiced still more.
8 For though I made you sorry with my letter, I do not regret it, though I did regret it. For I see that my letter made you sorry, though just for a while. 9 I now rejoice, not that you were made sorry, but that you were made sorry to repentance. For you were made sorry in a godly way, that you might suffer loss by us in nothing. 10 For godly sorrow works repentance to salvation, which brings no regret. But the sorrow of the world works death. 11 For behold, this same thing, that you were made sorry in a godly way, what earnest care it worked in you. Yes, what defense, indignation, fear, longing, zeal, and vengeance! In everything you demonstrated yourselves to be pure in the matter. 12 So although I wrote to you, I wrote not for his cause that did the wrong, nor for his cause that suffered the wrong, but that your earnest care for us might be revealed in you in the sight of God. 13 Therefore we have been comforted. In our comfort we rejoiced the more exceedingly for the joy of Titus, because his spirit has been refreshed by you all. 14 For if in anything I have boasted to him on your behalf, I was not put to shame. But as we spoke all things to you in truth, so our glorying also which I made before Titus was found to be truth. 15 His affection is more abundantly toward you, while he remembers all of your obedience, how with fear and trembling you received him. 16 I rejoice that in everything I am of good courage concerning you.
14 ביוני
תהילים: יד, מד, ed, 104, 144
משלי: יד
הברית הישנה: קהלת ד':1 – ו':12
הברית החדשה: קורינתים ב' ו':14 – ז':7
תהילים: יד
1 נבל אמר בלבו: "אין אלהים".
שחיתים, מעשים תועבים עשו.
אין עושה טוב.
2 ה' הביט מן השמים על בני האדם,
לראות אם יש מבין,
מבקש אלהים.
3 כולם סטו;
יחד השחיתו.
אין עושה טוב, אפילו לא אחד. 4 הכל עושי עוולה לא ידעו,
האוכלים את עמי כאוכל לחם,
ואל ה' לא יקראו?
5 שם פחדו מאוד,
כי אלהים בדור צדיקים.
6 תבייש עצה עניים,
כי ה' מחסו.
7 מי ייתן ויצא ישוע ישראל מציון!
בהשיב ה' שבת עמו,
אז ישמח יעקב וישראל ישמח.
תהילים: מ"ד
1 באוזנינו שמענו,
אלוהים; אבותינו סיפרו לנו,
מה מעשה עשית בימם,
בימי קדם.
2 בידך גויים גירשת,
ואתה שתלתם.
עונים עמים עניתם,
ואתה פוזרם.
3 כי לא בחרבם ירשו את הארץ,
וגם זרועם לא הושיעה אותם;
כי אם ימינך וזרועך ואור פניך,
כי חפצת בהם.
4 אתה מלכי, אלהים.
צוה ניצחונות ליעקב!
5 בך נדחק צריוננו.
בשמך נרמוס את הקמים עלינו.
6 כי לא אבטח בקשתי,
וגם חרבי לא תושיעני.
7 ואתה הושעת אותנו מצרינו,
ובושת את שונאינו.
8 באלוהים התפארנו כל היום,
ונדה לשמך לנצח, סלה.
9 ועתה דחת אותנו והבאת אותנו לחרפה,
ואל תצא עם צבאותינו. 10 תסובב אותנו מפני האויב.
שונאינו שללו לעצמם.
11 העמדת אותנו כצאן למאכל,
ותפיזרת אותנו בגויים.
12את עמך מוכרת ללא תמורה,
ולא הרווחת ממכירתם דבר.
13 העמדת אותנו לחרפה לשכנינו,
ללעג ולקללה לסובבים אותנו.
14 העמדת אותנו למילים בגויים,
לנענע ראש בעמים.
15 כל היום חרפתי לפני,
ובושה מכסה פני,
16 מלחפת מחרף ומגדף,
בגלל אויב וגומלן.
17 כל זאת בא עלינו,
ולא שכחנו אותך,
ולא בכרנו בבריתך.
18 לא נָסַר לִבֵּנוּ,
וְלֹא סָטָה צַדְעֵינוּ מִדֶּרֶךָ,
19 כִּי רָצְצְתָּנוּ בְּמַעֲבֹת תִנִים,
וְכִיסְתָּנוּ בְּצֶל מָוֶת.
20 אם שכחנו את שם אלוהינו,
ואוֹ פְּרַשְׁטַח יָדֵינוּ אֶל־אֵל נָכָר;
21 הַלֹּא יְחַקֵּר זֹאת?
כִּי יוֹדֵעַ רְזוֹת לֵב.
22 גַּם, לְמַעֲבָדֶיךָ נִמְגָּר כָּל־הַיּוֹם.
כְּצֹאן לְטַבָּחָה נִחְשָׁב.
23 הַעֲרִיצָה!
לָמָּה תִּשָּׁנֶה, יְהוָה? קוּמָה!
אַל־תַּדַּחֵנוּ עוֹלָם.
24 לָמָּה תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ,
וְשְׁכַח עַנְיָנוּ וְצַקֵּנוּ?
25 כִּי שְׁפוּנָה עָפָר נִפְשְׁנוּ,
גוּפָנוּ דָּבַק לְאֶרֶץ.
26 קוּמָה לְעָזְרָנוּ.
פֹּדֵּלֵנוּ בְּגַבֵּי חַסְדֶּךָ.
תהילים: ed
1 אלוהים, למה דחת אותנו לנצח?
למה יתבשל אפו בצאן מרעייך?
2 זכר את עדתך, אשר רכשת מקדם,
אשר גאלת להיות שבט נחלתך,
הר ציון, אשר ישבת בו.
3 הרים רגליך אל חורבות נצחיות,
כל הרעה אשר עשה אויב במקדש.
4 אויביך שאגו בתוך עדתך.
הציבו דגלם לאותות.
5 התנהגו כאנשי גרזנים,
חוצצים בסבך עצים.
6 עתה כל מפעלו
ישברו בגרזן ובפטישים.
7 שרפו את מקדשך עד ארץ.
חללו משכן שמך.
8 אמרו בלבם:
"נרסק אותם כליל."
שרפו את כל המקומות בארץ אשר נעבדו את אלוהים.
9 איננו רואים אותות.
אין עוד נביא,
וגם אין בנו מי יודע עד מתי.
10 עד מתי, אלוהים, יחרף האויב?
האם אויב יחלל שמך לנצח?
11 למה תמשוך ידך, אפילו ימינך?
הוצא מכיסך ותכלה אותם!
12 אך אלוהים הוא מלכי מימים עברו,
עושה ישועה בתוך הארץ.
13 בכוחך בקעת ים.
ראשי מפלצות ים שברת במים.
14 ראשי לוויתן שברת.
נתת אותו למאכל לאנשים וליצורי מדבר.
15 מעיין ונחל פתחת.
נהרות אדירים ייבשת.
טז לך היום, גם לך הלילה. אתה הכינת את האור והשמש.
ז אתה קבעת את כל גבולות הארץ. אתה עשית קיץ וחורף.
יח זכר זאת, כי אויב לעג לך, ה'. עם נבלים חילל שמך.
ט אל תמסור נפש יונתך לחיות בר. אל תשכח נפש עניייך לנצח.
כ20 כבד את בריתך,
כי רוחות אלימות ממלאות את מקומות חשכי הארץ.
כ21 אל תיתן לעשוקים לשוב בבושה. עניים ואביונים יהללו את שמך.
כ22 קום אלוהים, טען את משפטך. זכור איך נבלי לועג לך כל היום.
כ23 אל תשכח קול אויביך. המון קמים עליך עולה ללא הרף.
תהילים: ק"ד
1 ברכי את ה' נפשי. ה' אלוהי, אתה גדול מאוד. כבוד והוד לובשת. 2 אור כבגד יכסה. שמים כמסך יפתה. 3 קורות חדריו יתן במים. עננים מרכבתו יתן. על כנפי רוח הלך. 4 מלאכיו יתן רוחות, עבדיו להבות אש. 5 יסוד ארץ,
לעולם לא תזוז.
6 תהום כמעיל כיסתה. מים עמדו על ההרים.
7 מגעירתך נסו. מקול רעמך מיהרו. 8 הרים התרוממו,
עמקים שקעו,
אל המקום אשר ייעדת להם.
9 קבעת גבול אשר לא יעברו;
ולא ישובו לכסות את הארץ.
10 שולח מעיינות בעמקים.
בין ההרים ירצו.
11 לכל חית השדה ישקו.
חמורי בר ירוו את צמאונם.
12 ציפורי השמים מקננים עליהם.
בין הענפים ישירו.
13 משקה הרים מחדריו.
הארץ מלאה פרי מעשיך.
14 יצמיח עשב לבהמה,
ועשב לאדם לעבד,
למען יוציא אוכל מן הארץ:
15 יין ישמח לב האדם,
שמן להאיר פניו,
ולחם יחזק לב האדם. טז עצי ה' מושקים,
ארזי לבנון אשר נטע;
י"ז שם עופות מקננים.
חסידה עושה בית באשוחים.
י"ח הרים גבועים לעזי בר.
סלעים מחסה לגיריות הסלע.
י"ט יבנה למועדים.
השמש יודע מתי לשקוע.
י"ב אתה עושה חושך ולילה,
אשר בו משוטטות כל חיות היער.
י"א אריות צעירים שואגים אחרי טרפם,
ומבקשים מאכלם מאלוהים.
י"ב השמש זרח ויתגנבו,
ובמחילותיהם ישכבו.
י"ג האדם יצא לעבודתו,
לעמלו עד הערב.
י"ד ה', מה רבות מעשיך!
בחכמה עשית את כולם. הארץ מלאה בעושמך.
25 שם הים, גדול ורחב ידיים,
שבו חיות רבות מספור,
חיות קטנות ועד גדולות.
26 שם הולכות הספינות,
ולוויתן אשר יצרת לשחק שם.
27 כל אלה מחכים לך,
למען תתן להם את מאכלם בעיתם.
28 אתה נותן להם; הם אספו.
אתה פותח את ידך; הם שבעו.
29 אתה מסתיר פניך: הם נבהלו;
אתה נוטל את נשימתם: הם ימותו, ואל עפר ישובו.
30 אתה שולח את רוחך: הם נבראו.
אתה מחדש את פני האדמה.
31 יהי כבוד ה' לנצח.
ישמח ה' במעשיו.
32 הוא מביט בארץ, והיא רועדת.
הוא נוגע בהרים, והם עשן.
33 אשיר לה' כל חיי. אשיר תהילה לאלהי כל עת וקיים. 34 יהי הרהורך לו. אשמח ביהוה. 35 יכלו חטאים מן הארץ. לא יהיו עוד רשעים. ברכי את ה', נפשי. הלל את ה'!
תהילים: קל"ד
1 ראו! הלל את ה', כל עבדי ה',
העומדים בלילה בבית ה'!
2 הרימו ידיכם במקדש. הלל את ה'!
3 יברכך ה' מציון; עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
משלי: יד
1 כל חכמה בונה ביתה,
וכסיל יהרוס אותו בידיה.
2 הולך בתמימותו ירא את ה',
והסב דרכיו בוז לו.
3 דברי כסיל מביאים שבט על גבו,
ושפתי חכמים ישמרו עליהם.
4 במקום שאין בו שוורים, עריסה נקייה,
ובכוח השור ירבה תרומה.
5 עד אמת לא ישקר,
ועד שקר יפלוט כזבים.
6 ליץ מחפש חוכמה ולא ימצא,
ולבר דעת באה בקלות.
7 מאיש כסיל התרחק,
כי לא תמצא דעת על שפתיו.
8 חוכמת נבון היא לחשוב על דרכו,
ואיוולת כסילים היא מרמה.
9 כסילים לועגים בכפרת חטאים,
ובין ישרים טוב.
10 לב יודע מרירות ושמחה;
לא יחלק אותם עם זר.
11 בית רשעים יהרס,
ואאהל ישרים יפרח.
12יש דרך נראית ישרה לאדם,
ובסוף מוות.
13 גם בצחוק הלב יעצב,
ושמחה תסתיים בעצב.
14 בוגד יקבל גמול על דרכיו;
כן אדם טוב יקבל גמול על דרכיו.
15 פשוט מאמין לכל,
ונבון ישקול דרכיו.
16 חכם יפחד וימנע מרע,
וכסיל חמוץ מוח ופזיז.
17 מהר לכעוס יעשה סכלות,
ואיש ערמומי שנוא.
18 פשטים יורשו סכלות,
ונבונים יתעטרו בדעת.
19 רעים ישתחוו לפני טובים,
ורשעים בשערי צדיקים.
20 אפילו רעהו ינודה,
ועשיר רעים רבים.
21 בזה לרעך חוטא,
אשרי מרחם על עניים.
22 הלא תועים זוממי רעה?
ואהבה ונאמנות הם לחונכי טוב.
23 בכל עבודה קשה יש רווח,
ודבר שפתים מוביל רק לעוני.
24 כתר חכמים הוא עושרם,
וסכלות כסילים תעטר אותם בסכלות.
25 עד אמת יציל נפשות,
ועד שקר רמאי.
26 ביראת ה' מבצר בטוח,
והוא יהיה מחסה לבניו.
27 יראת ה' מקור חיים,
תשחיט אנשים מפחידים.
28 ברבות עם כבוד מלך,
ובמחסור עם אובדן נשיא.
29 ארך אפיים תבונה רבה,
וקץ רוח מגלה סכלות.
30 חיי הגוף לב שלום,
וקנאה רקיבה עצמות.
31 מדכא עני יבוז ליוצרו,
וחביב על נזקים יכבדו.
32 רשע יפל בצרתו,
ובמות לצדיק מחסה.
33 חוכמה בלב נבון,
ובפנימיות כסילים תגלה.
34 צדק מרים גוי,
וחטא חרפה לכל עם.
35 חן מלך לעבר עבד חוכמה,
וחרון אפו על מבייש.
הברית הישנה: קהלת ד':1 – ו':16
ד':1 ואשב וארא את כל העושק אשר נעשה תחת השמש והנה דמעות העושקים ואין להם מנחם ולצד עושקיהם כוח ואין להם מנחם.2 לכן שבחתי את המתים אשר מתו מזמן מן החיים אשר עודם חיים.3 כן טוב משניהם אשר טרם היה, אשר לא ראה את מעשה הרע אשר נעשה תחת השמש.4 ואז ראיתי את כל העמל וההצלחה אשר קנאת רעהו. גם זה הבל ורדיפת רוח.5 כסיל מקפל ידיו יחד והרס את עצמו.6 טוב חופן עם שקט, משניים חופפים עמל ורדיפת רוח.7 ואשב וארא הבל תחת השמש. ח יש אחד לבדו, ואין לו בן ואח. אין קץ לכל עמלו, ועיניו לא שבעות מעושר. אם כן, על מי אני עמל, ומחסל את נפשי מעונג? גם זה הבל, וגם עסק אומלל הוא. ט טובים שניים מאחד, כי טוב להם שכר עמלם. 10 כי אם ייפלו, איש ירים את חברו; אך אוי לבדו בנפלו, ואין לו אחר שירים אותו. 11 וְכַבֵּל שְׁנָיִם יַחַד, וְאִיךְ יַחַם לֹא יַחַם לֹא לֹא יְדַמָּנוּ? 12 אם יגבר אדם על לבדו, שנים יעמדו בפניו; וחבל משולש לא ייקרע במהרה. 13 טוב נער עני וחכם ממלך זקן וטיפש שאינו יודע עוד לקבל תוכחה. 14 כי מבית הסוהר יצא למלוך; גם בממלכתו נולד עני. טו ראיתי את כל החיים ההולכים תחת השמש כי עם הנער אשר ירש אותו. טז לא היה קץ לכל העם לכל אשר היה עליהם ולא ישמחו אחריו כי גם זה הבל ורדיפה אחר רוח.
ה':1 השמר צעדיך כי תלך בית אלהים כי טוב לגשת לשמוע מלהביא זבח כסילים כי לא ידעו כי רע הם עושים. ב' אל תמהר בפיך ואל תמהר לבבך לדבר דבר לפני אלהים כי אלהים בשמים ואתה בארץ לכן יהיו דבריך מעטים. ג' כי כחלום בא ברוב דאגות כן דבר כסיל ברוב דברים. ד' כי תדר נדר לאלהים אל תמהר לשלם כי אין לו חפץ בכסילים. שלם את אשר אתה נודר. 5 טוב שלא תנדר מאשר תנדר ולא תשלם. 6 אל תיתן לפיך לחטוא. אל תמחה לפני המלאך כי טעות הייתה זו. למה יכעס אלוהים בקולם וישחית את מעשה ידיך? 7 כי ברוב חלומות הבל וגם ברוב דברים; ואתה יראת אלוהים. 8 אם תראה עושק עניים וגזילת משפט וצדקה במדינה, אל תתפלא על הדבר: כי פקיד אחד עיני עליון, ויש עליהם פקידים. 9 וגם רווח הארץ לכולם. מלך מרוויח מהשדה. 10 מי שאוהב כסף לא ישבע בכסף; וגם מי שאוהב שפע, לא ישבע; גם זה הבל. 11 כאשר ירבה טוב, אוכליו ירבו; ומה יתרון לבעליו, אלא לסעוד בעיניו? 12 מתוקה שנת פועל, בין מעט ובין מרבה אוכל; ושפע עשיר לא יתן לו לישון. 13 רעה רעה אשר ראיתי תחת השמש: עושר נשמר בידי בעליו לרעתו. 14 העושר הזה אובד באסון, ואם הוליד בן, אין בידו דבר. 15 כאשר יצא מרחם אמו, עירום ישוב כאשר בא, ולא ייקח דבר עבור עמלו אשר יישא בידו. 16 גם זאת רעה רעה, כי בכל הדברים כאשר בא, כך ילך. ומה יתרון למי שעמל לרוח? 17 גם כל ימיו אוכל בחושך, מתוסכל, וחולי וחרון אונים יש לו. 18 הנה, אשר ראיתי טוב וראוי הוא לאכול ולשתות וליהנות טוב בכל עמלו אשר יעמלו תחת השמש כל ימי חייו אשר נתן לו אלהים כי זה חלקו. 19 וכל האדם אשר נתן לו אלהים עושר ועושר ונתן לו כוח לאכול ממנו ולקבל את חלקו ולשמוח בעמלו מתנת אלהים היא. 20 כי לא ירבה להרהר בימי חייו כי יעסיק אותו אלהים בשמחת לבו.
ו:א רעה אשר ראיתי תחת השמש וכבדה היא על האדם: ב איש אשר אלוהים ייתן לו עושר ועושר וכבוד, ולא יחסר לנפשו דבר מכל אשר חפצה, ולא ייתן לו אלהים כח לאכול ממנו, כי נכרי אוכלו. זה הבל וחלי רעה היא. ג כי ילד איש מאה בנים וחי שנים רבות, ויהי ימי שנותיו רבים, ונפשו לא תשבע טוב, וגם אין לו קבר; אני אומר, כי טובה פג ממנו: ד כי בהבל באה, ובחושך הולכת, ושמה יכסה חשך. ה וגם את השמש לא ראתה ולא ידעה אותה. לזה יש מנוחה יותר מאשר לאחר. ו גם אם יחיה אלף שנים פעמיים, ולא יהנה טוב, הלוא אל מקום אחד הולכים כולם? 7 כל עמל האדם לפיו, והתיאבון לא יתמלא. 8 כי מה יתרון לחכם על כסיל? מה לעני, היודע ללכת לפני חיים? 9 טוב מראה עיניים מתהלוכה של תאווה. גם זה הבל ורדיפה אחר רוח. 10 כל אשר היה, שמו ניתן מזמן; ונודע מה האדם; ולא יוכל להתחרות עם מי שהוא חזק ממנו. 11 כי דברים רבים יוצרים הבל. מה מועיל זה לאדם? 12 כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים, כל ימי חייו ההבל אשר הוא מבלה כצל? כי מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש?
ברית חדשה: קורינתים ב' ו', יד - ז', ז'
6:14 אל תסתגרו בעול לא שווה עם כופרים, כי איזו שיתוף צדקה ועוון? או איזו שיתוף בין אור לחושך? 15 איזו הסכמה יש למשיח עם בליעל? או איזה חלק יש למאמין עם לא מאמין? 16 איזו הסכמה יש למקדש אלוהים עם אלילים? כי אתם מקדש אלוהים חיים. כפי שאמר אלוהים: "שכנתי בתוכם ואלך בתוכם; ואני אהיה להם לאלהים, והם יהיו לי לעם." 17 לכן: "צאו מהם והבדלו, נאם ה', אל תגעו בדבר טמא, ואקבל אתכם. 18 אהיה לכם לאב, ואתם תהיו לי לבנים ולבנות, נאם ה' צבאות."
7:1 לכן, בהיות לנו ההבטחות האלה, אהובים, הבה נטהר את עצמנו מכל טומאת בשר ורוח, ונשלים קדושה ביראת אלוהים. 2 פתחו את לבבכם אלינו. לא עשינו עוול לאיש. לא השחתנו איש. לא ניצלנו איש. 3 איני אומר זאת כדי לגנות אתכם, כי כבר אמרתי קודם שאתם בליבנו למות יחד ולחיות יחד. 4 גדולה היא אומץ ליבי לדבר בכם, גדולה היא התפארותי בכם. אני מלא נחמה, אני שופע שמחה בכל צרותינו. 5 כי גם כשבאנו למקדוניה, לא היה לבשרנו מנוחה, כי מכל עבר היינו מתמודדים. בחוץ היו מלחמות, ופחד היה בפנים. 6 אף על פי כן, אלוהים, המנחם את העניים, ניחם אותנו בבואו של טיטוס; 7 ולא רק בבואו, אלא גם בנחמה שבה התנחם בכם, כאשר סיפר לנו על געגועיכם, אבלכם וקנאותכם כלפיי; כך שמחתי עוד יותר.
8 כי אף על פי שהצערתי אתכם במכתבי, איני מתחרט על כך, אף על פי שכן מתחרטתי. כי אני רואה שהמכתבי הצער אתכם, גם אם רק לזמן קצר. 9 אני שמח עכשיו, לא על שהעצבתם, אלא על שהעצבתם עד כדי תשובה. כי העצבתם בדרך אלוהים, כדי שלא תסבלו הפסד מאיתנו בשום דבר. 10 כי צער אלוהים מביא חזרה לישועה, שאינה מביאה חרטה. אבל צער העולם מביא מוות. 11 כי הנה, אותו הדבר, שהעצבתם בדרך אלוהים, איזו דאגה היא פעלה בכם. כן, איזו הגנה, זעם, פחד, כמיהה, קנאה ונקמה! בכל דבר הראיתם את עצמכם טהורים בדבר. 12 לכן, למרות שכתבתי אליכם, כתבתי לא למען זה שעשה את העוול, וגם לא למען זה שסבל את העוול, אלא כדי שתגלה בכם דאגתכם לנו לפני אלוהים. 13 לכן התנחמנו. בנחמתנו שמחנו עוד יותר לשמחתו של טיטוס, כי רוחו התחדשה על ידי כולכם. 14 כי אם במשהו התפארתי בפניו בעדכם, לא התביישתי. אלא כשם שדיברנו אליכם את כל הדברים באמת, כך גם התפארותנו אשר התפארתי בפני טיטוס נמצאה כאמת. 15 חיבתו אליכם גדלה עוד יותר, בהיותו זוכר את כל צייתנותכם, כיצד קיבלתם אותו ביראה וברעדה. 16 אני שמח שבכל דבר אני אומץ לגביכם.
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
