APRIL 25
PSALMS: 25, 55, 85, 115, 145
PROVERBS: 25
OLD TESTAMENT: 1 CHRONICLES 19:1 - 21:30
NEW TESTAMENT: ROMANS 2:25 - 3:8
PSALMS: 25
1 To you, LORD, do I lift up my soul.
2 My God, in you have I trusted,
Let me not be put to shame.
Don't let my enemies triumph over me.
3 Yes, no one who waits for you shall be put to shame.
They shall be put to shame who deal treacherously without cause.
4 Show me your ways, LORD.
Teach me your paths.
5 Guide me in your truth, and teach me,
For you are the God of my salvation,
I wait for you all day long.
6 LORD, remember your tender mercies and your loving kindness,
For they are from old times.
7 Don't remember the sins of my youth, nor my transgressions.
Remember me according to your loving kindness,
For your goodness' sake, LORD.
8 Good and upright is the LORD,
Therefore he will instruct sinners in the way.
9 He will guide the humble in justice.
He will teach the humble his way.
10 All the paths of the LORD are loving kindness and truth
To such as keep his covenant and his testimonies.
11 For your name's sake, LORD,
Pardon my iniquity, for it is great.
12 What man is he who fears the LORD?
He shall instruct him in the way that he shall choose.
13 His soul shall dwell at ease.
His seed shall inherit the land.
14 The friendship of the LORD is with those who fear him.
He will show them his covenant.
15 My eyes are ever on the LORD,
For he will pluck my feet out of the net.
16 Turn to me, and have mercy on me,
For I am desolate and afflicted.
17 The troubles of my heart are enlarged.
Oh bring me out of my distresses.
18 Consider my affliction and my travail.
Forgive all my sins.
19 Consider my enemies, for they are many.
They hate me with cruel hatred.
20 Oh keep my soul, and deliver me.
Let me not be put to shame, for I take refuge in you.
21 Let integrity and uprightness preserve me,
For I wait for you.
22 Redeem Yisra'el, God,
Out all of his troubles.
PSALMS: 55
1 Listen to my prayer, God.
Don't hide yourself from my supplication.
2 Attend to me, and answer me.
I am restless in my complaint, and moan,
3 Because of the voice of the enemy,
Because of the oppression of the wicked.
For they bring suffering on me.
In anger they hold a grudge against me.
4 My heart is severely pained within me.
The terrors of death have fallen on me.
5 Fearfulness and trembling have come on me.
Horror has overwhelmed me.
6 I said, "Oh that I had wings like a dove!
Then I would fly away, and be at rest.
7 Behold, then I would wander far off.
I would lodge in the wilderness."
Selah.
8 "I would hurry to a shelter from the stormy wind and tempest."
9 Confuse them, Lord, and confound their language,
For I have seen violence and strife in the city.
10 Day and night they prowl around on its walls.
Malice and abuse are also within her.
11 Destructive forces are within her.
Threats and lies don't depart from her streets.
12 For it was not an enemy who insulted me,
Then I could have endured it.
Neither was it he who hated me who raised himself up against me,
Then I would have hid myself from him.
13 But it was you, a man like me,
My companion, and my familiar friend.
14 We took sweet fellowship together.
We walked in God's house with the throng.
15 Let death come suddenly on them.
Let them go down alive into She'ol.
For wickedness is in their dwelling, in the midst of them.
16 As for me, I will call on God.
The LORD will save me.
17 Evening, morning, and at noon, I will cry out in distress.
He will hear my voice.
18 He has redeemed my soul in shalom from the battle that was against me,
Although there are many who oppose me.
19 God, who is enthroned forever,
Will hear, and answer them.
Selah.
They never change,
Who don't fear God.
20 He raises his hands against his friends.
He has violated his covenant.
21 His mouth was smooth as butter,
But his heart was war.
His words were softer than oil,
Yet they were drawn swords.
22 Cast your burden on the LORD, and he will sustain you.
He will never allow the righteous to be moved.
23 But you, God, will bring them down into the pit of destruction.
Bloodthirsty and deceitful men shall not live out half their days,
But I will trust in you.
PSALMS: 85
1 LORD, you have been favorable to your land.
You have restored the fortunes of Ya`akov.
2 You have forgiven the iniquity of your people.
You have covered all their sin.
Selah.
3 You have taken away all your wrath.
You have turned from the fierceness of your anger.
4 Turn us, God of our salvation,
And cause your indignation toward us to cease.
5 Will you be angry with us forever?
Will you draw out your anger to all generations?
6 Won't you revive us again,
That your people may rejoice in you?
7 Show us your loving kindness, LORD.
Grant us your salvation.
8 I will hear what God, the LORD, will speak,
For he will speak shalom to his people, his holy ones;
But let them not turn again to folly.
9 Surely his salvation is near those who fear him,
That glory may dwell in our land.
10 Mercy and truth meet together.
Righteousness and shalom have kissed each other.
11 Truth springs out of the eretz.
Righteousness has looked down from heaven.
12 Yes, the LORD will give that which is good.
Our land will yield its increase.
13 Righteousness goes before him,
And prepares the way for his steps.
PSALMS: 115
1 Not to us, LORD, not to us,
But to your name give glory,
For your loving kindness, and for your truth's sake.
2 Why should the nations say,
"Where is their God, now?"
3 But our God is in the heavens.
He does whatever he pleases.
4 Their idols are silver and gold,
The work of men's hands.
5 They have mouths, but they don't speak;
They have eyes, but they don't see;
6 They have ears, but they don't hear;
They have noses, but they don't smell;
7 They have hands, but they don't feel;
They have feet, but they don't walk;
Neither do they speak through their throat.
8 Those who make them will be like them;
Yes, everyone who trusts in them.
9 Yisra'el, trust in the LORD!
He is their help and their shield.
10 House of Aharon, trust in the LORD!
He is their help and their shield.
11 You who fear the LORD, trust in the LORD!
He is their help and their shield.
12 The LORD remembers us.
He will bless us. 4
He will bless the house of Yisra'el.
He will bless the house of Aharon.
13 He will bless those who fear the LORD,
Both small and great.
14 May the LORD increase you more and more,
You and your children.
15 Blessed are you by the LORD,
Who made heaven and eretz.
16 The heavens are the heavens of the LORD;
But the eretz has he given to the children of men.
17 The dead don't praise the LORD,
Neither any who go down into silence;
18 But we will bless the LORD,
From this time forth and forevermore.
Praise the LORD!
PSALMS: 145
1 I will exalt you, my God, the King.
I will praise your name forever and ever.
2 Every day I will praise you.
I will extol your name forever and ever.
3 Great is the LORD, and greatly to be praised!
His greatness is unsearchable.
4 One generation will commend your works to another,
And will declare your mighty acts.
5 Of the glorious majesty of your honor,
Of your wondrous works, I will meditate.
6 Men will speak of the might of your awesome acts.
I will declare your greatness.
7 They will utter the memory of your great goodness,
And will sing of your righteousness.
8 The LORD is gracious, merciful,
Slow to anger, and of great loving kindness.
9 The LORD is good to all.
His tender mercies are over all his works.
10 All your works will give thanks to you, LORD.
Your holy ones will extol you.
11 They will speak of the glory of your kingdom,
And talk about your power;
12 To make known to the sons of men his mighty acts,
The glory of the majesty of his kingdom.
13 Your kingdom is an everlasting kingdom.
Your dominion endures throughout all generations.
14 The LORD upholds all who fall,
And raises up all those who are bowed down.
15 The eyes of all wait for you.
You give them their food in due season.
16 You open your hand,
And satisfy the desire of every living thing.
17 The LORD is righteous in all his ways,
And gracious in all his works.
18 The LORD is near to all those who call on him,
To all who call on him in truth.
19 He will fulfill the desire of those who fear him.
He also will hear their cry, and will save them.
20 The LORD preserves all those who love him,
But all the wicked he will destroy.
21 My mouth will speak the praise of the LORD.
Let all flesh bless his holy name forever and ever.
PROVERBS: 25
1 These also are proverbs of Shlomo,
which the men of Hizkiyahu king of Yehudah copied out.
2 It is the glory of God to conceal a thing,
But the glory of kings is to search out a matter.
3 As the heavens for height, and the eretz for depth,
So the hearts of kings are unsearchable.
4 Take away the dross from the silver,
And material comes out for the refiner;
5 Take away the wicked from the king's presence,
And his throne will be established in righteousness.
6 Don't exalt yourself in the presence of the king,
Or claim a place among great men;
7 For it is better that it be said to you, "Come up here,
" Than that you should be put lower in the presence of the prince,
Whom your eyes have seen.
8 Don't be hasty in bringing charges to court.
What will you do in the end when your neighbor shames you?
9 Debate your case with your neighbor,
And don't betray the confidence of another;
10 Lest one who hears it put you to shame,
And your bad reputation never depart.
11 A word fitly spoken Is like apples of gold in settings of silver.
12 As an ear-ring of gold, and an ornament of fine gold,
So is a wise reprover to an obedient ear.
13 As the cold of snow in the time of harvest,
So is a faithful messenger to those who send him;
For he refreshes the soul of his masters.
14 As clouds and wind without rain,
So is he who boasts of gifts deceptively.
15 By patience a ruler is persuaded.
A soft tongue breaks the bone.
16 Have you found honey?
Eat as much as is sufficient for you,
Lest you eat too much, and vomit it.
17 Let your foot be seldom in your neighbor's house,
Lest he be weary of you, and hate you.
18 A man who gives false testimony against his neighbor
Is like a club, a sword, or a sharp arrow.
19 Confidence in someone unfaithful in time of trouble
Is like a bad tooth, or a lame foot.
20 As one who takes away a garment in cold weather,
Or vinegar on soda, So is one who sings songs to a heavy heart.
21 If your enemy is hungry, give him food to eat;
If he is thirsty, give him water to drink:
22 For you will heap coals of fire on his head,
And the LORD will reward you.
23 The north wind brings forth rain:
So a backbiting tongue brings an angry face.
24 It is better to dwell in the corner of the housetop,
Than to share a house with a contentious woman.
25 Like cold water to a thirsty soul,
So is good news from a far country.
26 Like a muddied spring, and a polluted well,
So is a righteous man who gives way before the wicked.
27 It is not good to eat much honey;
Nor is it honorable to seek ones own honor.
28 Like a city that is broken down and without walls
Is a man whose spirit is without restraint.
OLD TESTAMENT: 1 CHRONICLES 19:1 - 21:30
19:1 It happened after this, that Nachash the king of the children of `Ammon died, and his son reigned in his place. 2 David said, I will show kindness to Hanun the son of Nachash, because his father shown kindness to me. So David sent messengers to comfort him concerning his father. David's servants came into the land of the children of `Ammon to Hanun, to comfort him. 3 But the princes of the children of `Ammon said to Hanun, Think you that David does honor your father, in that he has sent comforters to you? Aren't his servants come to you to search, and to overthrow, and to spy out the land? 4 So Hanun took David's servants, and shaved them, and cut off their garments in the middle, even to their buttocks, and sent them away. 5 Then there went certain persons, and told David how the men were served. He sent to meet them; for the men were greatly ashamed. The king said, Stay at Yericho until your beards be grown, and then return. 6 When the children of `Ammon saw that they had made themselves odious to David, Hanun and the children of `Ammon sent one thousand talents of silver to hire them chariots and horsemen out of Aram-Naharayim, and out of Arammaacah, and out of Tzovah. 7 So they hired them thirty-two thousand chariots, and the king of Ma`akhah and his people, who came and encamped before Medeva. The children of `Ammon gathered themselves together from their cities, and came to battle. 8 When David heard of it, he sent Yo'av, and all the host of the mighty men. 9 The children of `Ammon came out, and put the battle in array at the gate of the city: and the kings who had come were by themselves in the field. 10 Now when Yo'av saw that the battle was set against him before and behind, he chose of all the choice men of Yisra'el, and put them in array against the Aram. 11 The rest of the people he committed into the hand of Avishai his brother; and they put themselves in array against the children of `Ammon. 12 He said, If the Aram be too strong for me, then you shall help me; but if the children of `Ammon be too strong for you, then I will help you. 13 Be of good courage, and let us play the man for our people, and for the cities of our God: and the LORD do that which seems him good. 14 So Yo'av and the people who were with him drew near before the Aram to the battle; and they fled before him. 15 When the children of `Ammon saw that the Aram were fled, they likewise fled before Avishai his brother, and entered into the city. Then Yo'av came to Yerushalayim. 16 When the Aram saw that they were put to the worse before Yisra'el, they sent messengers, and drew forth the Aram who were beyond the River, with Shophach the captain of the host of Hadad`ezer at their head. 17 It was told David; and he gathered all Yisra'el together, and passed over the Yarden, and came on them, and set the battle in array against them. So when David had put the battle in array against the Aram, they fought with him. 18 The Aram fled before Yisra'el; and David killed of the Aram [the men of] seven thousand chariots, and forty thousand footmen, and killed Shophach the captain of the host. 19 When the servants of Hadad`ezer saw that they were put to the worse before Yisra'el, they made shalom with David, and served him: neither would the Aram help the children of `Ammon any more.
20:1 It happened, at the time of the return of the year, at the time when kings go out [to battle], that Yo'av led forth the army, and wasted the country of the children of `Ammon, and came and besieged Rabbah. But David stayed at Yerushalayim. Yo'av struck Rabbah, and overthrew it. 2 David took the crown of their king from off his head, and found it to weigh a talent of gold, and there were precious stones in it; and it was set on David's head: and he brought forth the spoil of the city, exceeding much. 3 He brought forth the people who were therein, and cut [them] with saws, and with harrows of iron, and with axes. Thus did David to all the cities of the children of `Ammon. David and all the people returned to Yerushalayim. 4 It happened after this, that there arose war at Gezer with the Pelishtim: then Sibbekhai the Hushatite killed Sippai, of the sons of the Rafa; and they were subdued. 5 There was again war with the Pelishtim; and Elchanan the son of Ya'ir killed Lachmi the brother of Golyat the Gittite, the staff of whose spear was like a weaver's beam. 6 There was again war at Gat, where was a man of great stature, whose fingers and toes were twenty-four, six [on each hand], and six [on each foot]; and he also was born to the Rafa. 7 When he defied Yisra'el, Yonatan the son of Shim`a David's brother killed him. 8 These were born to the Rafa in Gat; and they fell by the hand of David, and by the hand of his servants.
21:1 Hasatan stood up against Yisra'el, and moved David to number Yisra'el. 2 David said to Yo'av and to the princes of the people, Go, number Yisra'el from Be'er-Sheva even to Dan; and bring me word, that I may know the sum of them. 3 Yo'av said, the LORD make his people a hundred times as many as they are: but, my lord the king, aren't they all my lord's servants? why does my lord require this thing? why will he be a cause of guilt to Yisra'el? 4 Nevertheless the king's word prevailed against Yo'av. Therefore Yo'av departed, and went throughout all Yisra'el, and came to Yerushalayim. 5 Yo'av gave up the sum of the numbering of the people to David. All those of Yisra'el were one million one hundred thousand men who drew sword: and in Yehudah were four hundred seventy thousand men who drew sword. 6 But he didn't count Levi and Binyamin among them; for the king's word was abominable to Yo'av.
7 God was displeased with this thing; therefore he struck Yisra'el. 8 David said to God, I have sinned greatly, in that I have done this thing: but now, put away, I beg you, the iniquity of your servant; for I have done very foolishly. 9 The LORD spoke to Gad, David's seer, saying, 10 Go and speak to David, saying, Thus says the LORD, I offer you three things: choose you one of them, that I may do it to you. 11 So Gad came to David, and said to him, Thus says the LORD, Take which you will: 12 either three years of famine; or three months to be consumed before your foes, while the sword of your enemies overtakes you; or else three days the sword of the LORD, even pestilence in the land, and the angel of the LORD destroying throughout all the borders of Yisra'el. Now therefore consider what answer I shall return to him who sent me. 13 David said to Gad, I am in a great strait: let me fall, I pray, into the hand of the LORD; for very great are his mercies: and let me not fall into the hand of man. 14 So the LORD sent a pestilence on Yisra'el; and there fell of Yisra'el seventy thousand men. 15 God sent an angel to Yerushalayim to destroy it: and as he was about to destroy, the LORD saw, and he repented him of the evil, and said to the destroying angel, It is enough; now stay your hand. The angel of the LORD was standing by the threshing floor of Ornan the Yevusi. 16 David lifted up his eyes, and saw the angel of the LORD standing between eretz and the sky, having a drawn sword in his hand stretched out over Yerushalayim. Then David and the Zakenim, clothed in sackcloth, fell on their faces. 17 David said to God, Isn't it I who commanded the people to be numbered? It is even I who have sinned and done very wickedly; but these sheep, what have they done? Please let your hand, O LORD my God, be against me, and against my father's house; but not against your people, that they should be plagued. 18 Then the angel of the LORD commanded Gad to tell David, that David should go up, and raise an altar to the LORD in the threshing floor of Ornan the Yevusi. 19 David went up at the saying of Gad, which he spoke in the name of the LORD. 20 Ornan turned back, and saw the angel; and his four sons who were with him hid themselves. Now Ornan was threshing wheat. 21 As David came to Ornan, Ornan looked and saw David, and went out of the threshing floor, and bowed himself to David with his face to the ground. 22 Then David said to Ornan, Give me the place of this threshing floor, that I may build thereon an altar to the LORD: for the full price shall you give it me, that the plague may be stayed from the people. 23 Ornan said to David, Take it to you, and let my lord the king do that which is good in his eyes: behold, I give [you] the oxen for burnt offerings, and the threshing instruments for wood, and the wheat for the meal-offering; I give it all. 24 King David said to Ornan, No; but I will most assuredly buy it for the full price: for I will not take that which is your for the LORD, nor offer a burnt-offering without cost. 25 So David gave to Ornan for the place six hundred shekels of gold by weight. 26 David built there an altar to the LORD, and offered burnt offerings and peace-offerings, and called on the LORD; and he answered him from the sky by fire on the altar of burnt offering. 27 The LORD commanded the angel; and he put up his sword again into the sheath of it. 28 At that time, when David saw that the LORD had answered him in the threshing floor of Ornan the Yevusi, then he sacrificed there. 29 For the tent of the LORD, which Moshe made in the wilderness, and the altar of burnt offering, were at that time in the high place at Giv`on. 30 But David couldn't go before it to inquire of God; for he was afraid because of the sword of the angel of the LORD.
NEW TESTAMENT: ROMANS 2:25 - 3:8
2:25 For circumcision indeed profits, if you are a doer of the law, but if you are a transgressor of the law, your circumcision has become uncircumcision. 26If therefore the uncircumcised keep the ordinances of the law, won't his uncircumcision be accounted as circumcision? 27 Won't the uncircumcision which is by nature, if it fulfills the law, judge you, who with the letter and circumcision are a transgressor of the law? 28 For he is not a Yehudi who is one outwardly, neither is that circumcision which is outward in the flesh; 29 but he is a Yehudi who is one inwardly, and circumcision is that of the heart, in the spirit not in the letter; whose praise is not from men, but from God.
3:1 Then what advantage does the Yehudi have? Or what is the profit of circumcision? 2 Much in every way! Because first of all, that they were entrusted with the oracles of God. 3 For what if some were without faith? Will their lack of faith make of no effect the faithfulness of God? 4 May it never be! Yes, let God be found true, but every man a liar. As it is written, "That you might be justified in your words, And might prevail when you come into judgment." 5 But if our unrighteousness commends the righteousness of God, what will we say? Is God unrighteous who inflicts wrath? I speak like men do. 6 May it never be! For then how will God judge the world? 7 For if the truth of God through my lie abounded to his glory, why am I also still judged as a sinner? 8 Why not (as we are slanderously reported, and as some affirm that we say), "Let us do evil, that good may come?" Those who say so are justly condemned.
25 באפריל
תהילים: 25, 55, 85, 115, 145
משלי: 25
ברית ישנה: דברי הימים א' 19:1 - 21:30
ברית חדשה: רומים ב':25 - 3:8
תהילים: 25
1 אליך ה' אשא נפשי.
2 אלוהיי, בך בטחתי,
אל תבוש.
אל תני לאויביי להתגאות בי.
3 גם לא יבוש כל מי שמחכה לך.
יבושי בוגדים ללא סיבה.
4 הראה לי ה' דרכיך.
למדני נתיבותיך.
5 באמתך הנחיני ולמדני,
כי אתה אלוהי ישעי,
לך אחכה כל היום.
6 ה', זכר את רחמיך ואת חסדך,
כי מימים עברו הם.
7 אל תזכור את חטאי נעורי ואת פשעי.
זכור אותי כחסדך,
למען טובך, ה'.
8 טוב וישר ה',
לכן יורה חטאים בדרך.
9 ינחה ענווים בצדק.
ילמד ענווים דרכו.
10 כל נתיבות ה' חסד ואמת הם
לשומרי בריתו ועדותיו.
11 למען שמך, ה', סלח לי עווני כי גדול הוא.
12 מי איש ירא את ה'?
הוא יורה לו בדרך אשר יבחר.
13 נשמתו תשכן בשלום.
זרעו יירשו ארץ.
14 ידיעות ה' עם יראיו. הוא יגלה להם את בריתו.
15 עיני תמיד אל ה',
כי יתלוש רגלי מרשת.
16 פנה אלי וחנני,
כי שממה ועניה אנכי.
17 רחבו צרות לבי.
הוצאני מצרותיי.
18 ראה צרותיי ותלאותיי.
סלח לכל חטאי.
19 ראה אויבי כי רבים הם.
שנאת עזה הם שונאי.
20 שמר נפשי והצילני.
אל תביישי כי בך חסה.
21 תמימות וישרה ישמרו אותי,
כי לך אחכה.
22 גאלה ישראל, אלוה,
מכל צרותיו. תהילים: 55
1 שמע תפילתי, אלוהים. אל תסתתר מתחני.
2 קשב אליי וענה לי. אני שקט בתלונתי ואנחה,
3 מפני קול אויב,
מפני עושק רשעים. כי הם מביאים עליי סבל. באף הם שומרים עליי טינה.
4 ליבי נחרב בקרבי. אימת המוות נפלה עליי.
5 פחד ורעדה צללו עליי. אימה הציפה אותי.
6 אמרתי, "לו היו לי כנפיים כיונה!
אז אעוף ואנוח.
7 הנה, אז אטייל רחוק.
במדבר אלין." סלה.
8 "אמהר למחסה מרוח סערה וסערה."
9 בלבל אותם, ה', ובלבל את שפתם,
כי ראיתי אלימות ומריבה בעיר.
10 יומם ולילה משוטטים על חומותיה.
גם זדון וגנאי בתוכה.
11 כוחות הרס בתוכה.
איומים ושקרים לא יסורו מרחובותיה.
12 כי לא אויב העלב אותי,
אז יכולתי לסבול זאת.
וגם שונאיי לא יקם את עצמו עליי,
אז הייתי מסתתר ממנו.
13 כי אתה, איש כמוני,
חברי וידידי.
14 התאחדנו יחד באהבה.
הלכנו בבית אלוהים עם הקהל.
15 יבוא עליהם מות פתאום.
ירדו חיים שאול.
כי רשע במשכנם, בתוכם.
טז ואקרא אל אלוהים. ה' יושיעני.
ז ערב בוקר וצהריים אצעוק בצר.
ישמע קולי.
ח פדה נפשי בשלום ממלחמה עליי,
כי רבים מתנגדים.
ט אלוהים יושב לנצח,
ישמע ויענהם.
סלה.
לעולם לא ישנו,
אשר אינם יראי אלוהים.
כ20 ירים ידיו על רעיו.
הפר בריתו.
כ21 פיו חלק כחמאה,
ולבו מלחמה.
דבריו רכים משמן,
וחרבות שלופות היו.
כ22 השלכת משאך על יהוה והוא יספיק לך.
לעולם לא יתן לצדיק להזיע. 23 ואתה, אלוהים, תורידם אל בור השמדה.
אנשי צמאי דם ורמאים לא יחיו חצי ימיהם,
ואני אבטח בך.
תהילים: פה
1 ה' חן את אדמתך. השיבת את שבות יעקב. 2 סלחת לעוון עמך. כסית את כל חטאתם. סלה. 3 הסרת את כל חמתך. שובת מחרון אפך. 4 השב אותנו, אלוהי ישועתנו,
והפסיק את זעמך עלינו. 5 האף תאנף בנו לנצח? המשיכה את אפסך לדור ודור? 6 הלוא תחיה אותנו שוב,
למען ישמח בך עמך? 7 הראת לנו את חסדך, ה'. תן לנו את ישועתך. 8 אשמע את אשר ידבר אלוהים ה',
כי שלום ידבר לעמו, לקדשיו; ואל ישובו אל סכלות. 9 אכן קרובה ישועתו ליראיו,
למען ישכן כבוד בארצנו.
10 חסד ואמת ייפגשו.
צדק ושלום נשקו זה לזה.
11 אמת תצמח מן הארץ.
צדק הביט מן השמים.
12 כן, ה' יתן טוב.
ארצנו תיתן את יבוליה.
13 צדק הולך לפניו,
והכין דרך צעדיו.
תהילים: קי"ו
1 לא לנו ה', לא לנו,
כי אם לשמך תן כבוד,
למען חסדך ולמען אמתך.
2 למה יאמרו גויים,
"איה עכשיו אלוהיהם?"
3 כי אלוהינו בשמים.
ככל אשר חפץ הוא עושה. 4 אליליהם כסף וזהב,
מעשה ידי אדם.
5 פה להם ולא ידברו;
עיניים להם ולא רואים;
6 אזנים להם ולא שמעו;
אפים להם ולא ריחנו;
7 ידיים להם ולא מרגישים;
רגליים להם ולא הולכים;
וגם בגרון לא ידברו.
8 עושיהם יהיו כמוהם;
כן, כל הבוטח בהם.
9 ישראל, בטח בה'!
הוא עזרם ומגנם.
10 בית אהרן, בטחו בה'!
הוא עזרם ומגנם.
11 יראי ה', בטחו בה'!
הוא עזרם ומגנם.
12 ה' זוכר אותנו.
הוא יברך אותנו. 4
הוא יברך את בית ישראל.
הוא יברך את בית אהרן.
13 הוא יברך את יראי ה',
קטן ועד גדול.
14 יהי ה' מרבה עוד ועוד,
אתה ואת בניך.
15 ברוך אתה בה',
עושה שמים וארץ.
16 השמים שמיים לה',
ואת הארץ נתן לבני אדם.
17 מתים לא יהללו את ה',
ולא יורדים דומיה;
18 ואנו נברך את ה',
מעתה ועד עולם.
הלל את ה'!
תהילים: קמה
1 ארומנך אלוהי מלך. אודה שמך לעד ונצח.
2 בכל יום אודה אותך. אעלה שמך לעד ונצח.
3 גדול ה' ומאוד מהולל! גדולתו לא ניתן לחקור.
4 דור ישבח מעשיך לדור,
וגד מעלליך.
5 על הוד תפארתך,
על נפלאותיך אגהר.
6 בגד מעשיך נוראיים ידברו. אדבר גדולתך.
7 זכר טובך רב ישירו,
וצדקתך ישירו.
8 חן ורחום ה',
ארך אפיים וגדול חסד.
9 טוב ה' לכל. רחמיו על כל מעשיו. 10 כל מעשיך יודו לך, יהוה.
קדושיך יהללו אותך.
11 כבוד מלכותך ידברו,
וכבֹעַךְ ידברו;
12 להודיע לבני אדם את גבורותיו,
כבוד הוד מלכותו.
13 מלכותך מלכות עולם.
שלטונך עומד בכל דורות.
14 יהוה תומך בכל הנופלים,
ויקים את כל השפופים.
15 עיני כל מחכות לך. אתה נותן להם את אכלם בעיתם.
16 אתה פותח את ידך,
ושבע את חפצו של כל חי.
17 צדיק יהוה בכל דרכיו,
וחן בכל מעשיו.
18 קרוב יהוה לכל קוראיו,
לכל קוראיו באמת.
19 ימלא משאלת יראיו.
וגם ישמע צעקתם ויושיעם.
20 ישמר ה' את כל אוהביו,
ואת כל הרשעים ישמיד.
21 פי ידבר תהילת ה'.
יברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד.
משלי: 25
1 גם אלה משלי שלמה,
אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה.
2 כבוד אלהים להסתיר דבר,
ותפארת מלכים לחקור דבר.
3 כשמים לגובה, וכארץ לעומק,
כן לב מלכים לא ניתן לחקור.
4 הסר את הסיגים מן הכסף,
ויצאת חומר לצורף;
5 הסר רשע מלפני המלך,
וכסאו יקום בצדק.
6 אל תתנשא לפני המלך,
ואל תתבע מקום בין אנשים גדולים;
7 כי טוב יאמר לך "עלה הנה",
משפיל אותך לפני נשיא,
אשר ראו עיניך.
8 אל תמהר להביא טענות לבית דין.
מה תעשה בסוף כשיבישך רעך?
9 דון את רעך,
ואל תבגוד באמונו של אחר;
10 פן יביישך שומע,
ושמך הרע לא ימוש לעולם.
11 דבר נאם כתפוחי זהב במשקפי כסף.
12 כנחושת זהב ותכשיט זהב טוב,
כן מוכיח חכם לאוזן צייתנית.
13 כקור השלג בעת הקציר,
כן שליח נאמן לשלוחיו;
כי מרענן נפש אדוניו.
14 כעננים ורוח ללא גשם,
כן מתפאר במתנות במרמה.
15 בסבלנות ישתכנע מושל.
לשון רכה תשבור עצם.
16 מצאת דבש?
אכול ככל אשר יספיק לך,
פן תאכל יתר ותקיא.
17 תמעיט רגלך בבית רעך,
פן ימאס ממך וישנא אותך.
18 איש העדות שקר על רעהו
כמקל, חרב או חץ חד.
19 ביטחון בבוגד בעת צרה
כשן רעה, או רגל צולעת. 20 כמו שמוציא בגד בקור,
או חומץ על סודה, כך שר שירים ללב כבד.
21 אם אויבך רעב, תן לו אוכל לאכול;
אם צמא הוא, תן לו מים לשתות:
22 כי תערום גחלים על ראשו,
וה' ישלם לך.
23 רוח צפונית מביאה גשם:
כך לשון גנאי מביאה פנים כועסות.
24 טוב לשבת בפינת גג,
מאשר לחלוק בית עם אישה ריבנית.
25 כמים קרים לנפש צמאה,
כך בשורה טובה מארץ רחוקה.
26 כמעיין בוץ ובאר מזוהמת,
כך צדיק שנותן יד לפני רשעים.
27 לא טוב לאכול דבש רב;
וגם לא כבוד לבקש כבוד.
28 כעיר הרוסה וללא חומות, כן איש אשר רוחו ללא מעצורים.
הברית הישנה: דברי הימים א' יט:1 - 21:30
יט:1 ויהי אחרי כן וימת נחש מלך בני עמון וימלך בנו תחתיו.2 ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כי עשה עמי אביו חסד וישלח דוד מלאכים לנחמו על אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון אל חנון לנחמו.3 ויאמרו שרי בני עמון אל חנון האם אתה סבור כי דוד מכבד את אביך כי שלח אליך מנחמים הלוא לחקור ולהפיל ולרגל את הארץ באו עבדיו אליך?4 ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח אותם ויגזר את בגדיהם באמצע ועד ישבנם וישלח אותם.5 וילכו אנשים ויגלו לדוד את אשר עבדו האנשים. וישלח לקראתם כי נכלמו האנשים מאוד. ויאמר המלך, הישארו ביריחו עד יגדל זקניכם, ושבו. ו ויראו בני עמון כי התעבו את נפשם על דוד, וישלחו חנון ובני עמון אלף כיכר כסף לשכור להם רכבות ופרשים מארם נהרים, מארם מעכה ומצובה. ז וישכרו להם שלושים ושנים אלף רכבות, ואת מלך מעכה ואת עמו, אשר באו ויחנו לפני מדיווה. ויאספו בני עמון מעריהם, ויבואו למלחמה. ח וישמע דוד, וישלח את יואב ואת כל חיל הגיבורים. ט ויצאו בני עמון, ויעריכו מלחמה בשער העיר, והמלכים הבאים היו לבדם בשדה. 10 וירא יואב כי מלחמה עליו מלפנים ומאחור, ויבחר מכל בחירי ישראל ויערך אותם לקראת ארם. 11 את יתר העם מסר ביד אבישי אחיו, ויערך אותם לקראת בני עמון. 12 ויאמר אם ארם חזק ממני, ואתה תעזור לי, ואם בני עמון חזקים מכם, ואעזור לכם. 13 חזק לך, ונעשה איש לעמנו ולערי אלהינו, ויעשה ה' את אשר טוב בעיניו. 14 ויגשו יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה, וינוסו מפניו. 15 וראו בני עמון כי ארם ברח, וינוסו גם הם מפני אבישי אחיו, ויבאו העיר. ויבא יואב ירושלים. טז וירא ארם כי נגפו לפני ישראל, וישלחו מלאכים, וישבו את ארם אשר בעבר הנהר, ושופח שר צבא חדעזר בראשם. יז ויגד לדוד, ויאסף את כל ישראל, ויעבור את הירדן, ויבוא עליהם, ויערך עליהם מלחמה. ויערך דוד מלחמה על ארם, וילחמו עמו. יח ויברח ארם מפני ישראל, ויהרג דוד בארם שבעת אלפים רכב, וארבעים אלף רגלי, ויהרגו את שופח שר הצבא. יט וירא עבדי חדעזר כי נגפו לפני ישראל, וישלומו עם דוד, ויעבדוהו, ולא אבה עוד ארם לעזור לבני עמון.
20:1 ויהי בעת בוא השנה בעת צאת המלכים ויואב יצא את החיל ויחרב את ארץ בני עמון ויבוא ויצור על רבה ודוד ישב בירושלים ויואב יכה את רבה ויהפוך אותה. 2 ויקח דוד את כתר מלכם מעל ראשו וימצא אותה ככר זהב ואבנים יקרות בה ותתן על ראש דוד ויוציא את שלל העיר רב מאוד. 3 את העם אשר בה הוציא ויחתך במסורים ובמחרשות ברזל ובגרזנים כן עשה דוד לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלים ד וְהָיָה אַחֲרֵי כֵּן וַתָּהִיר מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם הַפְּלִשְׁתִּים. וַיְרַג סִבְכַי הַחוּשַׁתִּי אֶת סִפַּי מִבְּנֵי הָרָפֵא וַיְכֻשְׁעוּ. ה וְהָיָה שׁוּבָה מִלָּחָמָה עִם הַפְּלִשְׁתִּים וַיְהִי אֶלְחָנָן בֶּן יָאִיר אֶת לַחְמִי אֶחִי גּוֹלַת הַגִּתִּי וְשֶׁבֶט חֲנָתוֹ כְּנָן אוֹרְג. ו וְהָיָה שׁוּבָה מִלָּחָמָה בַּגָּת, שָׁם אִישׁ גָּדֵל מִקּוֹנָתוֹ שֶׁשׁ וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אצבעותיו וּאֶצְבַּע שָׁשׁ וְגַם הוּא נוֹלַד לָרָפֵא. ז וַיְחַרְף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיְהִיגוֹ יוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעַע אֶחִי דָּוִד. ח אֵלֶּה נוֹלָדִים לָרָפֵא בַּגָּת וַיִּפְלוּ בְּיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו. כא:א וַיַּעֲמֹד הַשָּׁתָּן עַל-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲדֵד לִפְרֹד אֶת-יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יוֹאָב וְאֶל-שְׂרָאֵל הָעָם לְכוּ פְּרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִבָּאֵר שֶׁעַד עַד-דָּן וַיֹּאמֶר יוֹאָב יְרַב יְהוָה אֶת-עַמּוֹ מֵאַת פִּים כָּל-הוּא, וְלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּל-הֵם, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֲלֹא כָּל-הֵם עֲבָדִים לֹא-אֲדֹנִי לִמָּה יְדַרֵּשׁ אֲדֹנִי כָּל-הַמָּה? לָמָּה יְהִי לַיְשָׂרָאֵל לְעֲוָם? ד וְגָבַר-הַמֶּלֶךְ גָּבַר דַבֶּר הַמֶּלֶךְ עַל-יוֹאָב. וַיֵּלֶךְ יוֹאָב וַיֵּלֶךְ בְּכָל-יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא ירושלים. ה וַיַּמָּתֵן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר פְּרֹד הָעָם לְדָוִד. כָּל-יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְלִיָּה וְמֵאַת-אֶלֶף שָׁלֵף חֶרֶב, וְבִיהוּדָה הָיוּ מִתָּה שְׁבְעִים אֶלֶף שָׁלֵף חֶרֶב. ו אך את לוי ואת בנימין לא ספר ביניהם, כי תועבה הייתה דבר המלך בעיני יואב.
ז וירע ברצון אלהים על הדבר הזה, ויכה את ישראל. ח ויאמר דוד אל אלהים חטאתי מאוד, כי עשיתי את הדבר הזה, ועתה הסב נא את עון עבדך, כי סכלתי מאוד. ט וידבר ה' אל גד חוזה דוד לאמר: י לך ודבר אל דוד לאמר: כה אמר ה' שלשה אנכי מצווה עליך, בחר לך אחת מהן, ואעשה לך. יא ויבא גד אל דוד, ויאמר אליו: כה אמר ה', קח אשר תחפוץ: 12 או שלש שני רעב, או שלשת חדשים להישבר מפני אויביך, וחרב אויביך תשיגך; או שלשת ימים חרב ה' ומגפה בארץ ומלאך ה' משחית בכל גבול ישראל. ועתה ראה מה אשיב לשלחי. 13 ויאמר דוד אל גד צר אנכי מאוד אפל נא ביד ה' כי גדולים חסדיו מאוד ואל אפל ביד אדם. 14 וישלח ה' מגפה בישראל ויפלו מישראל שבעים אלף איש. 15 וישלח אלהים מלאך ירושלים להשמידה ויהי בהיותו עומד להשמידה וירא ה' ונחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית די עתה החזק ידך ומלאך ה' עמד על גורן ארנן היבוסי טז וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עמד בין הארץ ובין השמים וחרב שלופה בידו פרושה על ירושלים ויפל דוד והזקנים לבושי שק על פניהם ויאמר דוד אל ה' הלוא אני ציוויתי לספר את העם? גם אני חטאתי ועשיתי רעה מאוד, והצאן האלה מה עשו? תהי נא ידך ה' אלהי בי ובבית אבי, ולא בעמך למכה. יח ויצו מלאך ה' את גד לומר לדוד לעלות דוד ולהקים מזבח לה' בגורן ארנן היבוסי. יט עלה דוד בדבר גד אשר דיבר בשם ה'. 20 וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו אשר עמו נחבאו. וארנן היה דוש חיטים. 21 כאשר דוד בא אל ארנן, הביט ארנן וירא את דוד, ויצא מן הגורן, וישתחווה לדוד פניו ארצה. 22 ויאמר דוד אל ארנן, תן לי את מקום הגורן הזה, ואבנה עליו מזבח לה', במחיר מלא תתן לי, ויעצר המגפה מעל העם.כג ויאמר ארנן אל דוד קח לך ואדוני המלך יעשה את הטוב בעיניו הנה אנכי נותן לך את הבקר לעלות ואת הגורן לעצים ואת החטים למנחה את הכל אני נותן. כד ויאמר המלך דוד אל ארנן לא כי קניתי במחיר מלא כי לא אקח את אשר לך לה' ולא אעלה עולה חנם. כה ויתן דוד לאורנן תמורת המקום שש מאות שקל זהב במשקל. כז ויבן דוד שם מזבח לה' ויעלה עולה ושלמים ויקרא אל ה' ויעננו מן השמים באש על מזבח העלה. כז ויצו ה' את המלאך וישב את חרבו בנדנה. 28 בעת ההיא, כאשר ראה דוד כי ענה לו ה' בגורן ארנן היבוסי, ויזבח שם. 29 כי אוהל ה' אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה היו בעת ההיא בבמה בגבעון. 30 וללא יכל דוד לבוא לפניה לדרוש באלוהים כי ירא מפני חרב מלאך ה'.
ברית חדשה: רומים ב' 25 - ג' 8
2:25 כי אמנם המילה מועילה אם אתה עושה התורה, ואם אתה עובר תורה, מילתך הפכה לערלה. 26 לכן אם הערל שומר את משפטי התורה, האם לא תיחשב ערלתו כברילה? 27 האם לא תשפטו אתכם הערלה, אשר היא מטבעה, אם היא מקיימת את התורה, אשר באות ובמילה הוא עובר על התורה? 28 כי לא יהודי הוא אשר הוא כזה מבחוץ, וגם לא מילה אשר מבחוץ בבשר; 29 אלא יהודי הוא אשר הוא כזה מבפנים, ומילה היא מילה שבלב, ברוח ולא באות; אשר תהילתה אינה מבני אדם, כי אם מאלוהים.
3:1 אם כן, איזו יתרון יש ליהודים? או מהי התועלת במילה? 2 הרבה בכל דבר! ראשית, כי הופקדו בידיהם דברי אלוהים. 3 כי מה אם יש חסרי אמונה? האם חוסר אמונתם יבטל את נאמנותו של אלוהים? 4 לעולם לא! כן, אלוהים יימצא נאמן, וכל אדם שקרן. ככתוב, "למען תצדקו בדבריכם ותנצחו בבואכם למשפט". 5 אבל אם עוולנו משבח את צדקת אלוהים, מה נאמר? האם אלוהים אינו צדיק כשהוא מטיל חרון אפו? אני מדבר כבני אדם. 6 מי ייתן ולעולם! כי אם כן כיצד ישפוט אלוהים את העולם? 7 כי אם אמת אלוהים דרך שקרי גדלה לתפארתו, מדוע גם אני עדיין נשפט כחוטא? 8 מדוע לא (כפי שמשמיעים עלינו דיבה, וכפי שחלק טוענים שאנו אומרים), "נעשה רע, כדי שיבוא טוב?" אלה האומרים כך נידונו בצדק.
John 3:16-21 16 "For God so loved the world that he gave his one and only Son, F that whoever believes in him shall not perish but have eternal life. 17 For God did not send his Son into the world to condemn the world, but to save the world through him. 18 Whoever believes in him is not condemned, but whoever does not believe stands condemned already because he has not believed in the name of God's one and only Son. G 19 This is the verdict: Light has come into the world, but men loved darkness instead of light because their deeds were evil. 20 Everyone who does evil hates the light, and will not come into the light for fear that his deeds will be exposed. 21 But whoever lives by the truth comes into the light, so that it may be seen plainly that what he has done has been done through God." H
No comments:
Post a Comment