FEBRUARY 18
PSALMS: 18, 48, 78, 108, 138
PROVERBS: 18
OLD TESTAMENT: 1 SAMUEL 8:1 - 9:27
NEW TESTAMENT: JOHN 6:22 - 42
PSALMS: 18
1 I love you, LORD, my strength.
2 The LORD is my rock,
and my fortress, and my deliverer;
My God, my rock, in whom I will take refuge;
My shield, and the horn of my salvation, my high tower.
3 I will call on the LORD, who is worthy to be praised;
So shall I be saved from my enemies.
4 The cords of death surrounded me.
The floods of ungodliness made me afraid.
5 The cords of She'ol were round about me;
The snares of death came on me.
6 In my distress I called on the LORD,
And cried to my God.
He heard my voice out of his temple,
My cry before him came into his ears.
7 Then the eretz shook and trembled.
The foundations also of the mountains quaked and were shaken,
Because he was angry.
8 There went up a smoke out of his nostrils,
Fire out of his mouth devoured;
Coals were kindled by it.
9 He bowed the heavens also, and came down.
Thick darkness was under his feet.
10 He rode on a Keruv, and flew.
Yes, he soared on the wings of the wind.
11 He made darkness his hiding-place, his pavilion around him,
Darkness of waters, thick clouds of the skies.
12 At the brightness before him his thick clouds passed,
Hailstones and coals of fire.
13 The LORD also thundered in the sky,
The Elyon uttered his voice,
Hailstones and coals of fire.
14 He sent out his arrows, and scattered them;
Yes, lightnings manifold, and routed them.
15 Then the channels of waters appeared,
The foundations of the world were laid bare,
At your rebuke, LORD,
At the blast of the breath of your nostrils.
16 He sent from on high.
He took me.
He drew me out of many waters.
17 He delivered me from my strong enemy,
From those who hated me;
for they were too mighty for me.
18 They came on me in the day of my calamity,
But the LORD was my support.
19 He brought me forth also into a large place.
He delivered me, because he delighted in me.
20 The LORD has rewarded me according to my righteousness.
According to the cleanness of my hands has he recompensed me.
21 For I have kept the ways of the LORD,
And have not wickedly departed from my God.
22 For all his ordinances were before me.
I didn't put away his statutes from me.
23 I was also blameless with him.
I kept myself from my iniquity.
24 Therefore has the LORD recompensed me according to my righteousness, According to the cleanness of my hands in his eyesight.
25 With the merciful you will show yourself merciful.
With the perfect man, you will show yourself perfect.
26 With the pure, you will show yourself pure.
With the crooked you will show yourself shrewd.
27 For you will save the afflicted people,
But the haughty eyes you will bring down.
28 For you will light my lamp.
The LORD, my God, will light up my darkness.
29 For by you, I advance through a troop.
By my God, I leap over a wall.
30 As for God, his way is perfect.
The word of the LORD is tried.
He is a shield to all those who take refuge in him.
31 For who is God, except the LORD?
Who is a rock, besides our God,
32 The God who arms me with strength, and makes my way perfect?
33 He makes my feet like hinds' feet,
And sets me on my high places.
34 He teaches my hands to war;
So that my arms bend a bow of bronze.
35 You have also given me the shield of your salvation.
Your right hand sustains me.
Your gentleness has made me great.
36 You have enlarged my steps under me,
My feet have not slipped.
37 I will pursue my enemies, and overtake them.
Neither will I turn again until they are consumed.
38 I will strike them through, so that they will not be able to rise.
They shall fall under my feet.
39 For you have girded me with strength to the battle.
You have subdued under me those who rose up against me.
40 You have also made my enemies turn their backs to me,
That I might cut off those who hate me.
41 They cried, but there was none to save;
Even to the LORD, but he didn't answer them.
42 Then I beat them small as the dust before the wind.
I cast them out as the mire of the streets.
43 You have delivered me from the strivings of the people.
You have made me the head of the nations.
A people whom I have not known shall serve me.
44 As soon as they hear of me they shall obey me.
The foreigners shall submit themselves to me.
45 The foreigners shall fade away,
And shall come trembling out of their close places.
46 The LORD lives;
and blessed be my rock.
Exalted be the God of my salvation,
47 Even the God who executes vengeance for me,
And subdues peoples under me.
48 He rescues me from my enemies.
Yes, you lift me up above those who rise up against me.
You deliver me from the violent man.
49 Therefore I will give thanks to you, LORD, among the nations,
And will sing praises to your name.
50 He gives great deliverance to his king,
And shows loving kindness to his anointed,
To David and to his seed, forevermore.
PSALMS: 48
1 Great is the LORD, and greatly to be praised,
In the city of our God, in his holy mountain.
2 Beautiful in elevation, the joy of the whole eretz,
Is Mount Tziyon, on the north sides,
The city of the great King.
3 God has shown himself in her citadels as a refuge.
4 For, behold, the kings assembled themselves,
They passed by together.
5 They saw it, then were they amazed.
They were dismayed,
They hurried away.
6 Trembling took hold of them there,
Pain, as of a woman in travail.
7 With the east wind, you break the ships of Tarshish.
8 As we have heard, so have we seen,
In the city of the LORD of Hosts, in the city of our God.
God will establish it forever.
Selah.
9 We have thought about your loving kindness,
God, In the midst of your temple.
10 As is your name, God,
So is your praise to the ends of the eretz.
Your right hand is full of righteousness.
11 Let Mount Tziyon be glad!
Let the daughters of Yehudah rejoice,
Because of your judgments.
12 Walk about Tziyon, and go around her.
Number the towers of it;
13 Mark well her bulwarks.
Consider her palaces, ‘
That you may tell it to the next generation.
14 For this God is our God forever and ever.
He will be our guide even to death.
PSALMS: 78
1 Hear my law, my people.
Turn your ears to the words of my mouth.
2 I will open my mouth in a parable.
I will utter dark sayings of old,
3 Which we have heard and known,
Our fathers have told us.
4 We will not hide them from their children,
Telling to the generation to come the praises of the LORD,
His strength, and his wondrous works that he has done.
5 For he established a testimony in Ya`akov,
And appointed a law in Yisra'el,
Which he commanded our fathers,
That they should make them known to their children;
6 That the generation to come might know,
even the children who should be born; Who should arise and tell their children,
7 That they might set their hope in God,
And not forget the works of God,
But keep his mitzvot,
8 And might not be as their fathers,
A stubborn and rebellious generation,
A generation that didn't make their hearts loyal,
Whose spirit was not steadfast with God.
9 The children of Efrayim, being armed and carrying bows,
Turned back in the day of battle.
10 They didn't keep the covenant of God,
And refused to walk in his law.
11 They forgot his doings,
His wondrous works that he had shown them.
12 Marvelous things did he in the sight of their fathers,
In the land of Mitzrayim, in the field of Tzo`an.
13 He split the sea, and caused them to pass through;
He made the waters stand as a heap.
14 In the daytime he also led them with a cloud,
All the night with a light of fire.
15 He split rocks in the wilderness,
And gave them drink abundantly as out of the depths.
16 He brought streams also out of the rock,
And caused waters to run down like rivers.
17 Yet they still went on to sin against him,
To rebel against Ha`Elyon in the desert.
18 They tempted God in their heart
By asking food according to their desire.
19 Yes, they spoke against God.
They said, "Can God prepare a table in the wilderness?
20 Behold, he struck the rock, so that waters gushed out,
Streams overflowed.
Can he give bread also?
Will he provide flesh for his people?"
21 Therefore the LORD heard, and was angry.
A fire was kindled against Ya`akov,
Anger also went up against Yisra'el,
22 Because they didn't believe in God,
And didn't trust in his yeshu`ah.
23 Yet he commanded the skies above,
And opened the doors of heaven.
24 He rained down manna on them to eat,
And gave them food from the sky.
25 Man ate the bread of angels.
He sent them food to the full.
26 He caused the east wind to blow in the sky.
By his power he guided the south wind.
27 He rained also flesh on them as the dust;
Winged birds as the sand of the seas.
28 He let them fall in the midst of their camp,
Around their habitations.
29 So they ate, and were well filled.
He gave them their own desire.
30 They didn't turn from their cravings.
Their food was yet in their mouths,
31 When the anger of God went up against them,
And killed some of the fattest of them,
And struck down the young men of Yisra'el.
32 For all this they still sinned,
And didn't believe in his wondrous works.
33 Therefore he consumed their days in vanity,
And their years in terror.
34 When he killed them, then they inquired after him.
They returned and sought God earnestly.
35 They remembered that God was their rock, ‘
The El `Elyon their redeemer.
36 But they flattered him with their mouth,
And lied to him with their tongue.
37 For their heart was not right with him,
Neither were they faithful in his covenant.
38 But he, being merciful, forgave iniquity,
and didn't destroy them.
Yes, many times he turned his anger away,
And didn't stir up all his wrath.
39 He remembered that they were but flesh,
A wind that passes away, and doesn't come again.
40 How often did they rebel against him in the wilderness,
And grieve him in the desert!
41 They turned again and tempted God,
And provoked the Holy One of Yisra'el.
42 They didn't remember his hand,
Nor the day when he redeemed them from the adversary;
43 How he set his signs in Mitzrayim,
His wonders in the field of Tzo`an,
44 Turned their rivers into blood,
Their streams, so that they could not drink.
45 He sent among them swarms of flies, which devoured them;
Frogs, which destroyed them.
46 He gave also their increase to the caterpillar,
Their labor to the arbeh.
47 He destroyed their vines with hail,
Their sycamore-fig trees with frost.
48 He gave over their cattle also to the hail,
And their flocks to hot thunderbolts.
49 He threw on them the fierceness of his anger,
Wrath, indignation, and trouble,
And a band of angels of evil.
50 He made a path for his anger.
He didn't spare their soul from death,
But gave their life over to the pestilence,
51 And struck all the firstborn in Mitzrayim,
The chief of their strength in the tents of Ham.
52 But he led forth his own people like sheep,
And guided them in the wilderness like a flock.
53 He led them safely, so that they weren't afraid,
But the sea overwhelmed their enemies.
54 He brought them to the border of his sanctuary,
To this mountain, which his right hand had taken.
55 He also drove out the nations before them,
Allotted them for an inheritance by line,
And made the tribes of Yisra'el to dwell in their tents.
56 Yet they tempted and rebelled against
Ha`Elyon God, And didn't keep his testimonies;
57 But turned back, and dealt treacherously like their fathers.
They were turned aside like a deceitful bow.
58 For they provoked him to anger with their high places,
And moved him to jealousy with their engraved images.
59 When God heard this, he was angry,
And greatly abhorred Yisra'el;
60 So that he forsook the tent of Shiloh,
The tent which he placed among men;
61 And delivered his strength into captivity,
His glory into the adversary's hand.
62 He also gave his people over to the sword,
And was angry with his inheritance.
63 Fire devoured their young men;
Their virgins had no wedding song.
64 Their Kohanim fell by the sword;
Their widows made no lamentation.
65 Then the Lord awakened as one out of sleep,
Like a mighty man who shouts by reason of wine.
66 He struck his adversaries backward.
He put them to a perpetual reproach.
67 Moreover he rejected the tent of Yosef,
And didn't choose the tribe of Efrayim,
68 But chose the tribe of Yehudah,
Mount Tziyon which he loved.
69 He built his sanctuary like the heights,
Like the eretz which he has established forever.
70 He also chose David his servant,
And took him from the sheepfolds;
71 From following the ewes that have their young he brought him
To be the shepherd of Ya`akov, his people, and Yisra'el, his inheritance.
72 So he was their shepherd according to the integrity of his heart,
And guided them by the skillfulness of his hands.
PSALMS: 108
1 My heart is steadfast, God.
I will sing and I will make music with my soul.
2 Wake up, harp and lyre!
I will wake up the dawn.
3 I will give thanks to you, LORD, among the nations.
I will sing praises to you among the peoples.
4 For your loving kindness is great above the heavens.
Your faithfulness reaches to the skies.
5 Be exalted, God, above the heavens,
Let your glory be over all the eretz.
6 That your beloved may be delivered,
Save with your right hand, and answer us.
7 God has spoken from his sanctuary:
"In triumph, I will divide Shekhem, and measure out the valley of Sukkot.
8 Gil`ad is mine.
Menashsheh is mine.
Efrayim also is my helmet.
Yehudah is my scepter.
9 Mo'av is my wash pot.
I will toss my sandal on Edom.
I will shout over Peleshet."
10 Who will bring me into the fortified city?
Who has led me to Edom?
11 Haven't you rejected us, God?
‘You don't go forth, God, with our armies.
12 Give us help against the enemy,
For the help of man is vain.
13 Through God, we will do valiantly.
For it is he who will tread down our enemies.
Psalm 138
Of David.
1 I will praise you, LORD, with all my heart; before the “gods” I will sing your praise.
2 I will bow down toward your holy temple and will praise your name for your unfailing love and your faithfulness, for you have so exalted your solemn decree that it surpasses your fame.
3 When I called, you answered me; you greatly emboldened me.
4 May all the kings of the earth praise you, LORD, when they hear what you have decreed.
5 May they sing of the ways of the LORD, for the glory of the LORD is great.
6 Though the LORD is exalted, he looks kindly on the lowly; though lofty, he sees them from afar.
7 Though I walk in the midst of trouble, you preserve my life. You stretch out your hand against the anger of my foes; with your right hand you save me.
8 The LORD will vindicate me; your love, LORD, endures forever— do not abandon the works of your hands.
PROVERBS: 18
1 An unfriendly man pursues selfishness,
And defies all sound judgment.
2 A fool has no delight in understanding,
But only in broadcasting his own opinion.
3 When wickedness comes, contempt also comes,
And with shame comes disgrace.
4 The words of a man's mouth are like deep waters.
The fountain of wisdom is like a flowing brook.
5 To be partial to the faces of the wicked is not good,
Nor to deprive the innocent of justice.
6 A fool's lips come into strife,
And his mouth invites beatings.
7 A fool's mouth is his destruction,
And his lips are a snare to his soul.
8 The words of a gossip are like dainty morsels:
They go down into a person's innermost parts.
9 One who is slack in his work
Is brother to him who is a master of destruction.
10 The name of the LORD is a strong tower:
The righteous run to him, and are safe.
11 The rich man's wealth is his strong city,
Like an unscalable wall in his own imagination.
12 Before destruction the heart of man is proud,
But before honor is humility.
13 He who gives answer before he hears,
That is folly and shame to him.
14 A man's spirit will sustain him in sickness,
But a crushed spirit who can bear?
15 The heart of the discerning gets knowledge.
The ear of the wise seeks knowledge.
16 A man's gift makes room for him,
And brings him before great men.
17 He who pleads his cause first seems right;
Until another comes and questions him.
18 The lot settles disputes,
And keeps strong ones apart.
19 A brother offended is more difficult than a fortified city;
And disputes are like the bars of a castle.
20 A man's stomach is filled with the fruit of his mouth.
With the harvest of his lips he is satisfied.
21 Death and life are in the power of the tongue;
Those who love it will eat its fruit.
22 Whoever finds a wife finds a good thing,
And obtains favor of the LORD.
23 The poor pleads for mercy,
But the rich answers harshly.
24 A man of many companions may be ruined,
But there is a friend who sticks closer than a brother.
OLD TESTAMENT: 1 SAMUEL 8:1 - 9:27
8:1 It happened, when Shemu'el was old, that he made his sons judges over Yisra'el. 2 Now the name of his firstborn was Yo'el; and the name of his second, Aviyah: they were judges in Be'er-Sheva. 3 His sons didn't walk in his ways, but turned aside after lucre, and took bribes, and perverted justice. 4Then all the Zakenim of Yisra'el gathered themselves together, and came to Shemu'el to Ramah; 5 and they said to him, Behold, you are old, and your sons don't walk in your ways: now make us a king to judge us like all the nations. 6 But the thing displeased Shemu'el, when they said, Give us a king to judge us. Shemu'el prayed to the LORD. 7 The LORD said to Shemu'el, Listen to the voice of the people in all that they tell you; for they have not rejected you, but they have rejected me, that I should not be king over them. 8 According to all the works which they have done since the day that I brought them up out of Mitzrayim even to this day, in that they have forsaken me, and served other gods, so do they also to you. 9 Now therefore listen to their voice: however you shall protest solemnly to them, and shall show them the manner of the king who shall reign over them. 10 Shemu'el told all the words of the LORD to the people who asked of him a king. 11 He said, This will be the manner of the king who shall reign over you: he will take your sons, and appoint them to him, for his chariots, and to be his horsemen; and they shall run before his chariots; 12 and he will appoint them to him for captains of thousands, and captains of fifties; and [he will set some] to plow his ground, and to reap his harvest, and to make his instruments of war, and the instruments of his chariots. 13 He will take your daughters to be perfumers, and to be cooks, and to be bakers. 14 He will take your fields, and your vineyards, and your olive groves, even the best of them, and give them to his servants. 15 He will take the tenth of your seed, and of your vineyards, and give to his officers, and to his servants. 16 He will take your men-servants, and your maid-servants, and your best young men, and your donkeys, and put them to his work. 17 He will take the tenth of your flocks: and you shall be his servants. 18 You shall cry out in that day because of your king whom you shall have chosen you; and the LORD will not answer you in that day. 19 But the people refused to listen to the voice of Shemu'el; and they said, No: but we will have a king over us, 20 that we also may be like all the nations, and that our king may judge us, and go out before us, and fight our battles. 21 Shemu'el heard all the words of the people, and he rehearsed them in the ears of the LORD. 22 The LORD said to Shemu'el, Listen to their voice, and make them a king. Shemu'el said to the men of Yisra'el, Go you every man to his city.
9:1 Now there was a man of Binyamin, whose name was Kish, the son of Aviel, the son of Tzeror, the son of Bekhorat, the son of Afiach, the son of a Binyamini, a mighty man of valor. 2 He had a son, whose name was Sha'ul, a young man and a goodly: and there was not among the children of Yisra'el a better person than he: from his shoulders and upward he was higher than any of the people. 3 The donkeys of Kish, Sha'ul's father, were lost. Kish said to Sha'ul his son, Take now one of the servants with you, and arise, go seek the donkeys. 4 He passed through the hill-country of Efrayim, and passed through the land of Shalishah, but they didn't find them: then they passed through the land of Sha`alim, and there they weren't there: and he passed through the land of the Binyamini, but they didn't find them. 5 When they had come to the land of Tzuf, Sha'ul said to his servant who was with him, Come, and let us return, lest my father leave off caring for the donkeys, and be anxious for us. 6 He said to him, See now, there is in this city a man of God, and he is a man who is held in honor; all that he says comes surely to pass: now let us go there; peradventure he can tell us concerning our journey whereon we go. 7 Then said Sha'ul to his servant, But, behold, if we go, what shall we bring the man? for the bread is spent in our vessels, and there is not a present to bring to the man of God: what have we? 8 The servant answered Sha'ul again, and said, Behold, I have in my hand the fourth part of a shekel of silver: that will I give to the man of God, to tell us our way. 9 (In earlier times in Yisra'el, when a man went to inquire of God, thus he said, Come, and let us go to the seer; for he who is now called a Prophet was before called a Seer.) 10 Then said Sha'ul to his servant, Well said; come, let us go. So they went to the city where the man of God was. 11 As they went up the ascent to the city, they found young maidens going out to draw water, and said to them, Is the seer here? 12 They answered them, and said, He is; behold, [he is] before you: make haste now, for he is come today into the city; for the people have a sacrifice today in the high place: 13 as soon as you are come into the city, you shall immediately find him, before he goes up to the high place to eat; for the people will not eat until he come, because he does bless the sacrifice; [and] afterwards they eat who are invited. Now therefore get you up; for at this time you shall find him. 14 They went up to the city; [and] as they came within the city, behold, Shemu'el came out toward them, to go up to the high place. 15 Now the LORD had revealed to Shemu'el a day before Sha'ul came, saying, 16 Tomorrow about this time I will send you a man out of the land of Binyamin, and you shall anoint him to be prince over my people Yisra'el; and he shall save my people out of the hand of the Pelishtim: for I have looked on my people, because their cry is come to me. 17 When Shemu'el saw Sha'ul, the LORD said to him, Behold, the man of whom I spoke to you! this same shall have authority over my people. 18 Then Sha'ul drew near to Shemu'el in the gate, and said, Tell me, Please, where the seer's house is. 19 Shemu'el answered Sha'ul, and said, I am the seer; go up before me to the high place, for you shall eat with me today: and in the morning I will let you go, and will tell you all that is in your heart. 20 As for your donkeys who were lost three days ago, don't set your mind on them; for they are found. For whom is all that is desirable in Yisra'el? Is it not for you, and for all your father's house? 21 Sha'ul answered, Am I not a Binyamini, of the smallest of the tribes of Yisra'el? and my family the least of all the families of the tribe of Binyamin? why then speak you to me after this manner? 22 Shemu'el took Sha'ul and his servant, and brought them into the guest-chamber, and made them sit in the best place among those who were invited, who were about thirty persons. 23 Shemu'el said to the cook, Bring the portion which I gave you, of which I said to you, Set it by you. 24 The cook took up the thigh, and that which was on it, and set it before Sha'ul. [Shemu'el] said, Behold, that which has been reserved! set it before you and eat; because to the appointed time has it been kept for you, for I said, I have invited the people. So Sha'ul ate with Shemu'el that day. 25 When they were come down from the high place into the city, he talked with Sha'ul on the housetop. 26 They arose early: and it happened about the spring of the day, that Shemu'el called to Sha'ul on the housetop, saying, Up, that I may send you away. Sha'ul arose, and they went out both of them, he and Shemu'el, abroad. 27 As they were going down at the end of the city, Shemu'el said to Sha'ul, Bid the servant pass on before us (and he passed on), but stand you still first, that I may cause you to hear the word of God.
NEW TESTAMENT: JOHN 6:22 - 42
6:22 On the next day, the multitude that stood on the other side of the sea saw that there was no other boat there, except the one in which his talmidim had embarked, and that Yeshua hadn't entered with his talmidim into the boat, but his talmidim went away alone.
23 However boats from Tiberias came near to the place where they ate the bread after the Lord had given thanks.
24 When the multitude therefore saw that Yeshua wasn't there, nor his talmidim, they themselves got into the boats, and came to Kafar-Nachum, seeking Yeshua.
25 When they found him on the other side of the sea, they asked him, "Rabbi, when did you come here?"
26 Yeshua answered them, "Most assuredly I tell you, you seek me, not because you saw signs, but because you ate of the loaves, and were filled.
27 Don't work for the food which perishes, but for the food which remains to eternal life, which the Son of Man will give to you. For God the Father has sealed him."
28 They said therefore to him, "What must we do, that we may work the works of God?"
29 Yeshua answered them, "This is the work of God, that you believe in him whom he has sent."
30 They said therefore to him, "What then do you do for a sign, that we may see, and believe you? What work do you do?
31 Our fathers ate the manna in the wilderness. As it is written, 'He gave them bread out of heaven to eat.'"
32 Yeshua therefore said to them, "Most assuredly, I tell you, it wasn't Moshe who gave you the bread out of heaven, but my Father gives you the true bread out of heaven.
33 For the bread of God is that which comes down out of heaven, and gives life to the world."
34 They said therefore to him, "Lord, always give us this bread."
35 Yeshua said to them. "I am the bread of life. He who comes to me will not be hungry, and he who believes in me will never be thirsty.
36 But I told you that you have seen me, and yet don't believe.
37 All those who the Father gives me will come to me. Him who comes to me I will in no way throw out.
38 For I have come down from heaven, not to do my own will, but the will of him who sent me.
39 This is the will of my Father who sent me, that of all he has given to me I should lose nothing, but should raise him up at the last day.
40 This is the will of the one who sent me, that everyone who sees the Son, and believes in him, should have eternal life; and I will raise him up at the last day."
41 The Yehudim therefore murmured concerning him, because he said, "I am the bread which came down out of heaven."
42 They said, "Isn't this Yeshua, the son of Yosef, whose father and mother we know? How then does he say, 'I have come down out of heaven?'"
18 בפברואר
תהילים: 18, 48, 78, 108, 138
משלי: 18
הברית הישנה: שמואל א' ח':1 - 9:27
הברית החדשה: יוחנן ו':22 - 42
תהילים: 18
1 אהבתיך ה', עזי.
2 ה' צורי,
ומצודי ומושיעי;
אלוהיי, צורי, אשר בו אחס;
מגיני, וקרנת ישעי, מגדלי.
3 אקרא לה', אשר יתהלל,
ואיוושע מאויבי.
4 חבלי מוות הקיפו אותי.
נהרות רשעות פחדו אותי.
5 חבלי שאול סביבי; פחחי מוות באו עליי.
6 בצרי קראתי אל ה',
ואקרא אל אלוהי.
שמע קולי מהיכלו,
צעקתי לפניו באה באזניו.
7 ותרעיד הארץ ותזדעזע.
וירעדו יסודות הרים ויזעזעו,
כי קצף.
8 עשן עלה מאפיו,
אש מפיו אכלה;
גחלים בוערות ממנו.
9 והרכין שמים וירד.
חושך תחת רגליו.
10 רכב על כרוב ויעוף.
כן, על כנפי רוח נס.
11 ישם חושך למסתורו, סוכתו סביבו,
חושך מים, עבות ענני שמיים.
12 בזוהר לפניו עברו ענניו עבים,
ברד וגחלים אש.
13 וירעם יהוה בשמים,
השמיע אליון את קולו,
ברד וגחלים אש.
14 שלח חיציו ופיזרם;
וגם ברקים רבים ויתקלם.
15 ויראו ערוצי מים,
יסודות תבל נחשפו,
בגעקעתך יהוה,
במשב רוח אפיך.
16 שלח ממרומים.
תפסני.
משכני ממים רבים.
17 הצילני מאויבי עוצם,
משנאיי;
כי חזקים היו ממני.
18 באו עלי ביום איתי,
ויהוה היה לי משענת.
19 והוציאני אל מקום רחב.
הוּשָׁלֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי.
20 ה' גַּלְנִי כְּצִדְקִי. כְּטָהֲרוּת יָדַי גָּמֵל לִי.
21 כִּי שָׁמָרְתִּי דְּרָכֵי ה',
וְלֹא סָרַע מֵאֱלֹהַי בְּרָעָה.
22 כִּי כָּל-מִשְׁפָּטָיו הָיוּ לְפָנַי. לֹא-סָרִיתִי חֻקָּתָיו מִמֶּנִּי.
23 וגם-תָּמִי הָייתי עִמּוֹ. נִשְׁמָרְתִּי מֵעֲוָן.
24 עַל-כֵּן גָּמֵל לִי ה' כְּצִדְקִי, כְּטָהֲרוּת יָדַי לִעֵינָיו.
25 עם-חָנָן תַּרְחִין. עם-תָּם תַּרְחִין.
26 עם-טָהוֹר תַּרְחִין. עם-עֲוֻלָּם תַּרְחִין.
27 כי תושיע את העם הענוי,
ועיני יהירות תפיל.
28 כי תאיר את נרתי.
יהוה אלוהי יאיר את חשכי.
29 כי בך אלך בגדוד.
באלוהי אקפוץ על חומה.
30 ואלוהים דרכו תמימה.
דבר ה' נסה.
מגן הוא לכל החוסים בו.
31 כי מי אלוהים ללא ה'?
מי צור מלבד אלוהינו,
32 האלוהים אשר חמני בכוח, ועשה דרכי תמימה?
33 הוא עושה רגלי כרגלי איילות,
ובבמותיי יעמידני.
34 הוא מלמד את ידיי למלחמה;
וישרט זרועותי קשת נחשת.
35 וגם נתת לי מגן ישועתך. ימינך תומכתני.
ענוותיך הגדילה אותי.
36 הרחבת צעדי תחתיי,
לא נשמטו רגליי.
37 ארדף אויבי ואשיג אותם.
ולא אשוב עד כלותם.
38 אכה אותם ולא יוכלו לקום.
הם יפלו תחת רגליי.
39 כי חגרת אותי בכוח למלחמה. הכנעת תחתיי את קמי עליי.
40 וגם הפניתי את אויבי עורף לי,
למען אכרת את שונאי.
41 צעקו ולא היה מושיע; אל יהוה ולא ענה אותם.
42 ואכתם כאבק לפני רוח. אשליך אותם כרפש רחובות.
43 מריבות עמים הצלתני.
השמתני לראש גויים.
עם אשר לא ידעתי יעבדני.
44 כשמעו עליי ישמעו לי.
זרים יכנעו לי.
45 זרים יתמוגגו,
ויצאו ברעדה ממצוריהם.
46 חי ה',
וברוך צורי. יהי אלוהי ישעיתי,
47 אלוהי נקמתי,
וכניע עמים תחתי.
48 מושיעני מאויבי. ומעל הקמים עליי תריםני. מאיש חמס תצילני.
49 לכן אודה לך ה' בגויים,
ולשמך אשיר.
50 יהנה ישועה גדולה למלכו,
ועשה חסד למשיחו,
לדוד ולזרעו לעד.
תהילים: מח
1 גדול ה' ומהלל מאוד,
בעיר אלהינו, בהר קדשו.
2 יפה במרומים, שמחת כל הארץ,
הר ציון מצפון,
עיר מלך גדול.
3 הראה אלהים במבצריה למקלט.
4 כי הנה מלכים נאספו,
יחד עברו.
5 ראו, ונדהמו.
נחרדו,
מהרו ללכת.
6 חרדה אחזה אותם שם,
כאב כיולדת.
7 ברוח קדים תשבר ספינות תרשיש.
8 כאשר שמענו, כן ראינו,
בעיר ה' צבאות, בעיר אלהינו.
אלהים יכין אותה לעולם.
סלה.
9 חשבנו על חסדך,
אלוהים, בתוך היכלך.
10 כשםך אלוהים,
כן תהילתך עד קצות ארץ.
ימינך מלאה צדק.
11 ישמח הר ציון!
יללו בנות יהודה,
בגלל משפטיך.
12 הסב ציון והקיף אותה.
ספרו את מגדליה;
13 שימו לב למבצריה.
הביטו בארמונותיה, '
למען תספרו לדור הבא.
14 כי האל הזה הוא אלוהינו לנצח נצחים.
הוא יהיה לנו מורה עד מוות.
תהילים: 78
1 שמעו תורתי, עמי.
הטו אזניכם לדברי פי.
2 אפתח פי במשל. אדבר דברי קודש,
3 אשר שמענו וידענו,
אבותינו סיפרו לנו.
4 לא נסתר מבניהם,
נגיד לדור הבא את תהלות ה',
את כוחו ואת נפלאותיו אשר עשה.
5 כי הקים עדות ביעקב,
ותורה קבע בישראל,
אשר צוה את אבותינו,
להודיע לבניהם;
6 למען ידע הדור הבא,
ואת הבנים אשר יולדו, אשר יקומו ויספרו לבניהם,
7 למען ישימו תקוותם באלוהים,
ולא ישכחו מעשי אלוהים,
ואת מצוותיו ישמרו,
8 ולא היו כאבותיהם,
דור עקשן ומרד,
דור אשר לא עשה את ליבו נאמן,
אשר רוחו לא הייתה יציבה עם אלוהים. ט בני אפרים, חמושים ונושאי קשת,
שובו ביום מלחמה.
10 לא שמרו את ברית אלהים,
ובתורתו מאנו ללכת.
11 שכחו את מעשיו,
את נפלאותיו אשר הראתם.
12 נפלאות עשה לעיני אבותם,
בארץ מצרים, בשדה צוען.
13 בקע ים, ויעבירם,
העמיד מים כערימה.
14 ביום, גם בענן,
כל הלילה באור אש.
15 בקע סלעים במדבר,
והשקתם בשפע כמו מן המצוקים.
16 והוציא נחלים מסלע,
וירדו מים כנהרות.
יז ויוסיפו לחטוא בו,
למרוד בעליון במדבר.
18 וינסו את אלהים בלבם
לבקש אוכל כרצונם.
19 כן דברו על אלהים.
ויאמרו, "האם יעשו אלהים שולחן במדבר?
20 הנה הכה את הסלע ויפלו מים,
נחלים שטפו.
האם יתן גם לחם?
האם יתן בשר לעמו?"
21 לכן שמע ה' ויאנז.
אש ניצתה ביעקב,
וגם אף עלה בישראל,
22 כי לא האמינו באלוהים,
ובישועו לא בטחו.
23 ויצוה את השמים ממעל,
ופתח דלתות שמים.
24 וימטיר עליהם מן לאכל,
ואוכל מן השמים נתן להם.
25 לחם מלאכים אכל האדם.
שלח להם אוכל לשבע.
26 גרם לרוח מזרח לנשוב בשמים.
בכחו הנחה רוח דרומית.
27 וההמטיר עליהם בשר כעפר;
ציפורים כנף כחול ימים.
28 נפלו בתוך מחנהם,
סביב מגוריהם.
29 אכלו וישבעו.
את תאוותם נתן להם.
30 לא שובו מתאוותם.
עוד היה אוכלם בפיהם,
31 כאף אלוהים עלה בהם,
והרג משמנים מהם,
והרג את בחורי ישראל.
32 על כל זאת עוד חטאו,
ולא האמינו בנפלאותיו. 33 לכן כלה את ימיהם בהבל,
ושנותיהם באימה.
34 בהרגם, ושאלו אחריו.
שבו ובקשו את אלהים.
35 יזכרו כי צורם היה אלהים,
אל עליון גואלם.
36 וישקרו לו בפיהם,
ובלשונם שקרו לו.
37 כי לא היה לבם ישר עמו,
וגם בבריתו לא היו נאמנים.
38 והוא, ברחמנותו, סלח עוון,
ולא השמידם.
כן, פעמים רבות השיב אפו,
ולא עורר את כל חמתו.
39 זכר כי בשר היו,
רוח חולפת ולא תשוב.
40 כמה פעמים מרדו בו במדבר,
ועצבנוהו במדבר!
41 שובו וניסו את אלוהים,
וכעסו את קדוש ישראל.
42 לא זכרו את ידו,
ואת היום אשר גאל אותם מצר;
43 כיצד נתן אתותיו במצרים,
מופתיו בשדה צוען,
44 הפך נהרותיהם לדם,
את נחליהם, ולא יכלו לשתות.
45 שלח בתוכם נחיל זבובים, אשר טרפו אותם,
צפרדעים, אשר השמידו אותם.
46 ונתן את יבולם לזחל,
את עמלם לעבודה.
47 השמיד את גפניהם בברד,
את עצי השקמה שלהם בכפור. 48 ואת-בהמתם נתן לברד,
ואת-עדריהם לרעמים חמים.
49 ואת-חריף אפו הטיל עליהם,
חרון אפו וצרה,
ואת-חבורת מלאכי רעה.
50 ואת-אפו סלל נתיב.
לא-חסך את-נפשם ממות,
אך-מסר את-נפשם למגפה,
51 ואת-כל-בכור במצרים הכה,
ראש-כוחם באוהלי חם.
52 ואת-עמו כצאן הוביל,
וכעדר במדבר ינהיגם.
53 ואת-בטחה הובילם, ולא-פחדו,
ואת-אויביהם הים יכסה.
54 ואת-גבול-מקדשו הביאם,
אל-ההר הזה, אשר-לקחה ימינתו.
55 וגרש גויים מפניהם,
וחלק להם נחלה בקו,
וישב שבטי ישראל באוהליהם.
56 ויתסו ומרדו ב
האלהים אל, ולא שמרו עדותיו;
57 ושבו, ובגדו כאבותיהם.
58 כקשת מרמה סטו.
58 כי כעסוהו בבמותיהם,
וקנאוהו בפסליהם.
59 כאשר שמעו אלהים זאת, כעס,
ונאף את ישראל מאוד;
60 ועזב את אהל שילה,
את האהל אשר שם בבני אדם;
61 ומסר כוחו בשבי,
את כבודו ביד צר.
62 וגם מסר את עמו לחרב,
וכעס בנחלתו.
63 אש אכלה את נעריהם;
לבתולותיהם לא הייתה שיר חתונה.
64 כהניהם נפלו בחרב;
אלמנותיהם לא קנו.
65 אז יקיץ יהוה כאדם משנתו,
כגיבור שרֹעַ ביין.
66 הכה את צַיְבָיו אחור.
הניחם לחרפת עולם.
67 וגם את אהל יוסף מאס,
ובשבט אפרים לא בחר,
68 כי אם בחר בשבט יהודה,
הר ציון אשר אהב.
69 בנה מקדשו כמרומים,
כארץ אשר כנן לעולם.
70 וגם בחר בדוד עבדו,
ולקחנו מן המכלאות;
71 מאחורי כבשים המולדות הביא אותו
להיות רעה את יעקב עמו ואת ישראל נחלתו.
72 ויהי להם רועה בתמימות ליבו,
ובמחשבת ידיו ינהיג אותם.
תהילים: 108
1 לבי נאמן, אלוהים. אשיר ואשיר בנפשי.
2 התעורר, נבל וכינור! אעיר את השחר.
3 אודה לך, יהוה, בגויים. אשיר לך בעמים.
4 כי גדול על השמים חסדך. עד השמיים אמונתך.
5 נשגב, אלוהים, על השמים, יהיה כבודך על כל הארץ.
6 למען יינצל אהוביך,
הושיע ביד ימינך וענה לנו.
ז אלוהים דיבר ממקדשו:
"בניצחון אחלק שכם ואמדוד עמק סוכות.
ח לי גלעד.
לי מנשה.
ואפרים קסדי.
יהודה שבט.
ט מואב סיר רחצתי.
על אדום אשליך נעלי.
על פלשת ארע.
י מי יביאני אל עיר מבצר?
מי הובילני אל אדום?
י הלא דחת אותנו, אלוהים?
לא תצא אלוהים עם צבאותינו.
י עזר לנו מפני אויב,
כי הבל עזר אדם.
י באלוהים נעשה חיל.
כי הוא ירמוס אויבינו.
תהילים קל"ח
לדוד. 1 אודה לך ה' בכל לבי; לפני "האלים" אשיר תהילתך.
2 אשתחווה אל היכל קדשך ואודה שמך על חסדך ונאמנותך, כי גבהת פסקך עד כבודך.
3 בקראתי, עניתי; עוצמתי מאוד.
4 כל מלכי הארץ יהללו אותך ה' בשמעם את אשר גזרת.
5 ישירו דרכי ה' כי גדול כבוד ה'.
6 כי נשא ה', יראת כבוד ענווים; כי גבהים, יראתם מרחוק.
7 כי אלך בתוך צרה, אתה שומר על חיי. אתה מושט ידך על אף אויביי, בימינך תושיעני.
8 ה' יצדיקני; לעולם חסדתך ה', אל תעזוב מעשה ידיך.
משלי: 18
1 איש רשע רודף אנוכיות,
וכל משפט בריא מתנגד.
2 כסיל לא יחפוץ בתבונה,
כי אם רק בהפצת דעתו.
3 בבוא רשע, גם בוז יבוא,
ועם בושה בא חרפה.
4 דברי פי איש כמים עמוקים.
מקור חכמה כנחל שוצף.
5 לא טוב להתייחס לפני רשעים,
ולא למנוע צדק מן התמים.
6 שפתי כסיל יבואו לריב,
ופיו יקרא מכות.
7 פי כסיל הוא אבדתו,
ושפתיו מלכודת לנפשו.
8 דברי רכלן כנקניקיות עדינות:
אל מעמקי איש יורדים.
9 איש רפה במלאכתו
אח לאיש הרס.
10 שם ה' מגדל חזק:
צדיקים ירוצו אליו ובטחו.
11 עושר עשיר עירו חזקה,
כחומה בלתי ניתנת לטפס במחשבתו.
12 לפני אובדן גאה לב אדם,
ולפני כבוד ענווה.
13 מענה בטרם שומע,
זו סכלות ובושה לו.
14 רוח אדם תחזיק אותו בחולי,
ורוח דכאה מי יוכל לשאת?
15 לב משכיל ירכוש דעת.
אזן חכמים מבקשת דעת.
16 מתנת אדם תפנה לו מקום,
ותביא אותו לפני גדלים.
17 הטוען את עניינו ראשון נראה צודק;
עד שיבוא אחר וישאל אותו.
18 גורל יכריע סכסוכים,
והפריד בין חזקים.
19 אח נעלב קשה מעיר מבוצרת;
וסכסוכים כסורגי טירה.
20 בטן איש מלאה פרי פיו,
מפרי שפתיו ישבע.
21 מוות וחיים ביד לשון;
אוהביה יאכל פריה.
22 מוצא אישה מוצא טוב,
ויזכה בחן ה'.
23 עני מתחנן לרחמים,
ועשיר יענה בקשיחות.
24 איש מרובי חברים עלול להיכשל,
ויש חבר דבוק מאח.
הברית הישנה: שמואל א' ח':1 - ט':27
ח':1 ויהי כי זקן שמואל ויתן את בניו שופטים בישראל. ב' ושם בכורו יואל ושם שניו אביה שופטים היו בבאר שבע. ג' לא הלכו בניו בדרכיו וסרו אחרי ברכה ויקחו שוחד ויטלו את המשפט. ד' ויקראו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמה. ה' ויאמרו אליו הנה זקן אתה ובניך אינם הולכים בדרכיך עתה תן לנו מלך לשפוט אותנו ככל הגויים. ו' והדבר רע בעיני שמואל ויאמר תן לנו מלך לשפוט אותנו. שמואל התפלל אל ה'. ז ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם בכל אשר יאמרו לך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו לבלתי אהיה מלך עליהם. ח ככל המעשים אשר עשו למן היום אשר העליתי אותם ממצרים ועד היום הזה אשר עזבו אותי ויעבדו אלהים אחרים כן עשו לך. ט ועתה שמע בקולם והודאת להם דברי המלך אשר ימלוך עליהם. י ויגד שמואל את כל דברי ה' אל העם אשר שאלו ממנו מלך. יא ויאמר זה יהיה דבר המלך אשר ימלוך עליכם בניכם ייקח וישם לו למרכבתו ולפרשים שלו וירוצו לפני מרכבתו. 12 וַיְמָנָה אוֹתָם לוֹ לְשָׂרֵי אֲלָפִים וּלְשָׂרֵי חֲמִשִׁים; וְלַחְרֹשֶׁת אֶדְתּוֹ וּלְקָצֵר אֶת קְצִירוֹ, וּלְעֹשֶׂה כְּלֵי מִלְחָמָתוֹ וּכְלֵי מַרְכָּבוֹתָיו. 13 וְיַקַח אֶת בְּנוֹתֵיכֶם לְרֹקֵחִים וּלְבַשְׁחִים וּלְאוֹפִים. 14 וְאֶת שְׂדֶכֶם וּלְכָרְמֵיכֶם יִקַּח אֶת מַעֲשֶׂר אֶת זְרַעֵיכֶם וּלְפֹרְשָׁנִים וּלְפֹרְשָׁנִים וּלְפֹרְשָׁנִים וְלַפֹּרְשֶׁיו וּלְחַתָּיו. 16 וְאֶת עֲבָדֵיכֶם וּלְשִׂפְחָתָיו וְאֶת חֲמֹרֵיכֶם יִקַּח וְהַשְׁפָּחָתָם לַעֲבָדָתוֹ. 17 וְאֶת מַעֲשֶׂר צָאנֵיכֶם יִקַּח, וְאַתֶּם הַתְּהִיוּ לוֹ לְעֲבָדִים. 18 וְתִצְעֲקוּ בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי מַלְכֶךְ אֲשֶׁר בָּחַרְתֶּם לָכֶם; ולא יענכם ה' ביום ההוא. 19 וימאנו העם לשמוע בקול שמואל ויאמרו לא כי מלך יהיה עלינו. 20 למען נהיה גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. 21 וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני ה'. 22 ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם והמליך עליהם מלך. ויאמר שמואל לאנשי ישראל לכו איש לעירו.
ט:א ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן בנימיני גיבור חיל. ב היה לו בן ושמו שאול נער ויפה פנים ולא היה בבני ישראל אדם טוב ממנו מכתפיו ומעלה גבה מכל העם. ג אבדו את חמורי קיש אבי שאול ויאמר קיש לשאול בנו קח נא אחד מן הנערים איתך וקום לך בקש את החמורי ד ויעבור בהר אפרים ויעבור בארץ שלישה ולא מצאו ויעברו בארץ שעלים ולא היו שם ויעבור בארץ בנימין ולא מצאו. ה ויבואו אל ארץ צוף ויאמר שאול אל עבדו אשר עמו לכה ונשוב פן יפסיק אבי לדאוג לאתרונות ודאג לנו. ו ויאמר אליו ראה נא איש אלהים בעיר הזאת ואיש נכבד הוא כל אשר ידבר נהיה נהיה עתה נלך שמה אולי יוכל לומר לנו על מסענו אשר נלכה בו. ז ויאמר שאול אל עבדו הנה אם נלך מה נביא לאיש כי אזל הלחם בכלינו ואין מתנה להביא לאיש האלהים מה לנו ח ויען העבד עוד את שאול ויאמר הנה בידי רבע שקל כסף אתן לאיש האלוהים כדי לומר לנו את דרכנו׃ ט (בימים קדמונים בישראל כאשר היה הולך איש לדרש באלוהים, כה אמר לכה ונלך אל הרואה כי מי שנקרא נביא היום נקרא רואה לפנים׃ ט ויאמר שאול לעבדו יפה אמר לכה נלך וילכו העיר אשר היה שם איש האלוהים׃ יא ויעלו במעלה העיר וימצאו נערות יוצאות לשאוב מים ויאמרו להן הראזה פה׃ ט ויענו להן ויאמרו הנה הוא לפניכם מהרו נא כי בא היום העיר׃ כי היום זבח לעם בבמה: 13 כאשר תבואו העיר, מיד תמצאוהו לפני שיעלה לבמה לאכול; כי לא יאכל העם עד שיבוא, כי הוא מברך את הזבח; [ו]אחרי כן אוכלים הקרואים. ועתה עלו, כי בעת הזאת תמצאוהו. 14 ויעלו העיר; [ו]באו אל תוך העיר, הנה שמואל יוצא לקראתם לעלות לבמה. 15 וַיְגַלֵּה יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל יוֹם לְבוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: 16 מחר בעת הזאת אשלח לך איש מארץ בנימין, ומשחתו אותו לנגיד על עמי ישראל; והוא יושיע את עמי מיד הפלשתים: כי ראיתי בעמי, כי באה צעקתם אלי. יז וירא שמואל את שאול ויאמר אליו ה' הנה האיש אשר דברתי אליך הוא יהיה בעל עמי. יח ויגש שאול אל שמואל בשער ויאמר הגידה נא לי אי-כן בית הרואה. יט ויען שמואל את שאול ויאמר אני הרואה עלה לפניי אל-הבמה כי תאכל עמי היום ובבוקר אשלח אתכם ואגד לך את כל אשר על לבבך. 20 ואת חמוריך אשר אבדו לפני שלשת ימים אל-תתבונן בהם כי נמצאו למי כל החמד בישראל הלוא לך ולכל בית אביך הוא. 21 ויאמר שאול הלוא בנימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הקטנה מכל משפחות שבט בנימין? מדוע תדבר אלי כך? 22 שמואל לקח את שאול ואת נעריו, ויבא אותם לחדר האורחים, וישב אותם במקום הטוב ביותר בתוך הקרואים, אשר היו כשלושים איש. 23 שמואל אמר לטבח, הבא את המנה אשר נתתי לך, אשר אמרתי לך, הנח אותה לידך. 24 הטבח נשא את הירך ואת אשר עליו, ויניח אותה לפני שאול. [שמואל] אמר, הנה, אשר נשמר, הנח לפניך ואכל, כי למועד השמור לך, כי אמרתי, הזמנתי את העם. ויאכל שאול עם שמואל ביום ההוא. 25 וירדו מן הבמה העיר, וידבר עם שאול על גג הגג. 26 השכימו ויהי באביב הבוקר ויקרא שמואל אל שאול על גג הגג לאמר קום ואשלחך ויקום שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה ויורדים בקצה העיר ויאמר שמואל אל שאול אמירת הנער לעבור לפנינו ויעבור ואתה העמד ראשנה ואשמעך את דבר אלוהים
הברית החדשה: יוחנן ו':22 - 42
ו':22 למחרת ראה העם שעמד מעבר הים כי אין שם סירה אחרת מלבד זו שבה עלו תלמידיו, וכי ישוע לא עלה עם תלמידיו אל הסירה, אלא תלמידיו הלכו לבדם.
23 אך סירות מטבריה קרבו למקום בו אכלו את הלחם לאחר שהודה לאדון.
24 כאשר ראה העם כי ישוע לא היה שם וגם תלמידיו לא, עלו לסירות ובאו לכפר נחום וחיפשו את ישוע.
25 כאשר מצאו אותו מעבר הים, שאלו אותו: "רבי, מתי באת לכאן?" 26 ענה להם ישוע: "אמן אמן אני אומר לכם, אתם מחפשים אותי לא משום שראיתם אותות, אלא משום שאכלתם מן הלחם ושבעתם.
27 אל תעבדו למען האוכל המתכלה, אלא למען האוכל הנשאר לחיי עולם, אשר בן האדם יתן לכם, כי אלוהים האב חתם אותו."
28 אמרו לו: "מה עלינו לעשות כדי שנוכל לעבוד את מעשי אלוהים?"
29 ענה להם ישוע: "זאת היא מעשה אלוהים, שתאמינו במי ששלח."
30 אמרו לו: "מה עשית אות כדי שנראה ונאמין לך? מה מעשה אתה עושה?
31 אבותינו אכלו את המן במדבר, ככתוב: 'לחם מן השמים נתן להם לאכול'."
32 אמר להם ישוע: "אמן אמן אני אומר לכם, לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים, אלא אבי נותן לכם את הלחם האמיתי מן השמים.
33 כי לחם האלוהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם."
34 אמרו לו: "אדוני, תן לנו תמיד את הלחם הזה."
35 אמר להם ישוע: "אני לחם החיים. מי שיבוא אליי לא ירעב, ומי שיאמין בי לא יצמא לעולם.
36 אבל אמרתי לכם שראיתם אותי, ולא האמנתם.
37 כל מי שהאב נותן לי יבוא אליי, ואת מי שיבוא אליי לא אגרש בשום אופן.
38 כי לא ירדתי מן השמים לעשות את רצוני, אלא את רצון שלחני.
39 זה רצון אבי ששלח אותי, מכל אשר נתן לי לא אאבד דבר, אלא אקים אותו ביום האחרון.
40 זה רצון שלחני, שכל הרואה את הבן ומאמין בו יהיה לו חיי עולם; ואני אקים אותו ביום האחרון."
41 וימללו עליו היהודים, כי אמר: "אני הלחם שירד מן השמים".
42 אמרו: "האם זה לא ישוע בן יוסף, אשר אנו מכירים את אביו ואמו? כיצד הוא אומר 'ירדתי מן השמים'?"
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
No comments:
Post a Comment